|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: כפיר בולוטין]
|
|
|
ארבע אימהות - לא מהתנ"ך
|
|
הקומדיה "ארבע אימהות" מאת דניאל לפין בתיאטרון בית לסין, הופכות בידיו של הבימאי אילן רונן לפצצת צחוק, קומדיה מטריפה, הלוקחת אותך למחוזות אחרים, הרחק מכל מה שסובב אותנו ● התוצאה: השחקנים בידיו הם אחד-אחד כוכבים, הקהל נשנק מצחוק ● פצצה של הצגה
|
|
דניאל לפין, המחזאי שפרץ לתודעה עם הצגת "כולם היו בני חוץ מנעמי" מגיע בהפקת תיאטרון בית לסין לשיא חדש. סיפור מאוד לא רגיל, חורג מהמציאות הבנאלית, מרענן את התודעה ואת תוכן ההצגות הרגיל. אהבה בין שני צעירים עם רקע מסובך, המתגלה רק כשהם מחליטים להתחתן, פוערת את הסודות שהשניים כמסו איש מרעותו. כל גילוי וחשיפה מגלגלים אותנו עוד יותר מצחוק, והביצוע הכה מושלם ומתוזמן נפלא של השחקנים – יוצר לנו חוויה שכיף לחוות.
ובימים טרופים אלה, שהיושבים בראש מטריפים אותנו ו"מכילים" את המתים מהמגיפה, כאן על הבמה פורחת הקומדיה ומנצחת בגדול. שחקני הפוליטיקה הבזויה פושטים את הרגל למול הביצוע הכה מבריק של להקת השחקנים, ויתרה מכך – עבודת היוצרים המושלמת. כי אלה מפליאים את הקהל וכובשים אותו כליל, בקליק אחד.
להצגה זו אין גיבור אחד. יש חתן, אודי רוטשילד החביב, כלתו המיועדת – מירב פלדמן הכובשת בחן ובקסם האישי המתוק, אימא שלה – אורנה רוטברג כאשת הרב, שמגיע לה פרס על ביצועיה בכלל וכאן בפרט; אבי הכלה, הרב (יובל בנאי המרשים בנוכחותו ובכנותו) שמגיע לתוך הבלילה כשכולם כבר יודעים את הסודות, בעוד עליו הם נוחתים בהלם; והבונבון שבחבורה: ארבעת האימהות של החתן: שתים ביולוגיות – עדי גילת המרשימה בהקרינה ביטחון ושליטה במצב, שירי גדני הכה מלבבת למרות המשקפיים העבים והסתרת שיערה הבלונדי השופע, ושברקע העשיר שלה דמויות קומיות שהפכו לחלק מקאלט, כמו ב"פולישוק"), נעמה אמית המפליאה כקומיקאית נאמבר 1 ומזכירה את השטיקים של רבקלה מיכאלי, ועוד יותר טוב, ומהווה את שיא הקומיות בהצגה זו.
|
|
|
|
|
הכלה, אמה והחתן ואמהותיו [צילום: כפיר בולוטין]
|
|
|
השיא שלה מגיע בסצינת התחפשותה לרבנית זקנה, חרשת ועיוורת. עד שנזקקתי לטישו לנגב את גלי דמעות הצחוק בעטיה בנוסף לכולם. זהו קטע שלא יישכח. סוגרת את רשימת האימהות הלסביות והגרושות היא לירית בלבן שצריך לראות כדי להאמין: יכולותיה לגלם את הגבר שבזוג לסבי, ובהמשך לגלם רב מכובד ובכך להתל ברב/אבי הכלה – פשוט מצחיקים עד בלי די.
הצחוקים על חשבון חילוקי הדעות בינינו, בין חרדים ל"נורמלים", מוזנים מהמציאות היומיומית, אך כתיבתו של לפין, ויתרה מכך כתב ידו של הבימאי הכה מעולה אילן רונן שניכר במיוחד בסצינות הסוערות ביותר, כל אלה מביאים את המחזה ארבע אימהות לשיאי קומדיה נהדרים. כל זאת, בתוך תפאורה סופר-מושלמת, מתוחכמת, מדויקת ונקיה של סבטלנה ברגר היצירתית. חילופי התפאורה תוך ריקוד שעיצבה שרון גל המוכשרת, הם רעיון נפלא וחדשני, שלא מניח לצופים לעפעף גם לרגע בין הסצינות.
וכן התלבושות שיצרה אורנה סמורגונסקי, בדגש על אלו היפהפיות, האלגנטיות, בסצינת הסיום – שהן הקרם דה לה קרם. יחד עם התאורה מאירת העיניים של זיו וולושין, והמוזיקה שכתב שאול בסר – כולם יחד יוצקים מיקשה אחת מכל המרכיבים הכה מוצלחים, לטובת הצופים אוהבי הקומדיה והתיאטרון המשובח.
לסיכום: הצגה שתסחוף אחריה את כולם, ולא בכדי נבחרה לפתוח את עונת ההצגות תשפ"ב בבית לסין בתוצאות שהיא מייצרת. שאפו לכולם. וברכות לציפי פינס, שהרפרטואר של בית לסין לשנה הקרובה מורכב כולו אך ורק ממחזות ישראלים.
|
|
|
משחקים פינג פונג [צילום: כפיר בולוטין]
|
|
|
|
| תאריך:
|
12/10/2021
|
|
|
עודכן:
|
12/10/2021
|
|
עליס בליטנטל
|
|
"כשתחזור תבין", כך מבטיחה החברה הגאוגרפית. תהיתי לפשר הבטחה זו, אניגמטית משהו, עד שיצאתי לאיסלנד דרך החברה ובהדרכתו המקצועית של מדריך הטיולים מוטי סבאג. טיול מרתק שנמשך 12 יום במסלול בעל השם המאתגר "אי של קרח ואש". המסלול כלל חציית האי מדרום לצפון והמשכו עם כיוון השעון וכניסות לשטחים נידחים. ואז הבנתי במה זכיתי ולמה כיוונו הדברים וההבטחה עוד בטרם הגעתי ארצה.
|
|
|
|
|
התאונה הכמעט קטלנית בדרך לסיוע ל"כיפת ברזל" היא קריאת השכמה לישראל שבקונגרס האמריקני הולכת ומתפתחת מציאות חדשה שלא הכרנו עד כה. אומנם הסיוע עבר בסופו של דבר, ואף ברוב מרשים, אך מקומה של ישראל במיכלול ההתייחסות האמריקנית שינה גוון בהשוואה לעשרות השנים האחרונות — וזאת לא מפני שהנשיא ביידן או הגוש המרכזי במפלגה הדמוקרטית שינו את יחסם הידידותי כלפי ישראל, אלא מפני שהמצב הנחות יחסית של הסיעה הדמוקרטית בשני בתי-הקונגרס, ובעיקר בבית-הנבחרים, כלומר הרוב המצומצם שלה, מעניק מישקל-יתר למחנה "הפרוגרסיבי", כלומר השמאלי, המונה כ-100 מחברי הבית, כולל ה-SQUAD שהוא חלק ממנו והמורכב ממיספר חברות קונגרס, רובן מוסלמיות, ששמו להן למטרה להביא לשינוי יסודי במעמדה החיובי של ישראל בעיני הציבוריות האמריקנית בכלל ובקונגרס בפרט.
|
|
|
|
|
בשנות ה-50', כאשר המשלט והמעוז והמוצב של האויב היה מוגן בגדר סבוכה ומסועפת, לימדו בצה"ל את הטירונים כי בשעת התקפה יש להתקרב, אחד החיילים פורץ קדימה וגוזר את התיל, נשכב עליו וחבריו דוהרים בעקבותיו, רומסים אותו או מצליחים להתקדם לצידו, חודרים ופותחים בקרב. סיכוייו של האמיץ שהלך לבד ראשון וגזר את הגדר ונשכב עליה להיהרג היו גבוהים מאשר של חבריו. אבל אם בתום הקרב נותר בחיים היה זוכה לתשואות מחבריו ולעתים קרובות גם לצל"ש.
|
|
|
|
|
יצחק בן שבו, יליד בית שאן, כיום תושב רעננה הוא אבא אוהב ומסור במיוחד. עד כמה מיוחד? תקראו בספר הביכורים הייחודי שכתב ויוצא כעת לאור, "שני בתים, מלא אהבה". סיפור על אהבה גדולה הצומחת גם בעת משבר אישי ועוטפת את המשפחה גם ברגעי ההתמודדות לנוכח האתגר בחיים של אושר עם זוג הורים בנפרד, שני כלבים ורוח טובה גדולה המנשבת מבינות לדפי הספר המרגש.
|
|
|
|
|
השבוע הלכה מאיתנו נועה צלטון. בת 99 הייתה במותה. לא הכרתי את נועה צ'לטון, אך הייתה לי זכות לשבת איתה בחדר המורים בבית אידלשטיין כרבע שעה, רבע שעה ממנה אפשר ללמוד על אישיות מיוחדת וכמה חבל שאין לנו רבים כמוה.
|
|
|
|
|
