המשוררת והפילוסוף

שירה ופילוסופיה - המשוררת והפילוסוף. שיריה היפים והעמוקים של אירית שושני והטקסטים הפילוסופיים המעמיקים של פרופ' יקיר שושניי, השלובים זה בזה, מוגשים כדיאלוג מרתק ומעשיר. תענוג.

חיבור בין הפילוסופיה לשירה הוא חיבור עתיק יומין, עוד מימי לידת תרבות המחשבה והכתיבה. חיבור שאולי נשכח לאחרונה. אירית ובעלה יקיר שושני מגישים ספר מרגש, מרחיב לב ודעת של שירה ופילוסופיה שלובים זה בזה. ריקוד זוגי פילו-פואטי של משוררת ופילוסוף. דיאלוג מרשים ומרתק.

ועל החיבור הזה כותב פרופ' יקיר שושני: "במדעים האמפיריים הכר העולם מתבצעת דרך ניסויים ותצפיות וניתוחם המתמטי. תיאור זה מוגבל במידה מסוימת מכיוון שאינו כולל ידיעות הקשורות ל-qualia של האנשים האחרים. השירה, המוזיקה ואמנויות אחרות מאפשרות הצצה מסוימת לחוויות פנימיות של היוצרים כפי שהן מתבטאות ביצירותיהם. זו אולי הסיבה שהרבה אנשים מרגישים עונג עילאי כשהם נחשפים ליצירות הללו.

היציאה מהמערה יכולה לסמל גם את יציאתו של האדם ממגבלות האגו, לחוש אמפתיה כלפי הזולת ובעקבות זאת לשפר את מידותיו ולהתעלות לאידאת הטוב המוסרי" (יקיר שושני, ע' 21). וכך מתנהל הדיאלוג בספר:

אירית, המשוררת הפגיעה המשתאה מול הטבע, מול טבע הדברים:

"נִפְעֶמֶת נִטַּעַתְּ בִּקְהִלַּת יֵשׁוּתָן
אֲנִי אֵינִי
אֵינִי אֲנִי
עֵינֵי צוֹפָה בְּבָבוּאָתִי הַכְּלוּאָה
בְּחַלּוֹן מֻכָּר מְנֻכָּר
הָאָבִיב פִּתְאוֹם נְטוּל חֶמְלָה" (ע' 76)

ובעמוד 37 היא כותבת:
חוֹשֶׂפֶת קֶטַע מֵחַיַּי בֵּין הַבְּרוֹשׁ וְהַגַּג
מַצְמִיחַ לִי רוּחַ וְצֵל וְשֶׁמֶשׁ קָרָה
וּמִשְׁקֶפֶת וְטֵלֵפוֹן לַצְּרִיף הַיָּרֹק בְּעֶדְנַת זִכְרוֹן

זֹאת הָעִיר שֶׁנִּדְחֶפֶת לִטְלָאֵי מַזְכָּרוֹת
זֹאת הָעִיר שֶׁטָּסָה בֵּין בְּרוֹשִׁים וְגַגּוֹת"

והפילוסוף המסביר, הרציונל, מעגן את המילים בתיאוריות מדעיות ובמובאות. "האם מסע בזמן אפשרי? בדמיונו האדם יכול להפליג למחוזות ילדותו או לקורותיו בעתיד: "זאת העיר שנדחפת לטלאי מזכרות/ זאת העיר שטסה בין ברושים וגגות. כיום לא קימת מכונה המאפשרת לנוע על ציר הזמן. החזרה לעבר היא הבעייתית יותר..וכו.." (ע' 40). ויקיר שושני מרחיב בעניין המסע בזמן. נושא שכשהוא לעצמו מרתק ביותר.

שיריה של אירית הינם ללא גבול היא נוגעת במקומות שונים בחוויותינו הרגשיות ומנגד הטקסטים הפילוסופיים המרשימים, הכתובים בבהירות ומוגשים בהעמקה ובכבוד לקורא. והנה השיר היפה הזה:

"מְלַטֶּשֶׁת מַחְשָׁבוֹת עַל חוּטֵי
הַזְּמַן
בְּמִשְׁקָלִים גְּמִישִׁים לְבַל
יִקָּרְעוּ שְׁבִיבֵי הַמֶּתַח
מַגְבִּירָה מְהִירוּת עַד
אִידֵאַת
הַטּוֹב
שֶׁתָּעִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּגָּבְהָהּ
תַּעֲצִים אֶת קוֹנְכִיּוֹת הָאוֹר
נִשְׁמַת הָעוֹלָם כְּבוּלָה
בִּמְעָרָה" (ע' 20)

ובטקסט המגיב כותב יקיר שושני: בדיאלוג "המדינה" המשיל אפלטון את העולם שמעבר להכרה "לאסיר כבול בשלשלאות למושב במערה חשוכה כשפניו אל הקיר והוא מתבונן בצלילים שמולו ושומע קולות המגיעים מחוץ למערה: "נשמת האדם כבולה/ במערה" (בעזרת אלו הוא בונה לעצמו תמונת עולם ומאמין שזהו העולם האמיתי" (ע' 21).

השירים עומדים בפני עצמם וכן הטקסטים הפילוסופים, אך החיבור מרתק ומוסיף נופך קסום להגשה המיוחדת הזאת, המזכירה לנו מהי תרבות וכמה קשורות האמנויות והמדעים בכלל. עוד דוגמה לחיבור בין הטקסט לשיר: על האמונה בקיום הנפש: "האמונה בקיום הנפש היא עתיקת יומין ומשותפת לתרבויות ולדתות רבות... מובן מאליו שהנפש כישות רוחנית אינה נכחדת עם מותו של האדם, כי הכחדה היא תהליך פיזיקלי מובהק ולכן ניתן לומר שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר כלות הגוף - "הנשמה תפרח/ תטול עמה את אנית חלדי/ רקמת שנותי/ שבריר " שיר 1) - ע' 14.

והנה קטע שיר שנגע בי מאוד:
"אַל תִּפְּלִי בַּחֹשֶׁךְ
כִּי שׁוּם מַלְאַךְ לֹא יָרִים אוֹתָךְ
תִּדָּבְקִי לַמִּדְרָכָה מְסֻקֶּסֶת
יָבוֹא כֶּלֶב בְּלָאט
יָרִיחַ אוֹתָךְ.." (ע' 19)

עדינותה של המשוררת והסבריו המרתקים של הפילוסוף מרתקים ונותנים מענה לצורך נפשי רוחני להבין ולא רק להרגיש. ועוד שיר נפלא של אירית:

"אֲנִי שׁוֹהָה בִּלְתִּי חֻקִּית מִחוּץ לְגִדְרוֹת גּוּפִי
צוֹפָה בִּשְׁבִיל לְלֹא מוֹצָא מִבַּעַד לִזְגוּגִית פְּרוּדָה
רוֹאָה יָמִים לֵילוֹת
אָבִיב כְּאֶפְרוֹחַ פְּלוּמָתִי מְנַקֵּר אֵימַת הַיָּם
אֵין בּוֹ פַּחַד. לֹא מַמָּשׁ
קִצּוֹ מַקְדִּים אֶת הִוָּלְדוֹ
קִצִּי עַל רַהַב עֲנָנִים שְׁחֹרִים
בִּנְתִיבִים שְׂרוּכִים מִחוּץ לַזְּמָן" (ע' 83)

הטקסטים הפילוסופיים של יקיר שושני, המחוברים לשירים נוגעים בנושאים רבים ומרתקים:
הישארות הנפש, על קיום האל ובעיית הרוע, על הזיכרון כמצע לגעגועים ולתחושות, האם ניתן לשלוט בגורלנו? סוגיות מוסר בקליטת מהגרים ועוד... עם מובאות והסברים מדברי אפלטון, לייבניץ, איינשטיין, ניוטון ועוד. הטקסטים הפילוסופיים מעניינים בהרחבות ובהסברים וכן בציון המקורות, והם מדויקים ובהירים. הספר נפלא, מרגש, מרתק ומעשיר.

תודה על העושר הזה!
..
"נַעֲלִים אֲדֻמּוֹת קָנִיתָ לִי
מְחוֹרָרוֹת בְּצוּרַת פֶּרַח
יָשַׁבְתִּי בַּגַּן וְקוֹנַנְתִּי עַל יָפְיָן
הֵן לָחֲצוּ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי" (קטע משיר, ע' 97)
..
והנה קטע יפה נוסף מקסם מלותיה של אירית:

רַכְּבוֹת אָבִיב דּוֹהֲרוֹת בִּי
מְחַפְּשׂוֹת פִּתְחֵי מִלּוּט
אֶל לַהַט הַקַּיִץ
וַאֲנִי אַךְ הִתְחַלְתִּי לֶאֱהֹב.." (קטע משיר, ע' 77)

על המשוררת

אירית שטייף שושני היא סופרת ומשוררת. פרסמה ספרים לבני נוער ולמבוגרים. מילים פרומות, פילו-פואטיקה הוא ספרה השלושה עשר. ספריה האחרונים הם: "לאמץ אחות", הוצאת הקיבוץ המאוחד, ו"להציל את רובי", הוצאת דני ספרים.

על הפילוסוף

יקיר שושני כיהן כפרופסור לפיזיקה, לפילוסופיה ולמתמטיקה במכללות ובאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. נושא תואר ד"ר בפיזיקה עיונית. פרסם מאמרים בפיזיקה ובפילוסופיה בעיתונות המדעית הבינלאומית ושבעה ספרי עיון. ספריו האחרונים:
Apriorics, Nova, New York
The Elusive God.
Cambridge Schlars
Publishing

(נכתב בשיתוף עם פרופ' אשר יהלום)