אווירה מכושפת ודלתות מסתובבות

שמות הספרים מדליקים מיד נורות אדומות: התערובת הזו של דרקונים, חיות, חלומות וכשפים - התצרף החדש הזה נראה מפתיע, למי שמכיר את ספריה הקודמים של אורה עשהאל. ביצירותיה הקודמות מצאנו ניסיונות לחבר פיסות עלילה, פיסות רוחניות, שברי זיכרונות, אבל הרגשנו שיש מטרה לחבּר בין הדברים לשלמות אחת. לחבר מקום וזמן, לתת משמעות רוחנית מעבר לרסיסים. לא לתת לשברים לנצח את השלם.

בשני הספרים החדשים יש ניסיון לחשוף בפנינו דמויות נסערות במצבים נפשיים שמנתקים אותן מן השגרה. התחושה היא שדמות אחת חולפת מקרון לקרון, מתנסה בדלת מסתובבת - בחיים אחרים, בעלילה אחרת. אם ננסה לתת אפיון לדמות שמיטלטלת מעלילה לעלילה, אפשר לומר, שלפנינו גיבורה, שמנתקת עצמה מן המוסכמות של החברה הסובבת אותה, שמתגלגלת לעלילות שונות החוצות מקומות וזמנים. מגמה זו בולטת בקובץ הסיפורים הזה - 'אהבות, חלומות וכשפים".

הרצון לברוח לעולם הקסום ולהינתק מן העולם האפור בולט כבר בסיפור הראשון של הקובץ - הסיפור 'הארון הסודי'. השורות הראשונות מכינות אותנו לפריצה מעבר לעולם השגרה האפור. "כשאתם רואים אותי אתם בטוחים שאני אישה רגילה", ולאחר כמה משפטים המתארים חיים מכופתרים, היא קובעת: "אבל האמת היא אחרת לגמרי". עמוד 7.

הקוראים מופתעים, שסיפור עלילה מתחיל בהשוואה בין ארון הבגדים של הכותבת לארון הבגדים של בן הזוג. מן הפירוט הצבעוני של הארון אנו עוברים לנקודת הקסם: "אני לוחצת באצבע על גומחה קטנטנה חבויה בצד הימני של הארון. אז מתגלה כפתור קטנטן שנראה כמו ראש של בורג. יש לי טבעת שבמרכזה עיגול בקוטר שלו. בלחיצה עם הטבעת הזו מחליקה הדופן הפנימית של הארון. אז אני יכולה להיכנס בין השמלות ולעבור לאחור, שם יש לי סידור דומה לסגירת הדופן מחדש ואני מוגנת לגמרי". עמוד 8.

הבריחה מעולם השגרה לעולמות אחרים הופכת במרוצת הסיפור לשיטוט במנהרת זמן. ביכולת פלאית לפרוץ גבולות. נכון, זה מזכיר את הארי פוטר שפורץ דרך הקיר להוויה אחרת. מתברר שכך צוללת הכותבת דרך הארון הסודי שלה לסודות עולמות אחרים, לכיבוש גלקסיה רוחנית אחרת. בסיפור הקצר הזה בני הזוג חיים בעולמות רוחניים שונים, ואנו מבינים שההתנהגויות השונות שלה, והמעבר בין חיי השגרה וחיי הקסם, הם עדות למוחות שונים: "המוחות שלי יודעים מי אני באמת" - עמוד 16.

גוון פלאי

אכן לפנינו קובץ סיפורים, אבל הגיבורות שלה רצות על קרוסלה מסחררת מסיפור לסיפור. כאשר אנו מחברים את העלילות השונות, אנו תופסים שנפש הכותבת מתנסה להכיר עצמה תוך מרוץ - חולפת מחדר לחדר, ממציאות למציאות: בכל פעם היא בודקת את הזהויות המתחלפות בה. קצת מוזר. הכותבת כמספרת על מושכת בחוטים מנסה להכיר את הפנים השונות שלה. ככל שאנו רצים עמה ממציאות אחת לאחרת, ברור לנו שמדובר בתשוקה לגילוי עצמי. המספרת היא הרפתקנית חולמת המחפשת לה דרך וזהות. היא חותרת לעולם אחר דרך הארון, היא מתגלה כאשה בענן בסיפור אחר, ואפילו מתנסה בגילוי זהות של גווייה מתה-חיה.

ננסה לעבור דרך כמה קרונות ברכבת הזאת:

הסיפור 'אישה בענן' שובר בדרכו שלו את חוקי הזמן והחלום, וכבר בפרק הפתיחה אנו מתוודעים לזהויות כפולות, המכינות אותנו לעלילה סהרורית: דמות אליאנה התיירת מצטלבת עם דמות 'האישה בענן'. התיאור משווה לה גוון פלאי. מעל לכול מעיבה תעלומה: לאן נעלמה ארוסתו של אנג'לו מנהל המלון.

העלילות בספר שזורות גוונים חלומיים והשמות הנלווים צבועים באפיונים של מסתורין. המָלון מופיע בצמוד לְשם המקום 'אחוזת המתים'. החלומות של הגיבורה סוחפים אותנו למצבים של עולם רפאים, וככל שהעלילה מתקדמת, הם הולכים ומקבלים פרשנות ואימוּת במציאות. עמוד 21.

הסיפור על האישה בענן שזור מוטיבים, ששאולים מסיפורי כשפים או מרומנים שכתובים בסגנון הגותי. מוטיב 'האישה בענן' מתעצם, כאשר אנו נחשפים לזיכרונות הגיבורה מביקור בפורטוגל, שם קיבלה הגיבורה חדר קסום: "חדר נזירי מוקף גן טבעי פראי ומכושף, עטוף דממה ועננה'. עמוד 20.

אנו נסחפים לעלילה סהרורית, שבה חלום ומציאות יוצרים אווירה פלאית: "הענן שיצר ערפל סמיך חלף, וחוטי הגשם פינו מקומם לראייה צלולה". מסיפור לסיפור, מתבהר לנו, שהכותבת המתגלגלת מהוויה להוויה מחפשת משען, זהות, בית, מקום לנחות בו. בסיפור 'האישה בענן', יש מסתור המכסה את הפתרון לסודות.

מציאויות רחוקות

הדמויות המסתוריות, שהצטלבו זו בזו הולכות ומתקרבות. כבחידת קסם אנו מצליבים פרטים. העלילה רצה קדימה: אנג'לו מנהל המלון עוצר לצדה ומספר לה, שהוא מחכה לארוסתו שנעלמה: "ולרגע חשבתי שאַת זו היא". עמוד 24. אנו נקלעים לעלילת אהבים, שכל כולה אווירה חלומית, שלקוחה מן האגדות: דו-שיח שמושתת על ציטוטים משירים שנותנים לקורה ביניהם משמעות מיסטית: "אנו מתבוננים בזרים הללו/ שאנו אוהבים והאוהבים אותנו'...'סימן השאלה המסתורי/ שכנראה אלו דרכן של אהבות' - עמוד 26.

מוטיב 'האישה בענן' ממשיך להטיל צלו על העלילה, והקוראים זוכים להסבר של חוברת תיירות, שהגיעה לידי אליאנה הגיבורה: "יש דמות מסתורית של אישה החוזרת ושבה", וכאן מופיע פירוש לדמותה. לפי המסופר שם, בערב קסום שבו משורר המקום קרא שיר, אז החלה אותה תעלומה: המשורר קרא שירים. כל זה קורה 'בערב מעונן וערפילי... קרא שירה ליד האח. אישה קטנת קומה, הופיעה, הקשיבה להקראה ונעלמה". עמוד 28.

מי שמיטיב לקרוא את שפע התיאורים סביב גיבורי הסיפורים בספרה של אורה עשהאל, חש שהוא נסחף למציאויות רחוקות ולעתים קסומות או מוזרות. יש בסיפורים שלה גוונים כחלחלים-אפרפרים, דמויות נעלמות, פלאים וכישוף, כאילו לקחו אותנו למסע במחוזות של ספרות גותית: אם נקרא היטב בין השורות נמצא את הגיבורים משוטטים בתפאורות מאוד מעוננות או באחוזות מסתוריות. למשל, בסיפור על אליאנה, הדמויות המופיעות ונעלמות מתחברות לנופים מוזרים: "הכפריים מאמינים, שהופעת האישה במקום קשורה לארוסת האדם שירש את אחוזת הציד, ושנעלמה בענן ששימש לה מסתור". עמוד 29.

בסיפור הראשון בספר - האישה יכולה בכפתור קסום להיכנס לארון סודי, והנה בסיפור זה האישה מוצאת מקום מסתור בענן באחוזת ציד מרוחקת. בסיפור אחר שלה 'האישה שעשתה אהבה עם פרח', עמוד 41, אנו נסחפים למציאות קסומה אחרת: "תקרת העץ המשופעת שלו וחלונותיו הפונים לעצים ולמטפסים נתנו לה הרגשה של ריחוף". עמוד 46. הקוראים החיים באווירה מכושפת למן הסיפור הראשון, מגלים הפעם מציאות מכושפת ומצמררת: ברגע המכריע, חשה הגיבורה במשהו מוזר. הפרח הסגול בגינה, מסתובב לעברה, כשהיא מטיילת בגן:

"גודלו היה כגדול פני אדם. הוא המשיך לסובב את כותרתו לכל כיוון שפנתה אליו. כשהתקרבה לפרח השתופף אליה, היא אהבה ללטף את עלי הגביע והכותרת שלו בעדינות. כשעשתה זאת, חשה בקנוקנותיו הזעות, נכרכות סביבה, נוגעות באיבריה, מרטיטות אותה", עמוד 47.

המכשפה של הגפרורים

בקובץ הסיפורים השני 'דרקונים וחיות אחרות' אנו מתוודעים לפלאי חיים של חרקים, חיות, דרקונים. בקובץ 'אהבה, חלומות וכשפים' יש תחושה, שאנו מטיילים בעלילות מתח מקפיאות דם. קחו לדוגמה את הסיפור הבא.

בסיפור 'מכשפת הגפרורים' אנו נקלעים לסיטואציות של חלום ביעותים כך כאשר מגלה הגיבורה גווייה בשדה, התיאור מצמרר: "כשהייתה ממש קרובה, נמלטו חרחורים וצרחות בקול אשה, מהפה הפתוח שנראה כחור שחור". עמוד 66. הסוד הולך ונחשף, וכמו האישה בענן, כאן אנו מגלים מי היא אותה זקנה חצי-מתה: "זוהי מכשפה, המכשפה של הגפרורים".

בסיפור 'וידוי' אנו עדים לערבוב מציאות בבדיה: סופר שמגלה כי המוציא לאור שלו מאוהב באשתו. לא ארחיב, כדי לא לגלות את סודות העלילה. מה שמוזר כאן, עלילת הרומן של הכותב מתפענחת ממעשיו של הסופר כלפי המוציא לאור. העדה שומעת את הווידוי של הסופר וכותבת: "אני חושבת שלכל יוצר יש זכות מלאה על עולם הבדיון שלו. אבל התברר לי, שהסיפור טרם נגמר". עמוד 90.

אורה עשהאל יודעת לרקוח מציאות של נופים זוהרים או מקומות מסתור ומיד להפוך אותם למציאות קודרת ואפלולית וכמובן, עטופה סודות. סיפורי כפריים או מעשיות עממיות משוות לנעשה, חיפוש משמעות רוחנית למציאות הנטווית סביבנו. יש תחושה חזקה, שמוטיבים של הספרות הגותית, מתערבבים בדמויות שבונה אורה עשהאל. לעתים יש הרגשה, שלפנינו גיבורה אחת המשוטטת בין הסיפורים ומגשימה לעצמה חיים בדלת מסתובבת, שאינה חדלה לרגע. בכל סיפור מגשימה הכותבת עוד אפשרות חיים ויצירה.

העלילות מנסות לפענח סודות אפלים השוכנים עמוק בלב האדם, ורק באמצעות המעטפת הבדיונית של הכתוב יש לנו אפשרות להתוודע לכל מה שנצפון מתחת לענן, מעבר לגווייה החיה-מתה, בעומק הארון הסודי.

פיסות אשה

בספרים קודמים שלה ראינו רצון לעצב ביוגרפיה ספרותית מפירורי חיים וזיכרון. כך בטרילוגיה שפרסמה אורה לפני שנתיים. הטרילוגיה זכתה לשם - "מפתח" - שירי נעורים, "בית נעוריי' - שירי נעורים, "בראי הזמן" - סיפור כתובים ומכתבים". בטרילוגיה זו - הדמות המרכזית, הכותבת, חיברה עצמה למציאות ולזיכרון, באמצעות צלילה לעומק הזמן: השברים התחברו לשברים, פתקים לחלקי יומנים. התפיסה שעמדה במרכז הכתיבה: הנה לנו התכתבות רוחנית, חיבור בין דורות.

באופן די דומה ראינו רצון לחיבור בין חלקי מציאות בספרה 'פיסות אשה' - שם ראינו מלאכת מחשבת של חיבור נשמות, קולאז' של פיסות רוחניות ההופכות לשלמות אחת: בקובץ הסיפורים שלה 'פיסות אשה' מצאנו סוג של כתיבה ביוגרפית של נשים שונות, סוג של כתיבה אישית, וידוי חושפני של גיבורות ספרותיות. הגיבורות שלנו כותבות אל חלקי חיים שחיו, והשורה התחתונה: ראינו ניסיון לחבר מקום וזמן. שאיפה של המחברת להגיע אל לב הדברים, לב ההתרחשות, שקוף ככל האפשר.

מדובר היה ביצירות אלה בחיבור של המציאות למקום ולזמן. כך עשתה אורה עשהאל בטרילוגיה: היא שוטטה במעלית הזמן כדי לגלות פרקי היסטוריה של משפחתה, של חייה, של ארץ ישראל - כך בסיפוריה אנו נחשפים לנשמות של נשים. הפעם אנו נקלעים לסיפורים שמציגים זוויות ראות של גיבורות מיוחדות במינן, אפופות ענני קסם וכישוף.

דבר אחד חייב להיאמר: הפעם אזרה הסופרת עוז לצאת מן הכתיבה המוכרת לה, ממחויבות לתאר עולם של מציאות מובנת. יש כאן בסיפורים קפיצת מדרגה מבחינת הסופרת בעצם התשוקה לחצות גבולות. היא נותנת לנפש הסופרת שבה, להמריא על-כנפי הדמיון למציאות שפורצות זמן ומקום. הכתיבה חשופה יותר, נועזת יותר. העלילה, כפילות הדמויות, המוטיבים האגדיים, לוקחים אותנו לעולם אחר. זה עולם של ערכים משתנים, התמודדות עם מציאות נסתרת, עם זהות אובדת, מתייסרת.

הסיפור 'האישה בענן' כמו חשף את הצופן המיוחד של הספר כולו: הערבוב בין סיוט לשגרה, בין חלום למציאות, נותנים לכוחות הדמיון מעמד על בסיפורים. השאיבה מפואטיקה של שירים המלווים את מעשי האהבה, ערבוב העלילה בסיפורו של סאראמגו 'דברי ימי מנזר' - כל אלה מעידים כמה הקובץ 'אהבה חלומות וכשפים' - יש בו שילוב של ספרות בדיונית בסיפור חיים.

עולמות אפלים

מי שיקרא את הקובץ השני 'דרקונים וחיות אחרות' יגלה גם בקובץ זה שאיפה לתאר עולם מיוחד במינו. סוד הדרקונים והרצון לצלול לעולמם הפנימי של החיות די מתבהר מן החיפוש של הכותבת אחר פשרים קסומים הצפונים מתחת למציאות ומעליה. יש תחושה, שמעל שני הספרים יש זהות המבקשת עולמות שאיש אינו רואה, מציאות מעבר לארון הסודי. בסופו של יום יש כאן רצון לשדר לכנו, שההעזה לצאת מן המוכר והרגיל מעניקה ליוצרת כוחות אדירים לחולל תמורות בעולם, להעלות ניצוצות אור מתוך עולמות אפלים.

הספרים החדשים של אורה עשהאל הם סיור בעולם של פנטסיה, וריבוי הפנים של האישה המשוטטת הוא מטאפורה לערכים משתנים, לזהות שבורה, מסע אחר שפת יצירה שתיתן ביטוי להתמודדות, לחרדה, לגבולות הפרוצים.