האורח שלי לקבלת שבת

הייתי רוצה, שהאורח שלי ושל משפחתי בקבלת שבת הקרובה יהיה הנוקד ובולס השקמים מכפר תקוע. אני אתן עדיפות לאדם שהוא מאוד יקר לי, שמלבד היותו נוקד ובולס שקמים הוא היה נביא, שלחם לכינון צדק חברתי בחברה שלנו ולא נרתע לצאת חוצץ נגד הבהמיות המסתאבת של הנהגת החברה דמוית פרות הבשן: "הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים..." ומשתיתות אורח חיים מסואב וחסר תכנים ערכיים: "אוֹמְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה". חשוב לי לארח בקבלת שבת הקרובה, כשנקרא את פרשת "בְּחֻקֹּתַי", המסיימת את ספר ויקרא את עמוס, שלחם כדי שהציוויים והחוקים המוסריים, המנוסחים בספר הספרים, ייושמו בחברה הישראלית. אני רוצה לארח מי שלחם נגד המואסים שאת "וְחֻקָּיו לֹא שָׁמְרוּ וַיַּתְעוּם כַּזְבֵיהֶם" (עמוס, פרק ב', פסוק ד').

אני אשמח לארח בקבלת שבת בביתי את מי שעל-פי התלמוד הבבלי (סוכה נ"ב, ב') "נִמְנֶה עִם שְׁמוֹנָה נְסִיכֵי אָדָם", אך אותו אדם בשם עמוס, "אֲשֶׁר הָיָה בּנּוֹקְדִים מִתְּקוֹעַ, שֶׁחָזָה עַל יִשְׁרָאֵל", זכה בחייו לשלל דברי נאצה מדעת קהל עוינת, אותה הובילו ירבעם בן יהואש מלך ישראל ועוזיהו בן אמציהו מלך יהודה. ב-"ויקרא רבה" (י', ב') מצאנו עדויות על ביטויי הסתייגות ונאצה בוטים וקשים מצד הממשל וגם מגילויים קשים של דעת קהל עוינת נגד הנביא עמוס.

בפרק ז' פסוק י"א אנו עדים להתפרצות מילולית בוטה של דמות בכירה בממשל, אמציה כהן בית אל, המעליל בפני הרשות המונרכית על עמוס, שהוא בוגד מסוכן לעם ולממלכת ישראל הצפונית בראשות ירבעם בן יהואש, בהציגו את עמוס כמי שכבר "קָשַׁר עָלֶיךָ קֶשֶׁר בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׁרָאֵל, לֹא תּוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו". אמציה הכהן הבכיר מעליל על עמוס כחותר להמית את המלך. בפסוק י"ב, באותו הפרק, הדמות הדתית הבכירה אומרת לעמוס: "חוֹזֶה לֵך בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכֹל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא".

אשמח לארח בקבלת שבת בביתי את מי שלא נרתע, עמד מול המוניות עוינת בימי מועד וחג ואמר לשאגות העוינות כלפיו: "שָנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם... אִם תַּעֲלוּ לִי עוֹלוֹת וּמִנְחוֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה... לֹא אַבִּיט... זִמְרַת נְבָלִים לֹא אֶשְׁמַע" (עמוס, פרק ה', פסוקים כ"א-כ"ב).

אני רוצה לארח את צוק הסלע, שעמד מול דעת קהל המונית ועוינת ואמר לה את האמת הכאובה, לפיה אין ליושב במרומים עניין באקטים חיצוניים של תפילות וקורבנות. אין מקום לדפוסים טקסיים דתיים, אם לא שולבו בהם מערכות חיים חברתיות מוסריות, בהן קיימת נוכחות חזקה של עוצמת הפסוק מפרק ה' פסוק כ"ד - "וַיִּגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן". אין מקום לריטואל דתי חיצוני, ללא השתתת ערכי מוסר חברתי, הבולמים את הנצחת הקוטביות המעמדית.

פצעי אוהב

עמוס ניבא בתקופה, בה פעמה התחושה של חוסן מדיני וכלכלי לעם בממלכת ישראל ולעם בממלכת יהודה. על כך ניתן ללמוד מהמידע ההיסטורי המתואר ב"דברי הימים", ב', פרק כ"ו, פסוקים ט'-י"א. החוסן המדיני והכלכלי נבע משליטה ישראלית מוחלטת על חלק משמעותי ממרחביה של סוריה כיום, כולל העיר דמשק. על-פי המתואר בספר "מלכים" ב', פרק י"ד, פסוק כ"ה הייתה שליטה ישראלית על מרחבי עבר הירדן המזרחי, על שפלת החוף הדרומי עד גבול מצרים. אני מביע את כאבי, שהשליטה של ממלכת ישראל וממלכת יהודה על עמים אחרים למעשה לטווח ארוך היא זו שגרמה לחברה הישראלית מציאות הרסנית ומדממת.

ממלכת ישראל וממלכת יהודה שלטו למעשה על כל עמי האזור, שחויבו במסים גבוהים כמתואר בספר דברי הימים ב', פרק כ"ו פסוק ח'. העוצמה הכלכלית והמדינית המתוארת בדברי הימים למעשה סככה על שכבה צרה, ולא חלחלה אל המוני ישראל - "עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם עַל בְּגָדִים חֲבֻלִּים יַטּוּ" (עמוס, פרק ב', פסוק ו'). קשה היה לעמוס הנוקד ובולס השקמים מתקוע לדבר סרה בעם, שאהבתו לעם בערה כאש בעצמותיו. מתוך כאב הוא השמיע את מסריו על-ידי המוני עם "הַשַּׁאֲנָנִים בְּצִיּוֹן וּבוֹטְחִים בְּהַר שׁוֹמְרוֹן" (שם, פרק ו' פסוק א').

ניכרים פצעי אוהב, פצעי עמוס הנביא, השולח מלים קשות לכתובתם של "הַשּׁוֹכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן סְרוּחִים עַל עֲרִישׁוֹתָם וְאוֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק" (שם, פרק ו', פסוק ד'). אני מצפה לארח בקבלת שבת את הנביא, שלחם לקיומה של חברה מושתתת על אדנים של צדק חברתי, ללא ניכור מעמדי, חברה הנותנת הגמוניה להון-אנושי העובד.

הנביא עמוס לא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אַתָּה בַּחַרְתָּנוּ", והעביר את הרעיון הבחירה באש צולבת של ביקורת נוקבת. הוא העמיד את רעיון הבחירה לדיון: "הֲלֹא כִּבְנֵי כֻּשִּׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל". ההבדל "שֶׁאֶת יִשְׁרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, פְּלִשְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר וְאָרָם מִקִּיר". (שם, פרק ט', פסוק ז'). האמירות האמיצות נאמרו לחברה ללא מורא למרות שפע של גלויי נלעגות וביטויי אי-אמונה כִלפי דבריו (שם, פרק ט', פסוק י').

אני רוצה לארח בקבלת שבת את מי שאני קורא את ספרו מתוך כאב. כואב לי, שנבואותיו נדחו על-ידי גילויים של שאננות ויוהרה מצד הנהגה מדושנת במציאות של כיבושים טריטוריאליים וכפיפות כנועה של כל העמים במרחבים הגובלים בממלכות ישראל ויהודה. מי ייתן, שעולם הערכים, שהסעיר והלהיט את עמוס הנוקד ובולס השקמים מתקוע, יסעיר וילהיט באלו הימים כל בית בחברה הישראלית.