השנים האחרונות וביתר הדגשה השנה האחרונה, הפכו את השאלה שבכותרת המאמר לאקטואלית וקרדינלית באשר לאיום הטמון בה לביטחון הלאומי של ישראל.
2 הדעות המושמעות בפרהסיה ע"י יחידים, העמדות שנוקטים מנהיגים ערבים בשאלות יסוד של הקיום הלאומי, האלימות הערבית ברחובות ישוביהם ובשטחים נרחבים במדינה, "הצפצוף" על חוקי המדינה, ההתבטאויות החופשיות בשאלות מחלוקת בין ישראל לאויביה לטובת האויבים, הנפת דגלי אשף בשטח הריבוני של ישראל כמבטאי עמדות המיעוט הערבי בה, ביטויי שינאה, אגירה מסיבית של נשק התקפי, תפוצת הגניבות והפגיעות ברכוש יהודי ובציוד חקלאי של יהודים, השתוללות בכבישים והצפצוף המתמשך על חוקי הבנייה, התחבורה והבריאות, זילזול בסמלי המדינה ועוד - הכל מצביע על התפוררות המשמעת האזרחית אצל רבים מערביי ישראל.
כמו בכל אמירה גורפת, גם כאן ראוי לשלם "מס שפתיים" שיקהה מעט את חדות הדברים, אבל בפירוש לא יותר מדי. קבוצה גדולה של ערביי ישראל אינה משתתפת באופן אינטנסיבי באירועים מסוג זה. אולם, בשעה שהדברים נמצאים בתהליך התפתחות שלילי, במיוחד בקרב הדור הצעיר, והדור הבוגר אינו יוצא נגדם חוצץ ואינו בולם אותם, עת היא להתראה מפני הבאות. סדר ציבורי מתקיים רק כאשר רוב הציבור שותף נאמן לכך. ליצירת אנרכיה, די במספר קטן יחסית של פורעי חוק - 10% - 15%; וכאן שורש הבעיה. במיעוט המשתתף ביצירת האנרכיה, יש רוב לנוער. משמע, אחוז ניכר למדי של הנוער שותף לתופעות השליליות ואחוז גדול מדי של הבוגרים פסיבי מדי. זו מציאות המאיימת כבר עתה על הקיום בצוותא של יהודים וערבים במדינה זו.
חמורה במיוחד היא עמדתם של מרבית נציגי המגזר הערבי בכנסת. גם אם לא כל המפלגות הערביות מבטאות באותו אופן או חומרה ארסיות וחוצפה, את ההזדהות עם אויבי המדינה - אירגוני הטרור ומדינות וארגונים עויינים לרבות הרשות הפלשתינית,
3 הרי ששכיחות חציית הגבולות הסבירים גדלה והולכת. מבחינה זו רע"ם בראשות עבאס היא "רמז" חיובי יחסית, אבל לפי שעה לא יותר מרמז קל.
ההתפרעויות שפקדו את 10 הערים המעורבות המובהקות (לוד, רמלה, עכו, חיפה, באר-שבע וכו') בעת פרוץ מבצע "שומר החומות" במאי ש"ז, שככו כביכול. אבל עדויות של יהודים ששהו בהן בעת התרחשות המהומות, מלמדות שהחוויה הייתה קשה, שבר האמון גדול מאוד, תחושת הביטחון שלהם נפגעה ולפי שעה טרם חזרה לאיתנה ותחושת הסבירות והנכונות לחיים בצוותא - הוכתה מרה. זו בשורה רעה לרעיון הקיום בצוותא ולכל סיכוי ממשי להשלטתם של חיים דמוקרטיים מלאים באזורים יהודיים-ערביים משותפים. סקרים של הימים האחרונים שנערכו על-רקע בריחת האסירים הביטחוניים מכלא מגידו, האיומים בשביתת רעב, ההתפרעויות על גבול הרצועה וניסיונות פיגוע בירושלים ובאיו"ש - מצטרפים לתחושת הניכור הגוברת. דיבורי סרק המתלווים לניסיונות מלאכותיים להרגיע, אינם יעילים. התסיסה ברחוב הערבי מבטאת את אותו אי-שקט שמאפיין מצבי מתיחות, בהם דומה שאנו הולכים שוב לעימות אלים שיבקש להכריע את הסיכסוך בכוח הזרוע.
שאלת-יסוד שתעצב אולי יותר מכל את מצב הביטחון הלאומי של המדינה ואת יחסי האזרחים היהודים והערבים בה, היא נאמנותם של האחרונים למדינה כאזרחים, בעימות אפשרי עם מדינה או ישות לא-מדינתית אויבת. שאלה זו אינה יכולה להיות מושפעת מהעובדה שבישות אויבת עשויים להתגורר "פלשתינים" ולשרת שרות אזרחי בכוחותיה המזויינים. בסיכסוך ולא כל שכן במלחמה, נמדדים הקשר של מיעוטים שהם אזרחי המקום למדינה "המאזרחת" ויחס האזרחים "הילידים" אליהם, לפי זיקתם ונאמנותם למדינה המאזרחת. חשוב לציין בהקשר זה שבמקומות שונים בעולם בעיקר באירופה ובמלחמות - העולם ה-1 וה-2, עמדה לא פעם סוגיה זו גם בפני יהודים, גרמנים, צרפתים איטלקים ואחרים (וגם בארה"ב לאחר תקיפת יפן את פרל הארבור), כאשר בני עמם שירתו בו-זמנית במספר צבאות יריבים. לאחר מלחמת השחרור והסכמי שביתת-הנשק, ויתר בן-גוריון על שירותם הצבאי והממלכתי-אזרחי של הערבים שקיבלו אזרחות ישראלית, משיקולים פנים-ישראלים.
4 הדבר הפך במרוצת שבעים ושתיים שנות העצמאות למעין תקדים "מקודש". בעיני אין הדבר כך ועליו להיות אחד מקריטריוני מבחן הנאמנות החשובים ביותר למערכת היחסים בין האזרחים הערביים למדינת ישראל ב מאבקים עתידיים שלה עם אויביה, כל עוד שריר וקיים חוק שירות חובה.
כאן המקום להזהיר את כולנו: יהודים - התעורר! ערבים - הזהרו!. למרות 72 שנות חיים במערכת פוליטית אחת, זו עדיין אינה מסודרת ואינה ממוסדת די-הצורך. עובדה זו מעודדת ניסיונות חסרי סיכוי, להחזיר את הגלגל לאחור, ואלה מרחיקים את הניצים זה מזה ומגבירים את העוינות וההסתייגות. מאחר שליהודים אין פתרון לאומי זולת זה של מדינת ישראל, כל איום ערבי עליו יסתום את הגולל על הניסיון לחיים בצוותא במסגרת פוליטית אחת.
הפרוש המעשי של אמירה זו הוא שלא יהיה כאן מקום לערבים שאינם מכירים ואינם מכבדים את העובדה שהם מיעוט לאומי בתוך מדינת הלאום של העם היהודי. כל ניסיון לקרוא תיגר על כך הוא מבוא ל"נכבה חדשה" - ראו הוזהרנו. העבודות החלקיות שנעשו עד כה למיסוד חוקה בישראל, מכבידות על שיח והתנהלות מסודרים בסוגיות השנויות המחלוקת. במצב של מחלוקת ואי-בהירות, לא סביר להניח שהשארת התמונה חלקית ומטושטשת, תתרום לפתרון או להסדרת המשבר. עלינו לדאוג אפוא לגיבוש מהיר ומסודר של מבוא לחוקה
5 באמצעות מערך של חוקי-יסוד מבוססים על חוקים קיימים עם תיקונים והשלמות ומוגנים באמצעות אשרורם במשאל-עם.
6 מהלך זה יהיה מבחן מוקדם והכרחי לאפשרות של קיום וחיים בצוותא של יהודים וערבים במדינה יהודית ודמוקרטית כפי שעם ישראל ומדינת-ישראל מגדירים עצמם; זהו תנאי הכרחי וקודם לכל הסדר אופרטיבי.
מהלכים יזומים אמורים לאפשר שינויים שניתן לשלוט בהם וביישומם. זהו גם מבחן לאפשרות לעצב מדינה שחיים בה גם לא יהודים כאזרחים פרטיים, מבלי שכללי המשחק יהיו מעורפלים והשררתם תהיה כרוכה במאבק מתמיד, לרבות מאבק כוחני בעוצמות שונות, בין תפיסות ותקוות מנוגדות בתכלית. אם לא נעשה זאת, קיים סיכוי גבוה וחמור שאותם מהלכים ואותן החלטות יתקבלו תחת לחץ של פעולות חפוזות ואלימות, בתנאי אנרכיה ומאבק שבחלקו יהיה גם אלים. חובה לנקוט יוזמה זו ויפה שעה אחת קודם.
