על שימור אתרי מורשת בקיבוצים

ביקרתי לא מכבר בקיבוץ ניר דוד בעמק המעיינות. ממש בכניסה לקיבוץ הבחנתי במבנה גדול, ייחודי ומרשים בנוי לבנים מעוגלות עשוי בטון יצוק. בדיקה קצרה שעשיתי העלתה כי מדובר באסם (ממגורה) שנבנה בשנות ה-50 ושימש את הקיבוץ במשך שנים לא מעטות. המבנה מורכב מארבע מגדלים גדולים שנבנו במהלך שנות ה-50. הוא חדל לתפקד לפני שנים רבות ועמד בשיממונו מוזנח, צובר אבק ואשפה. ביוזמת מספר חברי הקיבוץ, בשיתוף הנהלת הקיבוץ, שופץ המבנה והפך למבנה משרדים מודרני תוך שנעשה מאמץ לשמור על צביונו המקורי ככל שניתן.

זו מגמה שקיימת בקיבוצים, לקחת מבנים היסטוריים שהם חלק מתולדות ומורשת הקיבוץ ולהפכם תוך הקפדה על שמירת צביונם המקורי לאתרים שימושיים פונקציונאליים ו"כלכליים" שיחזירו את ההשקעה הגדולה הנדרשת לשיפוץ שיקום ושימור המבנה. אם כי יש לציין שלא תמיד הדבר אפשרי ובקיבוצים לא מעטים יש כאמור עדין עשרות רבות של אתרים בעלי ערך היסטורי ואף אדריכלי שעומדים מוזנחים ושוממים כי הקיבוץ בעידן ההפרטה לא מוכן "לשים כסף משלו" על שיקומם ושימורם מאחר שמדובר בסכומים לא מבוטלים וזה לא משתלם מבחינה כלכלית. לא פעם "בונים" הקיבוצים על הקצבת כספים לשיקום ושימור המבנים מצד גופי חוץ כמו המועצה לשימור אתרי מורשת, משרד התיירות, קק"ל ועוד וכשזו לא מגיעה המבנה נותר שומם ועזוב ומצבו מדרדר.

אין צורך לשמר כל מבנה ש"פעם היה משהו", אבל בקיבוצים ברחבי הארץ יש לא מעט מבנים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי חשוב אף בקנה מידה לאומי, שנמצאים במצב מוזנח ומצבם מדרדר והם בסכנת התפוררות והעלמות ככל שנוקפות השנים.

סוגי אתרי המורשת העיקרים בקיבוצים

את אתרי המורשת בקיבוצים ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים: אתרים בעלי חשיבות לאומית - אתרים בהם התרחש אירוע היסטורי לאומי. ומבנים בעלי חשיבות מקומית - אתרים אלה הם חלק מההיסטוריה של היישוב.

אתרי המורשת וההיסטוריה בקיבוצים, כוללים לרוב מבנים ומתחמים מסוג אלה: בתי וצריפי הראשונים, מגדל המים של הקיבוץ, אסם - מגדל הסילו (ממגורה) של הקיבוץ, הרפת הראשונה, חדר האוכל הראשון, בית התרבות (בית העם) הראשון, המקלחת הציבורית (המשותפת), בתי מלאכה בקיבוץ, ובהם מאפיה בית קירור ועוד, בתי תינוקות ובתי ילדים, בתי ביטחון, עמדות שמירה והגנה, וסליקים מתקופת המנדט ומשנות המדינה הראשונות.

מאות אתרי מורשת

הערכה היא כי בקיבוצים ברחבי הארץ יש כיום מאות רבות של אתרי מורשת. אני יוצא מנקודת הנחה ראשונית שיש מעקב שוטף מצד התנועה הקיבוצית או מצד גורמי השימור אחר אתרי מורשת אלה. מי בודק שאתרים בעלי ערך היסטורי במרחב הקיבוצי נשמרים ומתוחזקים כראוי? אחרי הכל הדור הצעיר בקיבוצים פחות מחובר לנושא שימור מבנים ולאתרים ש"פעם היו משהו". אני מעריך שאם ישאלו את הדור הצעיר בקיבוצים אם יש להרוס מבנים ישנים שאינם פעילים ו"עומדים סתם" גם אם הם בעלי ערך היסטורי או נוסטלגי ישיבו רבים על כך בחיוב. לעומת זאת יש עדין רבים בקיבוצים ש"גדלו" על אתרים ומבנים אלה והם חלק מנוף ילדותם וחלק מזיכרונות הילדות שלהם, הטוענים כי יש לתחזק מבנים אלה ולשמר אותם גם אם אינם פעילים ואינם מניבים תשואה כלכלית.

יצא לי לבקר כמעט בכל אתרי השימור והמורשת המרכזיים בארץ, כולל בקיבוצים. ביקרתי לאורך השנים כמעט בכל אתרי המורשת וההיסטוריה בקיבוצים ברחבי הארץ ומבקש אני להביא את התרשמותי ממראה עיניים.

כמה מאתרי המורשת בקיבוצים נהרסו במהלך השנים (לרוב בצורה שקטה ללא פרסום בתקשורת) לטובת מבנים חדשים או למטרת שימושים שונים של הקיבוץ. כך למשל מגדל הסילו לתחמיץ בקיבוץ רמות מנשה שנבנה בשנות ה-50 - מבנה היסטורי ייחודי בעל ערכים ארכיטקטוניים והיסטוריים גבוהים שנהרס לפני שנים ספורות לטובת הרחבת הרפת בסביבה.

חלק מאתרי המורשת בקיבוצים עומדים עזובים, שוממים וזנוחים ולעיתים במצב מתפורר. אולם יש לא מעט אתרי מורשת שהקיבוצים דואגים לתחזוקתם וניקיונם גם אם הם שוממים ואינם פעילים כלל, וזאת מתוך "תחושת הייצוגיות והגאווה המקומית", כדברי אחד מפעילי השימור.

"בית התנועה" במרחביה

דוגמה למבנה בעל ערך היסטורי מבחינה קיבוצית ותנועתית שהוזנח במשך שנים הוא "בית התנועה" (הקיבוץ הארצי) שנמצא בקיבוץ מרחביה - מבנה גדול בן 3 קומות שנבנה בסוף שנות ה-30 בתכנונו של האדריכל קובה פינקרפלד ידיד הקיבוץ. זהו מבנה בעל ערך היסטורי רב. כאן שכנה במשך שנים מזכירות "הקיבוץ הארצי" וכאן שכן "דפוס השומר הצעיר". מזה שנים לא מעטות הבית ההיסטורי עמד במצב דהוי מוזנח ולא מטופח והפך בשלב מסוים למכבסה.

במשמר העמק עמד במשך שנים רבות במצב עזוב "הבית הגדול" בניין היסטורי ששימש מ-1936 לערך עד שנות ה-80, מבנה המרכזי של המוסד החינוכי במשמר העמק ("השומריה"). ב-2016 נערכו בו עבודות שיקום, שימור והרחבה משמעותיות והחל ב-2017 הפך לשמש כמבנה משרדים של מזכירות הקיבוץ.

"הבמה המשותפת"

דוגמה בולטת להזנחה של אתרי מורשת והיסטוריה בקיבוצים היא "הבמה המשותפת" בקיבוץ עין חרוד שהוקמה ב-1934 כמרכז תרבות לשירות יישובי עמק יזרעאל. על מתחם הבמה רחבת הידיים הופיעו מיטב התיאטראות והאמנים. מזה שנים רבות עומד המקום נטוש שומם ומוזנח. איני יודע מה מצבו כיום. אומרים לי כי יש כוונה לשקמו ולשמרו.

"הבמה המשותפת" בעין חרוד לא לבד. חלק מבתי העם והתרבות בקיבוצים הוותיקים, שהיוו את מרכז החיים התרבותיים והחברתיים של קיבוצים רבים, עומדים מזה שנים רבות עזובים נטושים חלקם מתפוררים. רשימה חלקית: "התיאטרון הפתוח "בקיבוץ נען. ה"אמפי" בקיבוץ שפיים, "בית התרבות "דוידקה" באשדות יעקב ועוד.

רשימה חלקית של אתרי המורשת בקיבוצים

בקיבוצים רבים נשמר מגדל מים של הקיבוץ שהיה לרוב מהמבנים הראשונים שהוקמו בקיבוץ. במקרים רבים משולט המגדל בשלט מורשת המספר את סיפורו מגדל מים ניצב בקיבוצים רבים: מרחביה, עין שמר, בארות יצחק הישנה, שדות ים נגבה, גבעת חיים-איחוד, שפיים, איילת השחר, נוה איתן ומפלסים. בחלק ניכר מהקיבוצים הוותיקים קיים ונשמר מגדל המים הראשון של הקיבוץ.

אתר מורשת נוסף שמאפיין קיבוצים (גם מושבים) ותיקים הוא מגדל הסילו (ממגורה) לאיכסון תבואות וגרעינים ומזון לבעלי חיים. מגדלי סילו ואסמים נמצאים בקיבוצים רבים ובהם: משמר העמק, דן, דגניה, תל חי, נחשון, מפלסים ובעוד קיבוצים רבים נוספים. חלק מהם הוסבו לשימושים "פרקטיים" כמו פאבים, משרדים ועוד.

בקיבוצים איילת השחר וכפר מסריק שיקמו ושימרו את הסנדלרייה שפעלה במקום. בקיבוץ דן שבגליל העליון שימרו את תנורי המאפייה ההיסטורית שהוקמה בשנות ה-40 וסיפקה לחם טרי לחברים מדי יום. כמו-כן שימרו בקיבוץ דן זה את מבני המקלחת הציבורית. בקיבוץ המעפיל שבעמק חפר שימרו את בית התינוקות והפכהו לארכיון הקיבוץ.

אתר מורשת נוסף בקיבוצים הוא חדר האוכל הראשון. וזאת לדעת - חדר האוכל בקיבוצים רבים שימש לא רק כבית אוכל אלה כמקום התכנסות של החברים. כאן התקיימו אספות ואירועים חברתיים של הקיבוץ. בכמה קיבוצים שולטו בשלטי מורשת חדרי האוכל הראשונים (יגור, מרחביה, גניגר ועוד). חדר האוכל בקיבוץ גניגר שנחנך ב-1929 היה חדר האוכל הראשון בתנועה הקיבוצית. בהמשך שימש כספריית הקיבוץ והוגדר כאתר מורשת על-ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

אתרי מורשת "ביטחוניים"

חלק לא קטן מאתרי מורשת בקיבוצים קשורים לביטחון ולהגנה. בחלק מהקיבוצים (מעיין צבי, שפיים ועוד) נשארו ושומרו עמדות ההגנה ששימשו את הקיבוץ בתקופת המנדט ובמלחמת העצמאות. בקיבוצים עין שמר, צאלים, בית השיטה ובקיבוצים נוספים שימרו את "בתי הביטחון" הראשונים. בקיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד ניצב עד היום בניין א', בניין הביטחון הראשון בקיבוץ. בניין דו-קומתי מבוטן שנבנה ב-1936. על הגג נבנתה עמדת הגנה ובמעקה פתחי ירי. הבניין שימש בית תינוקות וילדים. בקיבוץ דן, למשל, שימרו את מגדל השמירה שניצב בפאתי הקיבוץ ולידו שומר מבנה נוקטה - חדר ביטחון ששימש את נוטרי המקום.

בקיבוצים לא מעטים פעלו סליקים בהם רוכזו כלי נשק למטרות הגנת הישוב. חלק מסליקים אלה שומרו ושולטו בשלט מורשת (יגור, נען, כפר גלעדי גבעת ברנר). הסליקים מהיותר ידועים בתנועה הקיבוצית, פעלו בקיבוצים יגור וכפר גלעדי. בקיבוץ יגור שכן הסליק המרכזי של הישוב היהודי בצפון. מרחבי אירופה נשלחו כלי נשק ותחמושת והובאו בהסתר לסליק. ב-29 ביוני 1948 ("השבת השחורה") פרצו מאות חיילים ואנשי משטרה בריטיים בחיפושם אחר נשק לא חוקי, וחברים הפעילים בהגנה ובפלמ"ח. לאחר חיפושים שנמשכו שעות רבות ואף כמה ימים הבריטים גילו את הסליק. בכפר גלעדי פעלו סליק השומר שהוקם ב-1921 וסליק ארגון ההגנה שהוקם בשנות ה-30 של המאה הקודמת וכן סליקים נוספים.

"מערת הפלמ"ח" במשמר העמק

אתר מורשת ביטחוני לא שיגרתי בקיבוצים הוא אתר מערת הפלמ"ח במשמר העמק. בפאתי הקיבוץ בלב היער של הקיבוץ שוכנת לה נחבאת מערה גדולה במערה וסביבה נערכו אימוני שתי המחלקות הסודיות של הפלמ"ח: מחלקת המסתערבים והמחלקה הגרמנית והמערה שהפכה לאתר מורשת להנצחת פעילות הפלמ"ח.

אתרי מורשת בולטים נוספים שהוקמו או שומרו בקיבוצים: "בית יגאל אלון" להנצחת מורשתו של יגאל אלון בקיבוץ גינוסר, אתר "אום גוני" - שיחזור צריף הראשונים בדגניה, וצריף בן צבי בקיבוץ בית קשת - צריף המגורים של נשיאה השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית שהובא משכונת רחביה בירושלים לקיבוץ בית קשת ב-1953 לאחר היבחרו של בן צבי לנשיא במטרה לשקמו כאתר הנצחה לעלי בנם שנהרג בשנת 1948 בקרב ההגנה על הקיבוץ. הצריף שבו אירחו בן צבי ורעייתו את ראשי ההגנה והישוב ובו התקבלו החלטות גורליות הקשורות בישוב היהודי דאז הוזנח במשך השנים ולפני מספר שנים שוקם והפך כמרכז חינוכי ואתר זכרון לנשיא השני ולמשפחתו.

אתרי מורשת - ענף כלכלי

חלק מהקיבוצים הפכו את אתרי המורשת שבתחומם לענף כלכלי, לאתרי מבקרים-אתרי תיירות, אותם פוקדים מאות ואלפי מבקרים בשנה. רבים מהמבקרים הם קבוצות מאורגנות של גמלאים ותלמידי בתי ספר המובאים באוטובוסים למקום. בין אתרי המורשת בקיבוצים שהפכו לאתרי מבקרים ותיירות: "החצר הגדולה במרחביה", "מזרע הקטנה", "חצר עין שמר", תיירות כפר מסריק, "שביל מורשת רמת יוחנן", "שביל יגור" "חצר הראשונים בכפר גלעדי", "אתר הראשונים בנגב -רוחמה", ועוד.