"א מ ן" - יופי של קונצרט!

היו להם קטעים ביחד ובנפרד. הכבוד שרחשו זה לזו, הפעים. כשאלכסנדר שר סולו, היא פנתה וישבה בכיסא צדדי שנשען על קיר הבמה, כדי לתת לו את מלוא הפוקוס, וכך נהג אלכסנדר כלפיה כשהיא שרה סולו.

באך או פרגולזי?

פרופ' דוד שמר אמר, שיוהאן סבסטיאן באך (1750-1685) היה מלחין בעל סקרנות אינטלקטואלית ומוזיקלית יוצאת מן הכלל, והקדיש חלק ניכר מזמנו ללימוד יצירות של מלחינים שקדמו לו ושל עמיתיו בהווה מגרמניה ומחוצה לה. באך ביצע את היצירות במסגרת פעילותו המוזיקלית בלייפציג ואף אימץ אחדות מיצירות אלו של ויוואלדי, טלמן, מרצ'לו ואחרים. באך שכתב אותן בדרגה זו או אחרת של עיבוד. בעיבודים אלה ניתן בהחלט לראות אות להערכה הרבה שרחש ליצירות אלו ולמלחיניהם.

אז מה נשאל את עצמנו, שואל פרופ' שמר: "באך או פרגולזי"? ועונה, שזו אינה שאלה של העדפה ואנו, המאזינים, לא נתבקש בסוף הערב להחליט מי מבין השניים מלחין טוב יותר הערב. שאלה זו מתייחסת ליצירה אחת בלבד! יצירתו הידועה ביותר של פרגולזי (שזכה ל"תואר" המפוקפק של "המלחין הגאון בעל תוחלת החיים הקצרה ביותר"): "סטבאט מאטר", אחת היצירות הפופולריות ביותר בכל הזמנים. באופן כללי נמנע באך מלהכניס שינויים נרחבים ביצירתו של פרגולזי ואף שמר על תזמורה המקורי שבה: זמרי סופרן ואלט בליווי תזמורת כלי קשת עם קונטינואו.

הוויולה תפסה מקום

המשחק "מצא את ההבדלים" בין שתי הגרסאות עשוי לספק הצצה מעניינת לעולמו המוזיקלי ולדרך חשיבתו של באך. כך למשל הוא לא הסתפק בהענקת תפקיד צנוע בלבד לוויולה. באותה תקופה, במאה ה-18 באיטליה, נתנו תפקיד מאוד צנוע לוויולה בתזמורת. רוב הזמן הכפילה הוויולה, אצל פרגולזי, את תפקיד הבאס, אוקטבה מעליו. תפקידי הוויולה אצל באך הם בדרך כלל מהמעניינים והמאתגרים ביותר בכל הרפרטואר הבארוקי.

ביצירה זו, הוא חיבר לוויולה תפקיד עצמאי שעולה לעיתים בחשיבותו הקונטרפונקטית, אפילו על תפקיד הכינורות! באך שילב בפרטיטורת המוטט חשיבה של קונצ'רטו גרוסו והבחין בין תפקידי הסולו של שני הכינורות המובילים, לבין נגינת הטוטי של כל הקבוצה. ההבדל הבולט ביותר בין שתי הגרסאות הוא כמובן בטקסט. באך הלוטרני העדיף להחליף את הטקסט הלטיני של אחד ההמנונים הידועים ביותר מימי הביניים, בו השתמש פרגולוזי הקתולי, ותחתיו חיבר ליצירה נוסח חדש בגרמנית ולמרבה הפלא, הוא לקח נוסח מפרי עטו של משורר עלום לפרק תהילים נ"א: "חנני אלוהים בחסדך, ברוב רחמיך מחה פשעי".

לכאורה, זהו הבדל ספרותי ולאו-דווקא מוזיקלי. אלא שמראשית תקופת הבארוק, ייחסו מלחיני התקופה חשיבות עליונה לטקסט. רגישותו הרבה של באך למילה הכתובה, הניבה שינויים מוזיקליים מהותיים בפרטיטורה של עמיתו האיטלקי. לרבות מהקנטטות של באך, יש מתווה דרמטורגי משותף. הן פותחות במאמין המבכה את חטאיו ומבקש להיוושע. הישועה אכן מגיעה לאלה המאמצים לליבם את בן האלוהים אשר קיבל על עצמו את חטאי העולם כולו ובמותו כיפר עליהם. סיום הקנטטה הוא שיר הלל והודיה לגואל.

באך ביקש לשמור על מתווה זה, של שיר ההלל וההודיה לגואל, גם במוטט על-פי פרגולזי. לשם כך החליף את סדר שני הפרקים הקודמים לפרק ה"אמן" המסיים, ובכך הדגיש את תנועתה הכללית של היצירה: מתהומות החטא אל פסגות הישועה הזוהרות ומן החושך אל האור.

השינוי המוזיקלי הגדול והדרמטי ביותר שהכניס באך ליצירה, אומר פרופ' דוד שמר, נמצא בפרק האחרון, ה"אמן". למעשה זהו הפרק היחיד בו לא נעשה שינוי בטקסט, שהרי "אמן" היא מילה מוכרת בכל השפות. אלא, שבניגוד לפרגולזי המתחיל ומסיים את ה"סטבאט מאטר" שלו בסולם פה מינור האפל והקודר, חוזר באך על ה"אמן" פעמיים: בפעם הראשונה, בסולם פה מינור המקורי ובפעם השנייה, בפה מז'ור המלא אופטימיות ושמחה. אם טקסט המוטט של באך מבוסס בצורה רופפת למדי על פרק תהילים, הרי ש"ניסי דומינוס" של ויוואלדי, הפותח את הקונצרט, הולחן כולו על-פי תהילים קכ"ז: "עם יה' לא יבנה בית שווא עמלו בונים בו".

זהו אחד מפרקי תהילים האהובים ביותר על מלחיני הבארוק, ולא רק עליהם. ביצירה זו השתמש ויוואלדי בכל הטקסט של הפרק מתהילים וסיים אותו, על-פי המסורת המוזיקלית הנוצרית, במזמור השבח: "תהילה לאב, לבן ולרוח הקודש, א מ ן"!

ויוואלדי כתב את "ניסי דומינוס" בשנת 1716 לערך. בתקופה זו לימד מוזיקה בבית הספר לבנות ה"פיאטה" בוונציה, שהתפרסם בזכות רמתה הגבוהה של ההשכלה המוזיקלית שניתנה בו. ויוואלדי כתב יצירות רבות, כולל וירטואוזיות, לחניכותיו בבית ספר זה, זמרות ונגניות במגוון כלים. "ניסי דומינוס", היא אחת היצירות הארוכות והמאתגרות ביותר מתקופת הבארוק לזמר או לזמרת אלט ולתזמורת. למרות הרכבה הצנוע (תזמורת כלי קשת בלבד) היא מצוינת במגוון גדול של סוגות מוזיקליות: אריות קונצרטנטיות בהרכב תזמורתי מלא, אריות בליווי קונטינואו בלבד ורצ'יטטיבים בליווי תזמורתי (אקומפנייטו).

בין הפרקים בולטת גם אריה אובליגטו אחת - "תהילה לאב", בה מצטרף לקו הווקאלי ולבאסו קונטינואו, כלי נדיר יחסית והיא, ויולה ד'אמורה, שמיתרי ההדהוד המיוחדים שלה, אשר הנגן לא יכול לגעת בהם, ותפקידם היחידי הוא להיענות בהדהוד חרישי לצלילים המנוגנים, דבר המעניק לה את צלילה המיוחד והנפלא.

דניאלה ואלכסנדר

דניאלה סקרוקה, זמרת הסופרן עליה סיפרתי לכם לא פעם, החלה את דרכה בקונסרבטוריון למוזיקה בכרמיאל. בצה"ל שירתה כמוזיקאית מצטיינת. את לימודי תואר ראשון שלה, למדה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים (בו אף אני למדתי את לימודי הפסנתר שלי), ובמהלכם העפילה למקומות הראשונים בתחרות הליד ובתחרות מנדלסון.

זמרת סופרן זו, הייתה חברה ב"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית וזכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן, מלגת ברקוביץ' - IVAI, ומלגות נוספות מגופים רבים אחרים בארץ ובחו"ל. דניאלה הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית, תזמורת הבארוק ירושלים Les Arts Florissants, Les Talens Lyriques ועם מנצחים שונים, דוגמת: זובין מהטה, וויליאם כריסטי, כריסטוף רוסה, דן אטינגר, סטנלי ספרבר ואח'.

לא בכדי זמרת הסופרן סקרוקה מוערכת בקרב אנשי המוזיקה, שכן היא מילאה תפקידים אופראיים רבים, ביניהם את סוזנה בנישואי פיגארו, צרלינה בדון ג'ובאי ודספינה ב"כך עושות כולן" של מוצרט, בלינדה בדידו ואניאס מאת פרסל, אאורידיצ'ה באורפאו ואאורידיצ'ה מאת גלוק, פניס בארמיד מאת לולי ותפקידים רבים נוספים. לאחרונה, הופיעה דניאלה בסיור קונצרטים בארץ ובמונטריאול עם תזמורת הבארוק ירושלים, במסגרתו ביצעה בבכורה עולמית את מחזור השירים "שירים בעתות כבוד" מאת יאפ ניקו המבורגר, ואף שרה את תפקיד הסופרן ב"טה דאום" של שפרנייה.

ועתה נפנה לאלכסנדר צ'אנס הקונטרטנור, שנתן לנו צ'אנס להכירו מקרוב. ובכן, מצאתי שהוא יליד 1992, בוגר אוקספורד, שם נתגלה כשרונו כזמר עם קולו המיוחד. הוא הופיע כסולן עוד בהיותו סטודנט והקליט עם מקהלת ניו קולג'. היו לאלכסנדר שרשרת הופעות סולניות בהן הופיע, שהאחרונות שבהן כוללות את: "ניצחון הזמן והאמת", בניצוח היגינבוטום ותזמורת הזמן והאמת בקינגס פלייס, אוקספורד; המלך ארתור מאת פרסל, עם מארק דלר בפסטיבל סטאואר; "משיח" בקתדרלת קנטרברי עם ריצ'רד קוק; מיסה בסי מינור מאת באך בפסטיבל המוזיקה העתיקה באוטרכט.

לאחרונה הופיע בסיור קולגיום באך מיפן בניצוח מסאקי סוזוקיף; "יוהנס פסיון" מאת באך עם ווקס לומיניס וקפה צימרמן וכן עם ג'ון אליוט גרדינר וסולני הבארוק האנגלים; רסיטל ובו שירים מאת המלחין האיטלקי בן המאה ה-20 ג'יאצ'ינטו סלסי בפסטיבל זלצבורג, מיצירות ארוו פארת בפסטיבל נארגן בטאלין ובכורה בימתילת בפסיטיבל גריינג', בו גילם את תפקיד אוברון ב"חלום ליל קיץ".

אלכסנדר הופיע גם בפסטיבל המוזיקה בברמן ותיאטרון גרבין בפריז, עם תוכנית שירי לאוטה בליווי טובי קאר; יצירות סולניות מאת שיץ באולם וויגמור ובניצוח ג'ונתן כהן, ועוד. בטוחני, שנזכה לראותו שוב ושוב אצלנו ושנהנה מגוון קולו המיוחד ומכישרונו. בל נשכח את נגני תזמורת הבארוק ירושלים המוכשרים: שליוו את זמרי הקונצרט: בכינור ראשון - נעם שוס, נעם גל, איאן קרלוס הררה ורות פאול. בכינור שני - דפנה רביד, ליה רייחלין ותמי בורנשטיין. הילה הלר, נתנאל פולק. בוויולה - הילה הלר ונתנאל פולק. בצ'לו - יותם הרן ולוצ'יה ד'אנה. בקונטרבאס - חן גולדסובול. בוויולה ד'אמורה - דניאל פרדקין. בעוגב - פרופ' דוד שמר.

תם הקונצרט והקהל, קם על רגליו ומחא כפיים ו"אילץ" את פרופ' דוד שמר, הסולנים וחברי התזמורת הנפלאים לבוא שוב ושוב לבמה, לקוד קידה ולחייך חיוך רחב. אף מקומם של פרופ' שמר, דניאלה ואלכסנדר הנפלאים לא נפקד בחלוקת זרי הפרחים היפים שמילאו את זרועותיהם: זר פרחים אדומים לגברים וזר פרחים ורודים לדניאלה המקסימה. אני כבר מצפה לקונצרט הבא ולהפתעות שיביא בכנפיו. להתראות!