מסע בעקבות צקצוקי הדקדוק

האות הא מרגישה שאיש כבר לא משתמש בה, ואל"ף גנבה ממנה את שארית כבודה. המילה פלירט חיפשה את כבודה האבוד בין המילים שהשתקעו בישראל, אבל איש לא רצה לאמץ אותה. שני סיפורי שפה בהשראת הסופר היהודי-רוסי הנשכח פליקס קריבין.

פליקס קריבין נחשב אחד הסופרים המוכשרים ביותר של ברית המועצות. הוא היגר לישראל בשנת 1998 בגיל 70, והשתכן בבאר שבע. בכוונה השתמשתי במילה 'היגר' במקום במילה המקובלת 'עלה', כי בסופו של דבר קריבין לא השתלב בחברה הוותיקה, ולא מצא במדינת היהודים את מולדתו, למרות שנולד באוקראינה למשפחה יהודית.

קריבין פרסם למעלה מעשרים ספרים וזכה בפרסים רבים. הוא פרסם את יצירותיו בכתבי העת החשובים ביותר, ובהוצאות לאור הגדולות ברוסיה. את כתיבתו מאפיינים הומור אלגנטי ומשובח, חוכמה ושליטה מדהימה במטעמי השפה הרוסית, שהקנו לו מיליוני קוראים ומעריצים הן ברוסיה, והן בפזורה הרוסית ברחבי העולם.

קריבין נפטר בבאר שבע בדצמבר 2016, והוא היה ונשאר סופר רוסי. אומנם הוא התהלך ברחובות באר שבע כשני עשורים, אבל הוויקיפדיה בשפה הרוסית לא מצאה צידוק להוסיף את המילה 'עברי' לתיאורו 'סופר רוסי'. הוא חי את חייו בישראל בשפת אימו, המשיך לכתוב ולפרסם את הסיפורים החדשים והמקסימים שלו, אך ורק בשפה הרוסית. אולי לא שאף ללמוד עברית, אף גם הממסד כאן לא עשה שום מאמץ לקלוט אותו לתרבות מקומית כיוצר. זו החמצה גדולה לסופר עצמו, והחמצה ענקית לתרבות בארץ.

קריבין היה מורה בהשכלתו, ובתחילת דרכו עבד ארבע שנים בבית ספר. זאת כנראה הסיבה שבין יצירותיו יש סדרת סיפורים קצרים תחת הכותרת "בית ספר בכיס", ובו הפרקים: 'הדקדוק', 'המתמטיקה', 'הפיזיקה'. בסיפורים הקצרים האלה קריבין מספר על עלילותיהם של המונחים העיקריים בדיסציפלינות שונות. למשל, בפרק 'הדקדוק' גיבורי הסיפור הם מילים, מילות יחס, סימני קריאה וסימני שאלה. מובן מאליו שאת ספרו 'הדקדוק' לא ניתן לתרגם, וכדי להבינו דרוש ידע בדקדוק הרוסי. לכן לקחתי לעצמי דרור, שלא לומר חוצפה, לכתוב משהו בסגנון שלו. והנה לשיפוטכם שתי מיניאטורות פרי עטי, ברוח יצירותיו של קריבין.

האות הנעדרת

הנה סיפורה של האות הֵא. לכאורה היא איננה בולטת במשפחת 22 האותיות של האלפבית. הסובבים אותה שמו לב, שבזמן האחרון הֵא נראית מצוברחת, אבדה לה שמחת החיים שאפיינה אותה בזמנים טובים יותר. כל הסימנים מראים שהיא בדיכאון עמוק. במקרה נפל לידינו היומן של האות הֵא. הצצנו לתוכו וגילינו מה שורש הבעיה. לתשומת ליבכם קטע קצר מממנו.

"יומני היקר, בזמן האחרון אני מסתובבת בתחושת ריקנות, חוסר תועלת, אובדן טעם החיים. קשה לי להכיל את היחס המבזה והמזלזל כלפיי. שמי הוא הֵא, אני האות החמישית באלפבית המפואר של השפה העברית. אני צנועה, ממושמעת ויודעת את מקומי, לא פוזלת למקום גבוה יותר. לא למקום השלישי, או חלילה הראשון. אני לא מתנשאת, למרות העובדה שבעידן הקדום נחשבתי לאות היוקרתית בתבל, והבורא העניק אותי במתנה לאברהם אבינו כאשר הטיל עליו משימות מאתגרות.

כרגע אני מרגישה שקופה. לא סופרים אותי, שוכחים הרבה פעמים, דוחקים הצידה. בסך-הכל מה אני רוצה? להיות נהדרת, כפי שנועדתי להיות. אך האות אל"ף, שקיבלה בזמנה את המילה 'נאדרת', תפסה בלי בושה את מקומי גם במילה 'נהדרת'. חלמתי להתקבל ללהקה, אך ועדת איתור הכישרונות סירבה לבקשתי, באומרה שכל המקומות כבר תפוסים: יש אצלם למ"ד וקו"ף ואל"ף בין העיצורים האלה, והם כבר 'לַאֲקָה'.

שמעתי מישהו אומר שבתאטרון הבימה שומרים על הערכים. חשבתי: ודאי ישמחו לקבל אותי. רצתי לתיאטרון הלאומי, אך בפתח נתקלתי בשומר חמוש עם שפם מפואר, שהכריז ששמו של התיאטרון הוא מעכשיו 'אַבִּימָה', ואין כבר צורך בי. כלומר, שוב האות אל"ף ניצלה את מעמדה הבכיר באלפבית, ונדחפה למקום המובטח שלי. מה היא קופצת? וזה בזמן שיש לה לא מעט מילים משלה בהן היא כן מופיעה, אך אינה רוצה להישמע, כגון 'בראשית', ו'זאת', ו'צאן'. חוצפנית.

הפגישו אותי עם קרייני רדיו וטלוויזיה. אמרו שהם דייקנים. אך גם הקריינים מתבלבלים בין 'הרים' ל'ערים'. בפיהם אלה אותם מקומות! בבית הספר יסודי הייתי מהממת, אך כבר בתיכון התברר לי שגם כאן האות אל"ף תפסה את מקומי, והיא בעיני רבים - מאממת.

מישהו הציע לי לנסות את מזלי במגזר הרוסי. אמר שהם, כמאמינים חדשים, מתייחסים בכבוד לכל פסיק ולכל אות ואות. הלכתי למועדון שלהם בערנו, ומפח הנפש שעברתי היה בלתי נסבל. הרוסים אכן לא מתעלמים ממני, אך בפיהם אני הופכת ל'חֵית'! 'חֵיכל חַתרבות!' - קוראים הם למועדון שלכם. הם מבקרים ב'תיאטרון חַּבימה'! קוראים עיתון 'ישראל חַיום'! איכסה! זה גרם לי בחילה. אין לי שום דבר משותף עם חית ועין! אני אות אוורירית, אצילית, פורחת! מה לי ולאותיות הגרוניות?! ויש לי גם קרובי משפחה באירופה וארצות הברית, אם לא ידעתם.

פניתי למומחים, התייעצתי עם רופאים, בדקתי במילונים שונים, לא מצאתי מזור לנפשי. שוכחים אותי, מזלזלים בי, אני הולכת לאיבוד. וכל זה אחרי אלפיים שנות גלות, אחרי שהוזנחנו וכמעט ולא היינו בשימוש מאות רבות של שנים.

אתמול, בכנס לכבוד השפה העברית, נתקלתי בסופר ידוע בשם אָלֶף בֵּית גימֶל דָלֶת. קָבלתי לפניו, והוא הפתיע אותי בתגובתו, וכך אמר: "לא אלמן ישראל! אני מכיר מילה שלא תצליח להסתדר בלעדייך"!

"מה, מה היא המילה"? תפסתי אותו בדש החולצה. "אהבה", ענה האיש. "אהבה"! הכרזתי בקול רם וליבי התמלא חום. "אהבה! כמה שאני אוהבת את המילה הזאת!"

עובדת זרה

המילה הלועזית 'פלירט' ידועה בקלות דעתה ובנטיותיה להרפתקנות. זאת הסיבה שיום אחד החליטה לבקר בישראל למרות האזהרות ששמעה מחבריה, אשר התריעו מפני נסיעה לארץ שבה כל המילים מתנהגות הפוך. "אני יודעת להסתדר בכל קהילה", אמרה המילה, הנפיקה דרכון, ויום בהיר אחד נחתה בארץ.

בתקופה הראשונה הרגישה זרות, אי-שייכות, מידור, וזאת למרות שמיד עם הגעתה היא הפכה את סדר האותיות בה. רק אנשים בודדים, בעיקר מהברנז'ה הצפונית, השתמשו בה, וגם זה בשיחות פנימיות, לא רשמיות.

כל מאמציה להתברג לחברה, להתחבר למילים ותיקות, עלו בתוהו. שאר המילים ראו בה נטע זר: "את מכוערת, מוזרה. מה זה - אות עיצור רביעית בשורש? זה כמו שלוש פטמות בחזה. אם זה לא נֵכות אז זה בטח נחות. שלא לדבר על המוסר המפוקפק במשמעות שלך! שמרי מרחק מאיתנו"!

המילה פלירט ניסתה להתקרב לחוגים של המילים הלועזיות אשר השתרשו בעברית עוד לפני שנת תָרָפָּפּו, אך הן העדיפו לסגור לפניה את הדלתות. היו להן נימוקים: "אנחנו - מונחים בינלאומיים מכובדים, את לא ברמה שלנו. זה מתחת לכבודנו - להתחכך איתך. מה לך ולנו - 'אקדמיה', 'אסטרטגיה', 'אטמוספרה', 'קונגרס'. את לא מתביישת? פףף! מקומך גג במילון הסלנג, ליד עבריינים כבדים דוגמת 'בוּסה' ו'סטוץ', אבל גם זה לא בטוח. זכינו במעמד המיוחד בארץ כי אין לכל אחת מאיתנו מחליפה בעברית"! אמרו בגאווה. "אבל גם לי אין מחליפה בשפה"! זעקה פלירט, אך איש לא היה מוכן להקשיב לה.

פלירט לא ויתרה, חיפשה וחפרה. יום אחד פגשה במילה 'ארגון'. בצעירותה, עוד בהיותה באירופה, הכירה פלירט קרובי משפחה של 'ארגון'. היא רצה לעברה בזרועות פתוחות, אך 'ארגון' שפכה עליה גיגית מים צוננים וסיננה: "מה זה? מי את? אני לא שייכת לחבורה שלך".

מבוישת ומושפלת עמדה פלירט בצד ודמעות בעיניה. אז ניגשה אליה המילה סִנְכְּרון. היא הסבירה לפלירט הנעלבת בגיחוך ציני שהגברת ארגון פנתה כבר לפני שנים עורף למילים לועזיות, התעברתה, והיא מציגה את עצמה בכל הפורומים כמילה מהתנ"ך. היא מבליטה את היותה 'ארגון גג', ומסתירה את עברה הרחוק כאשר הייתה ידועה כ'ארגון פשע'.

שנה שלמה סבלה פלירט בארץ מהמידור, ההזנחה והדחייה, והייתה מדופרסת לחלוטין. יום אחד פגשה את המילה קִטְלוּג, שהתגלתה כנשמה טובה ואכפתית. קטלוג זיהתה מיד את מצוקתה ואת סיבותיה. היא המליצה לפלירט להשתכן בבניין פיעל: "הבניין מרווח, סובלני, מסודר. שם תמצאי לך בית חם, סביבה ידידותית, תנאים סוציאליים טובים. לא מפריע להם כמה אותיות יש לך, לא מחטטים בשורשים ובמוצא", הבטיחה.

פלירט עשתה כן, וברגע שנכנסה לבניין פרחה באופן פלא. שוב נדלקה אש בעיניה. היא חזרה לפלרטט, הפלִרְטוט נעשה לגיטימי לגמרי בקרב כל קבוצות החברה. הפרופסורים הכניסו אותה למילונים יוקרתיים, שלא לדבר על הסטודנטים והספורטאים, אשר פלִרטטו ללא סוף, כי זה הפך לדבר 'איני'. סוף-סוף קיבלה פלירט הכרה מצד הרשויות, והן העניקו לה תעודת זהות כחול לבן.

כיום יש טוענים ש'פלירט' זו מילה מהגניזה הקהירית, ורק במקרה לא מצאה את מקומה בתנ"ך. אתמול פגשה ברחוב מילה חדשה: 'לְאַנְפֵל'. פלירט סתמה את אפה והכריזה בבוז: "מה זה? מי את? איזו מוזרה, לא מובנת לאיש".

לאנפל הסבירה בהכנעה שהיא נגזרה מהמילה הלועזית unfollow, שמשמעותה - להפסיק לעקוב אחרי מישהו ברשת חברתית, אך פלירט דחתה אותה בכעס. "יה מכוערת, איך ולמה בכלל הגעת לישראל? מי ירצה להשתמש בך"?. בגאווה ובראש מורם מיהרה פלירט להצטרף לקבוצת המילים הארמיות, אשר נחשבות לאצולה של השפה העברית.

אך התנשאותה של העולה הוותיקה לא עשתה רושם על המילה לאנפל. היא לא מין המילים שבקלות נעלבות. היא זרקה לעברה בגיחוך: נראה אותך בעוד שנה, איפה אהיה אני ואיפה את. את עוד תבואי אלי על ארבע עיצורי השורש שלך כאשר כל חברייך יתחילו לפלרטט איתי...