לבנט ותק של למעלה מ-10 שנים בפעילות פוליטית לרבות בתפקידים בכירים. עם זאת נכנס לתפקיד ראש הממשלה בתקופה קשה וסוערת במיוחד ובמערך פוליטי שלכאורה הוא בבחינת בלתי-יאמן. הראיון עם יונית לוי בערוץ 12 בפרוס שנת תשפ"ב, ניתן כשלושה חודשים אחרי כניסתו לתפקיד והוא לדעתי החשוב ביותר שנתן בתקשורת לציבור הישראלי. מטבע הדברים מתבקשת השאלה האם הוא משתדרג או חלילה דורך במקום? בעיני הוא משתדרג אבל עדיין טעון הוכחות.
תזמון הראיון אחרי מעט יותר משלושה חודשים בתפקיד, קרוב לאותם 100 "ימי חסד" שמקובל להניח לראשי ממשלה חדשים כדי להתמקם ולהתאקלם בתפקידם, היה נכון. במדינת ישראל רוויית המתחים הפנימיים ומלחמות האגו החוצות מחנות ותת-מחנות, לא זכה גם בנט לאותם 100 ימי חסד, ובהתבטאויות שונות נתן להבין שגם לא השלה עצמו שיזכה להם, דבר המוכיח ראייה מציאותית.
השיחה עם יונית התנהלה על מי-מנוחות והקיפה חלק לא מבוטל מהנושאים המרכזיים שמעסיקים כיום את הציבור בארץ ובכללם: אירן, קורונה, מצב החינוך, הכלכלה, עליות מחירים, עזה, חיזבאללה והאלימות ברחובות.
ככלל, הופיע בנט בראיון זה כשאחריו כבר שורת הישגים מבית ומבחוץ. בבית הצליח להקים את הממשלה המוזרה ביותר בתולדות ישראל - ממשלת ניגודים פוליטיים, שלפי שעה מתפקדת בהרמוניה סבירה. כמו-כן הצליח להעביר בקריאה ראשונה תקציב מדינה לשנתיים אחרי שלוש שנים ללא תקציב, כשהסיכויים להגיע להסכמות לקראת ההצבעות הסופיות טובים למדי. אחד ההישגים החשובים של בנט הוא יצירת האווירה הנינוחה, אווירת אמון עם שותפים פוליטיים שבסיס החשדנות ביניהם רחב כמעט ככל שניתן להעלות על הדעת בישראל. אחרי ארבע מערכות בחירות רצופות ומצב רוח קודר שהשרה נתניהו על המדינה בהתנהלותו ובניהולו בתוספת הקורונה המתחוללת כאתגר הבריאותי-כלכלי חובק-כל, יש בכך הישג לא מבוטל.
בזירה הבינלאומית רשם בנט לזכותו מספר הישגים שקודמו בוודאי היה רואה בהם גולת-כותרת של יכולותיו ביחסי החוץ: ביקור בארה"ב ופגישה מוצלחת עם הנשיא ביידן, פגישה לאחר שנים ארוכות של נתק פורמלי בדרג הבכיר ביותר עם המלך עבדאללה מירדן והנשיא א-סיסי ממצרים. ערב הראיון נודע על כוונתו של בנט להופיע במליאת עצרת האו"ם בנובמבר ש"ז, ולייצג שם את עמדות ממשלת ישראל.
השבועות הראשונים של ממשל בנט עמדו בסימן ארבעה מאמצים עיקריים: א. עיצוב מדיניות של "קיום בצוותא עם הקורונה" ללא סגרים, כלומר: ניצול מירבי של הופעת החיסונים והפיכתם לאבן פינה של המאבק במחלה, תוך חידוש הפעילות הכלכלית והחינוכית בישראל. בנט עצמו הגדיר זאת 'כקיום בצוותא ליד הקורונה'. ברור למי שעוקב אחרי קורות הפנדמיה בישראל בכ-18 החודשים האחרונים, שהציבור מוכן, לצערנו, לשלם מחיר בחיי-אדם תמורת שיפור בתנאי החיים היום-יומיים, ושיקום מהיר של הכלכלה שנפגעה קשות בשנה הראשונה של המגיפה עקב הסגרים [אני רואה מגמה זו בחומרה רבה, משום שמבחינה יהודית יש בה כשל מוסרי בסיסי. יש בה גם אינדיקציה על החלשות האחריות החברתית והסולידריות הלאומית, בגלל השתלטות רעיונות ה- PC על החשיבה הציבורית, שביסודם הצבת הפרט בראש הפירמידה החברתית. להערכתי זו שגיאה קשה שפורמת את רקמת החברה ומחלישה כושרה להתמודד בשת"פ מול משברים. יש כמובן בתוכנו "יפי-נפש" שיצאו חוצץ נגד היגד זה, כפי שיצאו נגד דבריה של שרת הפנים, איילת שקד, שדיברה על "הכלת המתים". אפשר שאמרה זאת בצורה חריפה מדי אבל בוודאי לא טעתה בדבריה. חוסר משמעת, חוסר אחריות אישית, אי-קים ההוראות להתחסן, אי-קיום ההגבלות המיועדות לשמירה על הבריאות והתעלמות מהוכחות בפועל שהחיסונים מועילים הרבה יותר משהם מזיקים ומי שאינו מתחסן מסכן את עצמו ואת זולתו - מאמתים אמירות אלה בגדול. עם זאת, ככל גדל מספר החולים מבין אלו שסברו שהם מוגנים בזכות גילם או מצב בריאותם, משתנה גם "מנגינת ההתרסות" נגד הצורך לנהוג באחריות ובעד התחסנות נגד הנגיף]. הראיון התקיים כאשר הושלמה בפועל הפעלת המדיניות שיזם בנט למאבק בקורונה והציבור מתחיל להכיר בכך ולקבל זאת.
עוד מבחן פנימי שנמצא בעיצומו הוא מבחן חידוש פעולת מערכת החינוך. השלב הראשון - פתיחת שנה"ל תשפ"ב ב-1.9.21 בוצע, וחרף העובדה ששוב היו בציבור ההורים מי שעשו "שבת לעצמם", ככלל, התכנסה המערכת במידה סבירה לסדר עבודה חדש. תיקונים במרוצת תקופת החגים מרובת החופשות, יוכלו לאפשר חידוש הלימודים בתחילת אוקטובר בתנאים משופרים. באופק הקרוב צפוי אישור ה- FDA לחיסון של חברת פייזר לבני 12-5, ומשיחוסנו ילדים אלה, שהופכים לאחרונה לגורם עיקרי כנשאי המחלה והפצתה, ישתפר המצב הכללי בהרבה.
הראיון התנהל על-רקע אי-השקט בעזה ובאיו"ש, תוצאת בריחת האסירים הביטחוניים מכלא "גלבוע" ונפילתו של החייל בראל חדריה שמואלי ז"ל על גבול הרצועה. האירועים הללו הם כשל מיותר של צה"ל ושירות בתי-הסוהר, וככאלה מלהיטים את הרוחות אצל ארגוני הטרור ומגבירים את ניסיונות הפיגוע.
ראש הממשלה עמד על הירושה ה"קשה" שקיבל מקודמו בתפקיד (כך גם כינה אותו לאורך כל השיחה) ועל כך שתפקיד זה בישראל קולע את ה"נושא בעול" לתוך מערבולת של אירועים ולחצים שונה לחלוטין מכל מה שהכיר קודם. דברים אלה נמסרו בשקט נפשי, בקור-רוח ובשיח שהיה ברובו נינוח וענייני.
יונית לוי התמקדה בשאלות פוליטיות הקשורות במציאות המיוחדת הקיימת בכנסת, ובפוטנציאל החיכוכים המאיים על ממשלת ניגודים שרק רצון טוב של כל מרכיביה יכול להמשיך ולקיימה. נראה שבנט אכן סומך על כך שהשאיפה המשותפת של כל חברי הקואליציה תהיה זו שתשמר אותה לאורך זמן. ביחס לשאלה האם מתכוון בנט לעמוד בהתחייבותו להעביר את שרביט ראש הממשלה ללפיד אחרי שנתיים בתפקיד, השיב החלטית בחיוב. בתקופה קצרה של כהונה יהיה חייב להוכיח יכולת הסתגלות לתפקיד, כושר מנהיגות אמיתי וחתירה לזכייה בבחירות הבאות. סוגיות אלה ריחפו ברקע ומולן נראה הוא בטוח בעצמו ובמורשת שיותיר להכרעת העם אחרי הקדנציה הנוכחית. גם מהעובדה שנאלץ לחרוג מרבות מהבטחותיו לבוחרים בכדי להגיע להקמת ממשלה ושבעטיה ספג בקורת רבה וחריפה, יצא כהלכה, כאשר לצד תיאור חלקי של האילוצים, ביקש מהציבור לשפוט אותו על-פי מעשיו ולא על-פי הבטחותיו שניתנו במציאות שונה משמעותית מהמצב הנוכחי.
כאמור, ביקש רה"מ להפגין שליטה באירועים ומודעות לקשיים כמו גם ביטחון עצמי בכך שיוכל להוכיח את יכולותיו, חרף המורכבות וקוצר הקדנציה הנתונה לו. מלבד הקורונה והחזרת המשק לפעולה מלאה, שאלת המפתח השנייה הייתה קשורה באירן. כאן חזר על עמדת ישראל שלא להרשות לאירן להיות גרעינית, אבל סתם ולא פרש באשר לדרכים, לאמצעים, לקריטריונים ולשותפים אפשריים.
לטעמי היה הראיון חסר בתחום נושאי-הפנים. הואיל והתנהלות קודמו הזניחה באופן בולט ועקבי את הטיפול הנחוץ בנושאים אלה עתידים הם להיות בעלי משקל כבד בעיצוב דעת הקהל עליו וממשלתו, ואין הוא יכול להרשות לעצמו - על-רקע "הגרעון התדמיתי" בנתוני הפתיחה - לשגות ולהיכשל בהם. ניתן היה להבין שאף על-פי שבנט ביצע מהלכים שונים בניגוד להבטחות בחירות או הצהרות מוקדמות שלו מול הציבור, הרי שבנושאים האידאולוגיים הקשורים בשלימות ארץ-ישראל, בינוי ביהודה ושומרון ופיזור האוכלוסייה, בלימת ההתפרעות הבדואית בנגב וחיסול האלימות הפלילית ברחוב הערבי, שומר הוא אמונים למורשתו אף כי עדיין אינו פוסע על קרקע עובדתית מוצקה.
להערכתי, אורבים לבנט יריבים פוליטיים קשים וערמומיים, שבשיתוף פעולה עם גורמים מחוץ לישראל, בכללם כאלה שפגש לאחרונה, ינסו "להדיחו לדבר-עבירה" - משמע: לדחוף בהדרגה אך בהתמדה חזרה למסלול אוסלו (+ או -). ראשיתו של תהליך כזה נראית כבר לעין במהלכיהם של גנץ, לפיד, ואחרים והלחץ יגבר כאשר יטול לפיד את ראשות הממשלה. שאלת יכולתו לבלום מגמות אלה קרדינלית לישראל, לגוש הימין ואליו אישית.
אין לי ספק שבנט לא יסתפק בכהונה בת שנתיים כראש ממשלה, בוודאי אם יעלה בידיו להוכיח שכישוריו ראויים. לשם כך יצטרך להתארגן - למָצֶב ולייצב עצמו - היטב במיליה המפלגתי בשנתיים בהן יכהן לפיד כראש-ממשלה. האתגר היה גדול עוד יותר אם משבר פוליטי יקצר את ימיה של הקואליציה הנוכחית, או נתניהו או חבר אחר מהליכוד יפתח בפניו אופציה ממשית בתחומי מחנה הימין להגשמת חלומותיו הגדולים יותר.
בינתיים רצונו של ראש הממשלה לא להקצין עמדות ולא להתעמת עם חברי קואליציה מהמרכז והשמאל, פוגמים מעט בנחישות בה הוא מגן על עמדותיו בשאלות-מחלוקת, ועל כן הרושם הנשקף מדבריו, לא תמיד החלטי וחד-משמעי דיו. מקובל עלי שלא ניתן לעשות הכל בבת אחת אולם בקדנציה כה קצרה, חובה להותיר אבני-פינה בשטח בכל הנושאים הקרדינליים. אם נראה כאלה בחודשים הקרובים דייני. אם לאו, יהיה מצבנו ומצבו בכי-לא-טוב.
