|
|
נתניהו. אוהב ישראל [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מי שמכיר את הביוגרפיה של בנימין נתניהו יודע שמדובר באוהב ישראל אמיתי, גם רוב מתנגדיו הפוליטיים לא טוענים אחרת. אלא שבחדרי חדרים ולאורך השנים האחרונות הצליחו מספר גורמים בכירים במערכת הפוליטית לשתול במוחם של החפצים בכך את הטענה שהמשך שלטונו של נתניהו הוא סכנה אמיתית למדינת ישראל.
בין שלל הנימוקים (היצירתיים) לטענה המופרכת עמדו משפטו של נתניהו ופרשת הצוללות. דווקא בתקופת השיא של ביבי שהביאה איתה הסכמי שלום משמעותיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית במזרח התיכון, חורשי רעתו פעלו במרץ ובאחדות על-מנת לשכנע חלקים נרחבים בציבור ובמערכות המדינה שנתניהו לא יוכל להמשיך לתפקד כראש ממשלה פרודוקטיבי ולכן צריך לעשות את כל שנדרש על-מנת להזיזו מתפקידו.
רבים ממנהיגי העולם מאמינים שמעשיהם יקבעו את עתידם. לצערי במדינת ישראל בשנים האחרונות כל קשר בין פעולות ההנהגה לבין ההשלכות הציבוריות והתקשורתיות הוא מקרי בהחלט ולראיה, בנט הוא ראש ממשלה עם 6 מנדטים ונתניהו שהביא את הסכמי השלום "השמאלניים" האלו לא הצליח להרכיב ממשלה.
כשהגיע זמן פירעונם של החשבונות הפוליטיים שהצטברו על שולחנו של ביבי נשלפו כל הסכינים ובשם הערך המקודש "רק לא ביבי" נשחט מחנה הימין על מזבח ערכיהם המזויפים של נפתלי בנט, אילת שקד וגדעון סער. הממשלה החדשה נהנית במופגן מכל הישגיו האחרונים של נתניהו. הם מבקרים באמירויות, מחסנים את הציבור וקושרים כתרים חדשים לדמויות איזוטריות בכל מערכות השלטון.
בנט הוא ראש הממשלה המנומק ביותר בתולדות מדינת ישראל. הוא טועה ומנמק, מנמק וטועה. זו בעצם אסטרטגיה עתיקת יומין של המענטש החביב לפיד. לפיד סומך על הזיכרון הישראלי הקצר ובקיא בניהול משברים תקשורתיים. במקום להתעמת עם טענות ולהקים מהומה עדיף לבקש סליחה ולהתקדם הלאה אל עבר המשבר הבא. קל מאוד לקיים מדיניות הכלה תקשורתית כשיש לך חברים קרובים בתוך המערכת. נתניהו לעולם לא זכה ולא יזכה לאף הנחה תקשורתית, אני יכול לקבוע בוודאות שהתקשורת הצליחה לקלקל חלקית את אחד המנהיגים הגדולים ביותר שידע עם ישראל.
נתניהו הוא אדם ממלכתי והוא נקרע תמיד בין ישראל השנייה לבין הראשונה. קיים בו רצון אמיתי לרצות את שני המחנות, לשתף פעולה עם כל המערכות, לתמרן בין החלש לבין החזק, למצוא את הנוסחה הכמעט בלתי אפשרית שתאפשר לשני המחנות להתקדם לטובת הכלל. משזה לא הצליח וכשביבי הבין זאת, זה כבר היה מאוחר מידי. "ישראל הראשונה" (אין לי הגדרה טובה יותר) הקיאה את נתניהו, בגדה בו, העמידה אותו למשפט בכל החזיתות: המשפטית, התקשורתית והביטחונית.
הם עמדו על הגשרים, בצמתים, בבלפור, פשוטי העם והבכירים ביותר, כל מי שרצה להחליף את נתניהו יצא לשטח, נלחם בכל הכח. ממלכתיות לא הייתה שם, רק שנאה טהורה. ולראיה ימינה יושבת יחד עם מרצ ואם זה לא גורם לכם לפרפור חדרים אז אין לכם לב. הממשלה הנוכחית קמה על טהרת השנאה לאדם אחד, אין שום נימוק אחר שיניח את הדעת. הממשלה הנוכחית תיפול רק בגלל אהבת הציבור לאותו אדם בדיוק.
נתניהו צריך להתבונן במראה, לפשוט מעליו את חליפת הממלכתיות ולסחוף אחריו את כל מי שהוא יכול למאבק עקבי וממושך מול ממשלת הכלאיים המסוכנת הזו. נתניהו כבר מבין שאין לו יותר מה לחפש בצד המאשים, אין לו מה לחפש בתקשורת, ספק גדול אם יש לו סיכוי במערכת המשפט (ימים יגידו).
האפשרות השנייה והסבירה יותר היא שבשלב מסוים הממשלה הזו תכלה את עצמה, בנט כבר הוכיח שהוא ממהר לטעות, זו צריכה להיות טעות מספיק גדולה וזה בהחלט תרחיש אפשרי ומסוכן. אין לי ציפיות גדולות מנתניהו, זה גם לא הוגן לבקש מאדם שפעל בממלכתיות כל חייו להסתובב על גשרים ומול ביתו של בנט עם דילדואים ענקיים מגומי, מה לו ולרפש הבהמי הזה?!
זו אינה דרכו, זו אינה דרכנו. היום כבר כולם יכולים לראות שישראל השנייה היא הממלכתית וההוגנת מבין השתיים, ישראל השנייה נלחמת בכל אמצעיה הדלים על-מנת להוכיח את צדקתה. הם מצידם ממשיכים לזרות מלח על הפצע הכואב. אם נתניהו יחליט להסיר מעליו את חליפת הממלכתיות זה סיפור אחד, אם ישראל השנייה תחליט להסיר מעליה את החליפה זה כבר סיפור אחר. בינינו, עדיף שבנט יעשה טעות.
