רק שחקן ענק יכול להרשות לעצמו שתיקה מוחלטת לאורך הצגה שלמה. רק מי שבטוח ביכולותיו וגדוש תועפות הומור מסכים לשמש הד אילם במשך שעה וחצי. זה מה שחלף במוחי כשראיתי את
אנדרה קשקר, אמן מוערך וותיק, כשניגף בלאט מול נוכחותה של רעייתו הדומיננטית ב"אמא יהודייה בעשרה שיעורים".
ובכן, היידישפיל חזר לאחר שנת הקורונה, והמחזה הראשון, פרי עטו של הסופר האמריקני דניאל גרינברג בשיתוף המחזאי פאול פוקס, ובעיבודו של יצחק שאולי, מציג את הקלישאה החבוטה ביותר בספרות העולמית בכלל וזוהי היהודית בפרט: תפקידה האולטימטיבי של האמא.
משימה מורכבת למדי נטל על עצמו הבמאי מיכאל טפליצקי בבואו לתפור את דמותה של היידישע מאמא. מחד להבטיח שנפח אישיותה יגרום לפרצי צחוק, ומאידך לא לפגוע בכבודה ובמעמדה שנקנו בעמל רב מאות שנים. בתווך הוא חייב לדאוג שלא למעוד לתוככי מהמורות של קיטש, בנאליות וחזרה מעייפת. הוא עמד בזה בהצלחה. התגייס לרשותו צוות מיומן, כשראש החץ היא האמא עצמה, מרים פוקס שחוזרת לבמות ישראל, והיא מגישה תצוגת משחק מרשימה ומעוררת השראה. בנה הוא פרופסור למדעים, שכבר בתחילת המחזה אנו מתוודעים לשתלטנותה הקולנית של אימו, וכדרכו של איש אקדמיה מחליט לגולל בפנינו את קווי אישיותה בעשרה שיעורים.
ישראל טרייסטמן כפרופסור הבוגר, ובן דמותו הצעיר יונתן רוזן מוליכים אותנו בנתיבי הילדות אל הבית בו מתגוררות ארבע הנפשות: האמא, האבא השתקן מיודענו, האחות העולצת והדעתנית
אירמה סטפנוב, והוא עצמו. פוקס נכנסת לנעליים של האמא במומחיות שלא מביישת שום פולקלור, החל מעצות שימושיות בענייני דיומא, עבור לכמויות נדנודים על אוכל, לבוש, בחירת מקצוע, זוגיות, וכלה במפגשים המשפחתיים עם המשפחה המורחבת. הבן הצעיר, שלימים בגר, מבין אט אט כי התסביך האדיפלי עוטף אותו בכל צעד ומקום, והוא הסיבה ללקויות הרגשיות מנת חלקו.
זוהי דרך מרתקת ומאד יצירתית להתמודד עם שאלות בסיסיות, שכמובן מצריכות הבנה פסיכולוגית במושגים כמו לקיחת אחריות, סימביוזה לופתת, ובגרות נפשית. בכל אופן, לפי תגובת הקהל, ניתן לזהות בנקל אמפטיה למסקנות הברורות מניתוחו המלומד. טרייסטמן ורוזן מעוררים בנו חמלה מהולה בהומור, משחקם רוויי חן ודיוק. הם מגישים מבלי משים להנחתה לאמא שלהם, והגברת פוקס מספקת את הסחורה לעילא ולעילא, ומענגת אותנו בפאנצ'ים החינניים האופיינים לה.
ישראל או ניו-יורק, משפחה יידישיסטית או אוריינטלית - המכנה המשותף הוא ברור: האמא תמיד יודעת טוב יותר מילדיה ומבעלה מה טוב עבור כולם, היא הציר עליו סובב הבית, היא הרוח החיה, והיא זאת שנוכחת בחייך גם כשאתה פרופסור בעל שם כשבעיצומה של פרזנטציה מקצועית הבחנת בה בין יושבי השורות. תשאלו את טרייסטמן, לדעתי עד לרגע זה הוא עוד שומע את הדהוד מסריה באוזניו...
