כשדלקת קרום החשק הופכת למחלה כרונית <br>

בחורינו המצוינים

אחרי הבטחת השר לביטחון פנים כי "אנחנו נתפוס את הבחורים", התבהרה בין רגע חזות הכל. התחוורה לי המציאות באור נגוהות, המוח הפסיק להתייגע והנה התשובה למחדל הנורא במשפט אחד ועל רגל אחת.

הבחורים אינם אלא ששת המחבלים, הרוצחים הנקלים, הבחורים אינם אלא שונאי יהודים המוכנים בכל רגע נתון להשליכם בלי מצופים בלב האוקיינוס, הבחורים אינם אלא ששת הטרוריסטים המקבלים שכר חודשי גם מכספי משלם המיסים הישראלי דרך איש השלום, מכחיש השואה ותומך הטרור, מחמוד עבאס.

הבחורים הם האסירים הנהנים מאוטונומיה בבתי הכלא, אוטונומיה כמעט מוחלטת, ממנעמי הבילוי ועד לתארים הנרכשים בכלא הישראלי, ממכוני כושר ועד למונדיאל, מקפיטריה ועד למאפיות מקומיות, מזעתר ועקוב ועד מקלובה ובקלאווה.

במשך שנים רבות דובר על קייטנת המחבלים בבתי הכלא בישראל, היו ניסיונות לתקן את העיוות המוסרי חסר כל היגיון, החלו בתהליכים לשינוי המציאות בה מחבל זוכה לכל הטוב הישראלי וזהו התשלום אותו הוא משלם על רצח יהודים.

השר לביטחון פנים לשעבר ושגריר ישראל באו"ם כיום, גלעד ארדן, פעל בכל כוחו לבטל את הקייטנה בבתי הכלא, ארדן אף הפיק דוח ובו תיקון המציאות המעוותת והחמרת תנאי כליאת המחבלים, אלא שהדוח זכה לכתף קרה ולא יושם כמתבקש.

ששת המחבלים שברחו היו חלק ממארג הטלת האימה על מדינת ישראל, הנהגתה, על מערכת בתי הסוהר ומפקדיו. תרבות הזוועה של 'שקט תעשייתי', הבאה לידי ביטוי בעשורים האחרונים הניבה את פרי הבאושים בו גורמי אכיפת החוק, במשטרה, בשב"ס ובמערכת הפוליטית מבכרים שקט על פני התמודדות עם המפלצת.

כאשר קצינים בכירים בעבר ובהווה מודים בפה מלא כי מהקצונה הבכירה ועד אחרון הסוהרים "מבוהלים ופוחדים מפני המחבלים".

כשלאויבים ומחבלים מתייחסים כבחורים, כשהמחבלים מטילים חתתם על הנהגת הכלא, כשהמחבלים מונעים, למרבה הבושה ולגודל האבסורד, משלטונות בית הסוהר להפעיל מערכת מיסוך למכשירים סלולריים, כשהמחבלים הם בפועל ולמעשה בעלי הבית בכלא ממה אם כן נובעת הפליאה הגדולה בשל בריחתם של הבחורים המחבלים מהקייטנה?

הטרמינולוגיה ללא ספק משפיעה על המהות ויש פעמים שהיא המהות עצמה. המחבלים אינם בחורים, החמאס הוא אויב, בעזה מתנהלת מלחמה, הפורעים בתוככי מדינת ישראל הם מחבלי פנים, אבו מאזן הוא תומך טרור ומכחיש שואה, הראיונות ומסיבות העיתונאים של ההנהגה היו מביכים ביותר, הם נשמעו כל כך לא אמינים, כל כך מסבירים, מפרשים, מתרצים, מדברים אל ועדת החקירה ולא אל הציבור הנבוך והנדהם מבריחת המחבלים.

את ההסברים המפורטים, המלאים, המאשימים כמובן את ממשלת 2014, הם לא תיקנו, הם לא פעלו כשורה, הכישלון והמחדל שלהם, היה מופע יותר מפאתטי, מופע מביך ומביש.

כל הממשלות בעשורים האחרונים לקו בדלקת קרום החשק החמורה והרצונית לא להתעמת, לא להתמודד, לא להחמיר את תנאי הקייטנים עם הדם על הידיים. תרבות השיתוק וההכחשה, תרבות השב ואל תעשה לצד ההדחקה, תרבות גלגול תפוח האדמה הלוהט מאחד לשני הוא מאבני האסון הישראלי. ראו את הארגון הקטן שהיה למפלצת מאיימת, החיזבאללה, ראו את הארגון העלוב בדרום, החמאס שהפך למפלצת הרג וסכנה, ראו את אירן, התמנון השונא המכה יתדות ושולח זרועותיו לכל עבר, ראו את אוזלת היד הנוראית בהפקרת יהודי הערים המעורבות לפרעות, לרצח, להרס וחורבן, ראו את הטיפול הכושל במחבלים בבתי הכלא בישראל.

עד שלא תקום ממשלה שתקבל החלטה אמיתית, שלא תפחד מעימותים, שלא תתיירא מהתמודדויות, שלא תיבהל ממאבקים, שתמשול במובנה הפשוט של המילה, יתחילו אויבנו ומבקשי רעתנו להבין כי תם הטקס ולכל מעשה יש תוצאה והיא כואבת, ברורה. אפשר להתחיל עם הבחורים - המחבלים ותנאי כליאתם בקייטנת ישראל המבוהלת.