סיפורם של בתי העלמין ביגור

בנו של האלוף יהושע גלוברמן

כרבע מהקבורים בבית עלמין הישן, הם מילדי יגור הראשונים, בינהם כאלה שלא השלימו את שנת חייהם הראשונה. משכה את עיני מצבה של ילד ועליה כיתוב מיוחד בזו הלשון: "ילדינו אברהם הקט. יהושע וברינה. נפטר י"ז אדר בתרצ"ה בן שבועיים. מברור שערכתי עולה כי המדובר בילדם של האלוף יהושע גלוברמן ורעייתו ברינה שאיבדו את בנם שבועיים לאחר לידתו.

קברו של יהודה שרת

האיש אולי הידוע ביותר הקבור בבית העלמין הישן ביגור הוא המלחין ומנצח המקהלות יהודה שרת. (1901-1979), אחיו של ראש הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת. יהודה ניצח על מקהלות, הלחין שירים רבים והיה שותף ליצירת טקסי חג שאומצו לאחר מכן בקיבוצים רבים. הידוע שבהם הוא סדר הפסח הקיבוצי ("הגדת פסח נוסח יגור").

יהודה שרת עלה עם משפחתו לארץ ישראל בשנת 1905, למד בגימנסיה "הרצליה" בת"א ובמקביל למד נגינה בכינור. בשנות ה-20 הצטרף יהודה ל"פלוגת העבודה" בכפר יחזקאל והקים שם את הרביעייה המוזיקלית הקיבוצית הראשונה. בהמשך הצטרף לקיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 נשא לאשה את צביה בת איטה ושלמה גריצובסקי ובעקבותיה הצטרף לקיבוץ יגור. ליהודה וצביה נולדו 3 ילדים - 2 בנים ובת: נבות שרת, שלמה שרת והילה שרת. יהודה למד לימודי מוזיקה והלחנה ושימש מורה למוזיקה במוסד החינוכי יגור. הלחין כאמור שירים רבים ובהם: "לא שרתי לך ארצי", "הן דמה בדמי זורם" ו"ואולי לא היו הדברים".

ב-29 בדצמבר 1940 נהרגה רעייתו צביה שרתוק בתאונת דרכים ליד פרדסיה. שבה קיפחו חייהם שישה אנשים, ובהם דב הוז (הנהג). מכריו של יהודה שרת מספרים כי מותה של רעייתו צביה השפיע עליו קשות, הוא שקע בעצב רב ו"בשארית חייו היה אדם מיוסר, אך המשיך בעבודתו החינוכית והמוזיקלית". בשנת 1953 עזב את יגור והתיישב בנווה ים. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ אפיקים, ליד בתו, בנו ונכדיו. ביוני 1979 נפטר ונקבר בבית העלמין הישן של יגור ליד רעייתו האהובה צביה. ביולי 2006 נפטרה בתו הילה שרת בגיל 69 ממחלת הסרטן ותרמה גופתה למדע. מצבה לזכרה הונחה בין מצבותיהם של קברי הוריה בבית העלמין ביגור. הילה הייתה ממייסדות מקהלת "רינת" והשתתפה במחזות זמר שהעלה גיורא גודיק. בצמוד לקבריהם של יהודה וצביה שרתוק שוכן קברה של איטה נעמי גריצובסקי. אימה של צביה שרתוק.

צביה פרידמן - נהרגה בכדור שנפלט

קבר נוסף שמשך את תשומת ליבי בבית הקברות הישן ביגור הוא קברה של צביה פרידמן, בת הלל גורדון. על מצבתה נחקק: "נהרגה בכדור שנפלט. בת 25, ה' שבט תרצ"ח". ברור קצר שערכתי מעלה כי צביה לבית גורדון נולדה בשנת 1912 בליטא, למדה בגימנסיה העברית בקובנה והייתה פעילה בסניף "החלוץ" שבעיירתה. בשנת 1933 עלתה לארץ-ישראל והצטרפה לפלוגת "החלוץ" בנס-ציונה. באוגוסט 1934 עברה לקיבוץ יגור והתקבלה כחברה. במאורעות תרצ"ח, כשגבר הצורך בשמירה, תבעה בתוקף להשתתף בשמירה. בבוקר של ה' בשבט תרצ"ח (8.1.1938) כשחזרה הביתה ממשמרתה, מעדה וכדור נפלט מן הנשק שהחזיקה. היא נפצעה קשה ובדרך לבית-החולים בחיפה נפטרה והובאה למנוחת-עולמים בבית הקברות שבקיבוץ יגור. הניחה בעל. לא רחוק מקברה שוכן קבר ועל המצבה חרוט בזו הלשון "עקיבא בן נפתלי הרץ וסרמן בן 24 איבד עצמו לדעת ביום י"ז בשבט תר"צ".

מי הוא קרל אדלר?

עוד קבר מעורר סקרנות הוא קברו של קרל אדלר (1873-1938) על מצבתו שלט בזו הלשון: "נעצר בליל הבדולח בעיר מינכן. שוחרר מהמעצר במחנה דכאו ביום 22.11.1938. ביציאתו מהמחנה המעצר נורה בגבו ונרצח". מסתבר, כך לפחות סיפרו לי כמה אנשי יגור, כי קרל אדלר הוא סבו (מצד האם) של עוזי גל ממציא תמ"ק העוזי. שקית אפרו של קארל ניתנה על-ידי הגרמנים לאשתו והמשפחה העלתה אותה וטמנה אותה בבית הקברות ביגור.

הנוטר מרדכי פלדמן

קבר נוסף בבית העלמין הישן של יגור הוא קברו של הנוטר מרדכי ("מוטק") פלדמן יליד העיירה ליז'נסק שבפולין. הוא עלה לארץ-ישראל, בשנת 1934 עבד בנהלל ובמקומות נוספים בארץ ואחר-כך הצטרף לקיבוץ יגור. עם בואו לקיבוץ החל לעבוד במחצבת "אבן וסיד" ועם פרוץ מאורעות 1936 התגייס לנוטרים. ביום 12.10.1936 נפגע בג'דה-רמת ישי ממארב ערבי ומת. ימים אחדים לאחר מותו, נקרא בשמו תינוק שנולד ביגור.

אגב, חלק מהכיתוב על מצבות הקברים ואף האנדרטאות בבית העלמין הישן של יגור הוא במצב דהוי ואף מחוק לעיתים כמעט לגמרי ראוי לחדש איפא, הכיתוב לכבודם של המתים ובני משפחותיהם.

בית הקברות "החדש" של יגור

בית העלמין של קיבוץ יגור נמצא בפאתי מערב הקיבוץ ונושק להר הכרמל. הוא נפתח בשנת 1945 לערך, עת פסקה הקבורה כמעט לגמרי בבית הקברות הישן של יגור שממוקם במרכז הקיבוץ. על-אף כ-80 שנות קיומו של בית העלמין במערב הקיבוץ הוא מכונה לא פעם בית העלמין "החדש" כדי להבדילו מ"בית הקברות הישן".

בבית העלמין "החדש" של יגור קבורים מייסדי הקיבוץ וחברי הקיבוץ לדורותיו וכן נפטרים שלא היו חברי הקיבוץ אך יש להם קשר משפחתי ואחר קרוב ליגור. בבית העלמין מאות קברים. רוב שטחו מוצל בעצי המקום. רוב הקברים בו הם מה שקרוי בעלי "מצבה עומדת".

בין הקבורים בו מספר לא קטן של אישים וידוענים בתחומי הפוליטיקה, הביטחון, התרבות והחברה ובניהם השר ישראל בר-יהודה, חבר הכנסת ברל רפטור מחותמי מגילת העצמאות, האלוף יהושע גלוברמן מבכירי "ההגנה", עוזי גל מפתח תמ"ק "עוזי", המשוררת עדית חכמוביץ, אדריכל הגנים שלמה אורן-וינברג ועתה הצטרף לרשימה הפזמונאי והמשורר הנודע יורם טהרלב.

בבית העלמין קבור גם ישראל בר יהודה (אידלסון), מי שהיה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. בר יהודה עלה ארצה מרוסיה בשנת 1926. הצטרף לקיבוץ יגור בשנת 1930 וכיהן כמזכיר הקיבוץ ובהמשך בתפקידים ציבוריים שונים במפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון ובהסתדרות. בר-יהודה כיהן בכנסת מיומה הראשון. כיהן כשר הפנים, ובשנים 1965-1962 כיהן כשר התחבורה. נפטר ב-4 במאי 1965, בגיל 69. על שמו גשר בר יהודה החוצה את נחל הירקון בתל אביב.

לא רחוק מקברו של בר יהודה נמצא קברו של ברל רפטור (1989-1902) שהיה חבר הכנסת, ממקימי "חברת העובדים". רפטור יליד רוסיה עלה לארץ ישראל כחלוץ בשנת 1920, ובשנת 1930 היה בין מקימי מפא"י. עם הקמת המדינה נמנה עם חותמי "מגילת העצמאות". מספרים כי לטקס הכרזת המדינה הגיע לבוש במכנסיים קצרים... בת זוגו סונקה גרובר הייתה ממייסדות קיבוץ יגור ואחותה של דובה שריד, אמו של השר וחבר הכנסת לשעבר יוסי שריד.

עדה ונח יגורי

בין הקבורים ביגור אשת החינוך עדה יגורי, מראשוני קיבוץ יגור שהייתה מראשי ההוגים והיוזמים של החינוך המשותף בקיבוץ יגור ובתנועת הקיבוץ המאוחד. על קברה נחקק "אמא שלנו מחנכת לרבים אורה לתמיד". לידה נטמן בעלה נח יגורי איש העלייה השנייה ממייסדי יגור, פעיל "ההגנה", ששימש כמוכתר הקיבוץ והאזור. בנם היחיד של נח ועדה יגורי, אסף יגורי (נולד בשנת 1931) היה לימים מג"ד שריון בצה"ל, בדרגת סגן אלוף ונפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר שובו מהשבי הצטרף אסף לחיים הפוליטיים וכיהן כחבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (מפלגת ד"ש).

חומה חיות טבנקין

בין הקברים ביגור, קברה של חומה חיות טבנקין, פעילה ציונית ורעייתו השנייה של יצחק טבנקין. חומה הייתה פעילה ציונית. היא נולדה ב-1897 בעיר קובאל בווהלין למשפחה חסידית, בתם של אלכסנדר וגיטל. השתתפה בוועידות העולמיות של תנועות הנוער החלוציות בדאנציג בשנות 1924-1926. במסגרת פעילותה הציונית פגשה את יצחק טבנקין. בין השניים נוצרה חברות רבת שנים. בשלהי שנת 1929 עלתה לארץ, לקיבוץ המאוחד פלוגת יגור. לאחר מות אשתו של יצחק טבנקין אם ארבעת ילדיו, נשא יצחק טבנקין את חומה לאישה ושמה הפך להיות חומה חיות טבנקין. הלכה לעולמה בשנת 1961. על קברה נחרט "חברה לאדם ולתנועה שופעת בינה וחסד חייה הקיבוץ".

האלוף יהושוע גלוברמן, חנן זלינגר, יאיר פלד

תולדות קיבוץ יגור כידוע שזורים בפעילות ההגנה והפלמ"ח. ואך זה טבעי שבבית העלמין של קיבוץ זה קבורים לא מעט אנשי "הגנה ופלמ"ח. אחד מהבכירים שבהם הוא האלוף יהושע גלוברמן שהיה מבכירי "ההגנה" ונהרג ב-8 בדצמבר 1947 מירי של ערבים על מכוניתו ליד צומת לטרון והוא בן 43.

בסמוך לקברו של האלוף גלוברמן נמצא קברו של סרן חנן זלינגר שעל שמו נקראת תל חנן. חנן נולד ב.1.22 בברלין, בירת גרמניה. ובמרס 1939 עלה ארצה במסגרת "עליית-הנוער". למד בבית-הספר המקצועי "טיץ" ביגור. כתום תקופת לימודיו נשאר ביגור כחבר המשק וכנוטר והיה פעיל ב"הגנה". בסתיו 1947 נתמנה אחראי על האזור ואירגן את הגנתו כמפקד חי"ש בסביבה. בפעולת-הגמול לאחר רצח הפועלים היהודיים שעבדו בבתי-הזיקוק בידי פורעים ערביים, יצא בראש אנשיו לתקוף את הכפר בלד א-שייח', ושם נפל ביום (1.1.1948) והוא בן 27 בנפלו. לידו נטמן סרן יאיר פלד, בן וחבר יגור מפקד סיירת צנחנים, נערץ, מטובי בניה של יגור שנהרג ב-7 בספטמבר 1959 מירי מארב מסתננים, בדואים בעת שסייר בקרבת הגבול המצרי.

עוזי גל מפתח ומתכנן תת-מקלע עוזי

בדרומו של בית העלמין ביגור אני מוצא את קברו של עוזי גל מפתח ומתכנן תת-מקלע עוזי (שנקרא על שמו). גל נולד בגרמניה בדצמבר 1923 בשם גוטהארד גלאס. ב-1936, בהיותו בן 13 עלה לישראל, הצטרף ליגור עם אביו האמן אריך (ערי) גלס (1897-1973) שהיה צייר, גרפיקאי, מאייר וצלם. ב-1942 הצטרף לפלמ"ח, ושירת בתפקידים שונים הקשורים בכלי נשק, והתנסה בפיתוח אמצעי לחימה וחריטת חלקי כלי נשק. לאחר קום המדינה עם הקמת צה"ל, נוכח ניסיונו והידע שלו בכלי נשק, שולב גל בתעשיה הצבאית. הוא תכנן ופיתח את תת-המקלע עוזי שנקרא על שמו.

ה"עוזי" התגלה כתת מקלע חדשני, קומפקטי, יעיל ונח לשימוש. הוא הוצג לראשונה בפומבי במצעד יום העצמאות של שנת 1955 והוכנס לשימוש יחידות צה"ל. שמו של העוזי יצא למרחוק, הוא הפך לפופולרי בצבאות רבים ונמכר על-ידי התעשיה הצבאית שייצרה אותו במאות אלפי יחידות למדינות רבות. בשנת 1958 הוענק לעוזי גל פרס ביטחון ישראל. בהמשך היה עוזי גל שותף לפיתוח רובה סער חדש לצה"ל. בשם "גל", גם הפעם נקרא רובה זה על שמו. עוזי גל נפטר ב-7 בספטמבר 2002 בגיל 78 ונקבר ביגור ליד רעייתו אהובה שנפטרה 4 שנים לפניו ב-1998, ולא רחוק מקבר בתם תמר שנפטרה בשנת 1984 ממחלה קשה.

אנשי תרבות ספר ושירה - חיים טהר לב

בבית העלמין ביגור קבורים שורה של אנשי תרבות ספר ושירה. אחד מהם הוא חיים טהר לב (טרלובסקי), (1963-1914), אביו של המשורר והפזמונאי הידוע יורם טהר לב. לצד עבודתו בעבודות שונות בקיבוץ היה חיים טהר לב סופר מחזאי ובמאי. רבות מההצגות שהוצגו בערבי תרבות ובכינוסים בקיבוץ יגור היו פרי יצירתו. לידו קבורה רעייתו יפה שיינקה טהר לב בת רחל-לאה ודב איצקוביץ (1911-1985). בפאתיו הדרומיים של בית העלמין ביגור קבורה גם לינדה טהר לב, רעייתו השנייה של המשורר והפזמונאי יורם טהר-לב שעלתה מארצות הברית ונפטרה ממחלת הסרטן באפריל 2011. השניים נישאו בשנת 1980 ולהם בן ובת, דניאל ומיכל. בינואר 2022 נקבר ליד לינדה יורם טהרלב.

עדית חכמוביץ משוררת

במרכז בית העלמין אני מבחין בקברה של המשוררת והמלחינה עידית חכמוביץ', חברת קיבוץ יגור, שהלכה לעולמה בטרם עת ממחלת הסרטן, והיא בת 59 בלבד. על מצבתה נכתב: "מי שכותב נותן במילותיו פרחים למי שאוהב ושולח אותם בין הפרחים". בין שיריה הידועים (מילים): "הייתי אומרת", שמבצעת גלי עטרי, "אישה", שמבצעת חני ליבנה, "קסם כלנית לעד", שהלחין נחצ'ה היימן, "בית בקצה הקשת", ששרה דורית ראובני ועוד שירים רבים. עידית נקברה בצמוד לקברי הוריה יעקב ואהובה חכמוביץ.

אדריכל הגנים והנוף שלמה אורן (וינברג).

אני ממשיך במסעי בין קברי בית העלמין ביגור ומבחין בקברו של אדריכל הגנים והנוף שלמה אורן (וינברג). אורן נולד ב-1889 ברומניה. בגיל 17 יצא ללמוד גננות בבית-הספר החקלאי היהודי בגרמניה - באהלם שליד הנובר. בהמשך הוסמך כאדריכל נוף בבית-הספר הגבוה לגננות בדרזדן. במקום ההכשרה במסינגוורק, לא רחוק מברלין, הכיר את אלישבע ילידת גרמניה, בת למשפחה יהודית ציונית שהייתה מדריכה במקום. שלמה נשאה לאישה וב-1925 עולה המשפחה לארץ ומתיישבת בנהלל, שם משמש אורן כמורה לגננות, בבית-הספר החקלאי של חנה מייזל. לאחר שנים אחדות בנהלל ב-1929 עבר אורן עם משפחתו לתל אביב ובתקופה זו היה מורה במשך מספר חודשים במקווה ישראל.

ב-1936 הצטרפו אורן ומשפחתו ליגור. כאן עבדה אלישבע זמן מה בגן-הירק ובמשתלה ומ-1940 בגינות הנוי. שלמה אורן תכנן גני נוי רבים ברחבי הארץ ובניהם: גני נוי במשקים קיבוציים רבים, גנים פרטיים וגנים ציבוריים גדולים - "גן המלך" בנתניה, "המצודה" בצפת, והגן העירוני בחולון. כמו-כן היה ממתכנני ומעצבי גני "רמת הנדיב" בזכרון יעקב. אורן היה ממייסדי ומפעילי ארגון הגננים והיה עורך ראשון וכתב ראשי של עיתון הארגון "עלון לגנן", ואחריו "השדה לגן ולנוף". נפטר בשנת 1955 בגיל 66 ונקבר ביגור. ולידו קבר רעייתו אלישבע אורן אישה מופלאה שהלכה לעולמה בשיבה טובה.

צבי שאר מחבר "קדיש יגור"

איש תרבות נוסף הקבור בבית העלמין ביגור הוא צבי שאר חבר הקיבוץ, סופר ומחנך שחיבר את "קדיש יגור". צבי שאר עלה לארץ בשנת 1922 כחלוץ, עבד כפועל בניין בתל אביב, הגיע לעין חרוד וממנה נשלח לעזרה ליגור, אליה הצטרף בשנת 1926. במשך עשרות שנים עבד במטעים. צבי שימש ביגור כמורה-מדריך בחברות נוער והיה חבר בוועדת הנוער של מזכירות הקיבוץ. בתום מלחמת העולם השנייה נשלח על-ידי הסוכנות היהודית לאיטליה להדרכה ולהוראת היסטוריה יהודית ועברית במחנות העקורים המיועדים לעליה לארץ.

צבי היה פעיל בוועדת תרבות, שותף ליהודה שרת ז"ל בעריכת מסכות לאירועים שונים, היה בעל קול טנור וחבר במקהלת הזמר בקיבוץ. אי-שם בשנות ה-60 חיבר שאר תפילת קדיש שנקראת "קדיש יגור". קדיש זה אומץ על-ידי מספר קיבוצים והושמע בהלוויות שנערכו בקיבוצים אלה. לא הכל הסכימו עם "הקדיש המודרני" שכתב צבי שאר וטענו "כי איננו רשאים לעשות שימוש כעולה על רוחנו בנוסחי תפילה מקודשים מדורות".

פרופ' גדי מורן - בבית העלמין ביגור נמצא קברו של פרופ' גדי מורן, בנם של רוחמה ואריה לייב מורן (ולטר), יליד קיבוץ יגור, שהיה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה. היה איש סיירת צנחנים בה שירת כסגנו של יאיר פלד, מפקד הסיירת. ב-1975 הצטרף כחבר סגל למחלקה למתמטיקה באוניברסיטת חיפה. מת בינואר 2016.

בני שילה ("בניק") (2012-1937) - בין הקברים ביגור קברו של בני שילה שהיה איש רב פעלים ודמות בולטת בחיי החברה והתרבות בקיבוץ יגור ואף מחוצה לו. היה עוזרו של יגאל אלון. בשנות ה-80 היה מזכיר יגור ובתחילת שנות ה-90 היה עוזר ראש הממשלה יצחק רבין לענייני ערבים. בהמשך היה מרכז הוועדה הפוליטית של התק"ם ושימש מזכיר בקיבוץ חנתון. בניק כתב למסיבות, לחגים ולאירועים אחרים בקיבוץ יגור ויש לו חלק לא מבוטל בכך שחגי יגור הפכו לשם דבר ביגור ומחוצה לה.

מרים ושרגא עוגן - מרים ושרגא עוגן נישאו בשנת 1933 והחליטו בהמלצתו של אנצו סירני לעלות לארץ ישראל. בבואם ארצה הצטרפו ליגור. שניהם היו רופאים במקצועם. בשנות ה-40 עבדה מרים כרופאה במחלקת ילדים בבית החולים בעפולה בניהולו של פרופסור נסאו. בהמשך עבדה מטעם "קופת חולים" כמפקחת על הרפואה המונעת ו"טיפת חלב" בצפון, ובמקביל מילאה תפקיד של רופאת ילדים ביגור. שרגא (אגולניק) עוגן (1995-1900) נולד בוורמס בגרמניה. אחרי גמר לימודיו בגימנסיה למד רפואה באוניברסיטאות הידלברג ומינכן. שימש כרופא מחוזי של מחוז הצפון. עם יציאתו לגמלאות התפנה לעסוק בתחביביו, ציור וצילום.

ב-1957 שכלו מרים ושרגא עוגן את בנם יהודה עוגן, שנפל בעת מילוי תפקידו. יהודה הובא למנוחות בחלקה הצבאית ביגור.