נו, אז כמה זמן תחזיק הממשלה החדשה? רבים מאוד בחברה הישראלית מאוכזבים מאוד. אפילו מרגישים תחושת אובדן או רמייה. זה טבעי לחלוטין. מה שקורה מאז הודעת לפיד על שעלה בידו להקים ממשלה, ועד השבעתה של הממשלה, וסביר להניח שהתופעה תלווה אותנו עוד תקופה ארוכה, זה ניסיון של רוב כלי התקשורת, רוב העיתונאים, לעורר ריב ומדון ציבורי. הסיבה לכך? תלוי את מי שואלים. ישנם כאלה שהיו מחוברים מאוד לשלטון הישן, אכלו מידו והתפרנסו לא רע. ועתה? בעיה! אחרים עוסקים בזוטות שיש בהן פוטנציאל להיווצרות סקנדלים, וכידוע סקנדלים הם לחם חוקם של מרבית העיתונאים. באותה הנשימה יודגש שישנם עיתונאים הגונים העושים את מלאכתם נאמנה: סיקור וביקורת לגיטימיים של השלטון החדש, כיאה למשטר דמוקרטי. לצערי, הם מעטים, וכוחם להשפיע בצורה גורפת, נמוך למדי.

ההערכות אם הממשלה תחזיק מעמד או כמה זמן, בעיצומן. אם יורשה לי, אומר זאת בצורה העדינה ביותר: לעיתונאים העוסקים בטוטו הזה אין שום מושג כמה זמן תחזיק הממשלה. הם עוסקים בנבואות מטופשות, בתחזיות, ללא שום בסיס, ללא כל הסתמכות אפילו על תורת ההסתברות. כלום! לעניות דעתי, שום סקר פוליטי או תחזית פוליטית המסתמכים על העדפות הציבור או נטיותיו, אינו שווה כלום. תשאלו את הסטטיסטיקאים ההגונים ולא אלה הרוצים להרוויח כסף רב. תבדקו עד כמה העיתונאים והסוקרים הפוליטיים צדקו בתחזיותיהם בעבר. לא תאמינו!

אלא שלתחזיות הללו, החובבניות, לסקרים שאין להם כל ערך מדעי, יש מטרה אחרת מבחינת התקשורת: לעורר ויכוח באולפנים, לטעת ריב ומדון, כי זה מביא רייטינג, זה מוכר פרסומות, זה שוטף את מוחם של האזרחים. תחזיותיהם של העיתונאים לגבי אורך חייה של הממשלה הנוכחית, כמו כל התחזיות הפוליטיות בעבר, שוות בדיוק כמו גילוי העתיד על-ידי מגדת עתידות או קורא בקפה!

במקום לעסוק בתחזיות אינפנטיליות, התקשורת הייתה צריכה לעשות בהווה של ממשלות נתניהו, לבקר ולעמוד איתנה בפני המתקפות הבלתי פוסקות מצד ראש הממשלה. לדאבון הלב, התקשורת נכנעה, כשמרבית העיתונאים מיישרים קו עם נתניהו וממשלתו. אין מניעה שעיתונאים יראו את המציאות דרך המשקפיים האידאולוגיים שלהם. לגיטימי. אלא שמכאן ועד הפיכתם של עיתונאים לשופרות, הדרך ארוכה ארוכה. שיאים בלתי מכובדים בעליל נשברו על-ידי עיתונאים רבים, אפילו רבים מידי!

אם מטרתה של התקשורת היא לבקר ולפקח על השלטון, להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, הרי שמטרה זו, בתקופת נתניהו, לא הושגה. ההפך. נתניהו שיחק אותה שונא תקשורת אך הוא הבין יותר טוב מכולם שהתקשורת היא כלי מצוין לתעמולה זולה, יעילה, החודרת לכל בית. השנים האחרונות של נתניהו כראש ממשלה היו לשנים שבהן לא התקיימו מסיבות עיתונאים כפי שכתוב בכל ספר לעיתונאי מתחיל. כמעט מדי יום או מדי שבוע, נתניהו הודיע על מסיבת עיתונאים, במיוחד בשנת הקורונה הארורה. כמעט כל מסיבות העיתונאים, כביכול, היו בעצם פלטפורמה של נתניהו להעביר את מסריו כפי שהוא רוצה. במסיבות העיתונאים המוזרות הללו לעיתונאים לא ניתנה כל אפשרות לשאול שאלות, לדרוש הסברים מפורטים. כלום. ערוצי התקשורת האלקטרוניים הפכו לבמה המרכזית בה מופיע שחק אחד: נתניהו. מדוע העיתונאים בעלי היושרה או העורכים לא היתנו את שידור "מסיבת העיתונאים" בכך שראש הממשלה יענה על שאלות ככל נדרש? מדוע? כי הם היו עסוקים בחיזוי העתיד!

השיא היה בפתיחת משפטו של נתניהו. כשהוא מוקף חבורה של שרים וח"כים מן הליכוד. בתוך בית המשפט המחוזי בירושלים, נתניהו תקף בצורה איומה את מערכת המשפט, את כל שומרי הסף. כל ה"הצגה" הזו שודרה ישירות על-ידי כלי התקשורת. זו מקצועיות? זו יושרה? זה מוסרי? ודאי שלא, אך מי יעצור את הפארסה? סקנדל זה רייטינג, ולעזאזל מה יקרה!

שנים טס נתניהו לביקורים ממלכתיים. עיתונאים טסו עמו די לסקר... מה בדיוק לסקר? נתניהו ביזה את העיתונאים גם בחו"ל ולא ספר אותם. איזו ידיעה דרמטית או איזו תובנה אולטימטיבית, הועברו על-ידי העיתונאים? כלום! למרות זאת, המשיכו להתלוות אל ראש הממשלה. בדקו את תחזיותיהם של העיתונאים והמומחים שהסתובבו באולפנים (אותם אנשים כל הזמן!) ותיווכחו עד כמה הן היו ראליות בכל הקשור ל-4 מערכות הבחירות האחרונות. כמעט כלום. זו מציאות עגומה.

משפטו של נתניהו בתיק 4000 חושף דפוסי עבודה נוראיים של עיתונאים, עורכים ובעלי כלי תקשורת. אנו עדיין בתחילת הדרך. יבוא יום ואולי אלה שאינם מסכימים עמי בכל מה שכתבתי לעיל, ועוד דברים רבים שעוד אתייחס אליהם בטורים אחרים, ישנו את דעתם!