האויב השקט של מחירי הדיור

כולנו מכירים את הגורמים הידועים לעלייה המתמדת במחירי הדיור, את המחסור בהיצע, במיוחד באזור הביקוש, את העדר שיווק קרקע רמ"י, את כשלון מחיר למשתכן, את הגמגום בהתחדשות עירונית, ובמיוחד את רעיון העוועים לעצור את תמ"א 38, את המחסור הקריטי בעובדים באתרי הבנייה, שעד היום היה לקוי ותקוע, על כן כולי תקוה כי כעת הדברים יתחילו לזוז ויעברו לטיפול מקצועי של השר החדש במשרד השיכון ובכלל.

אולם, ובמיוחד במהלך השנה האחרונה, נוסף לכל הגורמים הידועים והחשובים לעיל, גורם משמעותי נוסף שכבר משפיע על רמות מחירי הדיור ולהערכתי יתדלק במהלך השנה הקרובה, ובכלל, עוד יותר את הנסיקה שלהם כלפי מעלה הם תשומות הבנייה. מדובר, לכאורה, במרכיב משני שרק קבלנים ויזמים ויודעי דבר בשוק מודעים לו היטב, אולם השפעתו הולכת וגדלה מיום ליום והינו מחיר חומר הגלם לתעשיית הבנייה שהתייקרה השנה בין 10 ל-30 אחוזים ובמדד תשומות הבנייה בא לידי ביטוי באחוזים בודדים אשר לא משקפים את העלויות האמיתיות.

בעבר כבר דיברנו וכתבנו רבות אודות המונופול דה פקטו של חברת נשר (שבבעלות איש העסקים לן בלוטווניק, הבעלים של ערוץ 13 בטלוויזיה) שרק לבדו גורם בממוצע לתוספת של כ-60 אלף שקלים למחיר כל דירה. וכעת, ובמיוחד בעקבות שנת הקורונה, נוספו למלט עליות מחירים תלולות בשורה ארוכה של חומרי גלם לבנייה, רובם ככולם מיובאים, דוגמת עצים, ברזל, אלומיניום נחושת ושאר מרעין בישין.

הסיבות לעליות מחירים אלה מורכבות, מקצתן מוצדקות אולם מקצתן מאוד לא מוצדקות. הסיבות המוצדקות, לכאורה, הינן הירידה התלולה בפעילות בחו"ל, העדר כוח אדם בתעשיות כריתת העצים, הייקור המשמעותי בהובלה בספינות לאורך נהרות, ההובלה הימית וכו', במיוחד בהתחשב במגבלות הקורונה, כשבד בבד הייתה התייקרות ניכרת במחירי מתכות דוגמת ברזל, נחושת, אלומיניום וליתיום, לעיתים עד כדי הכפלת המחירים ואף יותר מכך.

אולם, וזה אולם גדול, בד-בבד לעליות מחירים אלה שהצדיקו לכאורה את ייקור חומרי הגלם, הייתה במהלך שנה זו מגמה משמעותית של התחזקות השקל לעומת הדולר והאירו, מה שלכאורה אמור היה לקזז את ההתייקרות הזו. ובמילים אחרות, היה לנו כאן "אויב שקט" שככה, מתחת לרדאר, הצליח להסתנן ולדחוף את מחירי הדיור כלפי מעלה, זאת שעה שאיש ממקבלי ההחלטות בממשלה ובכלל, שם לב לכך, קל וחומר בשנה כה מורכבת, הן כלכלית והן בריאותית.

לצערי הרב, השילוב הקטלני של המונופול דה פקטו על מחירי המלט של חברת נשר יחד עם ההתפרעות חסרת המעצורים בנושא ייקור חומרי הגלם המיובאים, תמשך במהלך השנה הקרובה ביתר שאת, ובמיוחד במצב הנוכחי, כשאין דין ואין דיין.

הפתרון לכך, כבר ציינתי זאת בעבר, הינו ששר השיכון החדש, זאב אלקין, ישים סוף-סוף קץ להפקרות הזו שעולה לרוכש הדירה הישראלי מאות אלפי שקלים נוספים ולנו, הקבלנים והיזמים, לא רק שאינה תורמת דבר וחצי דבר, היא אף מחבלת ביציבות שוק הדיור.

בד בבד, ומעבר להפסקת המונופול דה פקטו של חברת נשר ופיקוח על חומרי הגלם המיובאים, זוהי הזדמנות נוספת לחשוב איך סוף-סוף הופכים את ענף הבנייה לטכנולוגי ועדכני יותר, לאמץ שיטות מתקדמות של בנייה קלה ומהירה, מה שיוריד בהדרגה את התלות באותם חומרי גלם, או לכל הפחות בחלקם. חומר למחשבה למקבלי ההחלטות.