|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: יוטיוב]
|
|
|
תאטרון האהל שלי
|
|
לא רק פוליטיקה נשמתי שם מול ה"אוהל" אלא גם תיאטרון ● מפעם לפעם בערב, נהגנו כילדים לצפות בשחקני התיאטרון מגיעים להצגה: היו אלו מאיר מרגלית, יעקב איינשטיין (האבא של) ורבים אחרים
|
|
בימים אלו נפתח מלון חדש על "חורבות תיאטרון האוהל", כך על-פי הפרסומים בעיתונות. הפרסומים הזכירו לי את ימי ילדותי. את כל ימי ילדותי ביליתי במרחק 60 מטרים מהתיאטרון, למה שישים? כי זה המרחק שמדדנו לעצמנו לתחרויות ריצה שערכנו מהאוהל ועד קרן הרחובות אהרונוביץ לוריא. לאותו תיאטרון אוהל התפלחתי לראשונה בחיי, דרך מדרגות השריפה מברזל בחלקו האחורי של התיאטרון שהובילו ישר, דרך החלון, לחדרי האיפור.
שם ברחוב בילינסון הייתי פריק של חדשות טרום עידן הטלוויזיה, וצפיתי בראש הממשלה, דוד בן-גוריון מגיע יחד עם כל שרי הממשלה לישיבות מרכז מפא"י, בלי מאבטחים ובלי פמליה ענקית של עוזרים, יועצים וסתם נגררים. שם על המדרכה מול האוהל, עדיין כילד, צפיתי בהפגנה הגדולה נגד הדחת פנחס לבון מכהונתו כמזכ"ל ההסתדרות ובקבוצת הבריונים שהנהיג אליהו סעדון מאור יהודה שפיזרו בכוח את ההפגנה. באותו יום גם התוודעתי לניסיונות הכושלים של שני כתבים חרוצים: אלי תבור מהעולם הזה שגם הוא התגורר במרחק קצר ממני ( ברחוב חובבי ציון) ושלמה נקדימון מידיעות אחרונות, שכני מהבית מול בית מגוריי, להשתחל לישיבת ההדחה הסגורה. השניים נתפסו והועפו מהאולם.
לימים כשבגרתי והתחלתי בפעילותי במערך הייתי מגיע לקומת הכניסה של האוהל שהייתה סניף מפלגה - סניף ג - ( בית ארלוזורוב נקרא המקום) לישיבות המשמרת הצעירה. בשנת 1988 בהיותי דובר מטה ההסברה של המערך בבחירות לכנסת שימש התיאטרון ששבק חיים קודם לכן כאולפן תשדירי הבחירות. שם באולפן המאולתר ערב הבחירות קיבלנו את ההודעה הקשה על הפיגוע ביריחו בו נרצחו אם וילדיה וחייל שניסה להצילם. פיגוע נורא שקבע את תוצאות הבחירות - ניצחון לליכוד של שמיר על המערך בראשות פרס במנדט אחד.
לא רק פוליטיקה נשמתי שם מול ה"אוהל" אלא גם תיאטרון. מפעם לפעם בערב, נהגנו כילדים לצפות בשחקני התיאטרון מגיעים להצגה: היו אלו מאיר מרגלית, יעקב איינשטיין (האבא של) ורבים אחרים. אני אפילו מצליח להיזכר בשתי הצגות שצפיתי בהן שם: החייל האמיץ שוויק והכתובה.
מול התיאטרון היו לא מעט חוויות ילדות שלי. במגרש הענק עליו עמד קולנוע תל אביב עליו השלום וההרס שעקבתי כילד אחרי בנייתו ב-1956 - מגרש עליו היינו מדליקים את מדורות לג בעומר שעברו אחרי בניית הקולנוע למגרש הסמוך של בית החרושת סיליקט.
מול התיאטרון עמד קיוסק בצריף עץ של "סבא לצטר" שתנופת הפיתוח במקום הפכה אותו לקיוסק עגול צבעוני, אדום כחול בבעלות שעברה ל"אדון מרקוס". כך חולפת לה תהילת עולם. מבניין המערב פוליטיקה ותרבות זה הפך למלון. עבורי המקום יישאר לעד כמקום מרגש המעורר בקרבי זכרונות וחוויות המלווים אותי עד היום.
|
| תאריך:
|
14/08/2022
|
|
|
עודכן:
|
14/08/2022
|
|
יעקב דורי
|
|
הנשיא מקרון חתם על החלטת הפרלמנט הצרפתי לאשרר את הצטרפותן של שבדיה ופינלנד לנאט"ו, ואמר לאחר מכן: "הבחירה הריבונית הזו של פינלנד ושוודיה, שתי שותפות אירופיות, תחזק את ביטחונן מול איום אמיתי בשכונתן הקרובה". השלמתו של תהליך ההצטרפות דורשת את אישורן של כל 30 החברות.
|
|
|
|
|
שר החינוך לשעבר אהרן ידלין הלך לעולמו בן 96. היכרתיו שנים רבות. הוא היה מפא"י במיטבה. אילו היה פעיל עדיין בזירה הפוליטית כיצד היו דוד אמסלם ודומיו מדברים על פעלו של איש נגוהות זה?
|
|
|
|
|
הקריטריון הבלתי כתוב בעבר לחברות בכנסת היה תחושת שליחות של אנשים שהיה להם עבר של פעילות למען המדינה. כיום החברות בכנסת כבר אינה מתוך תחושת שליחות אלא כקריירה, לקידום אישי כפי שהגדיר זאת מיקי זהר: "כוח, כבוד וכסף". אם החברה הישראלית חפצה חיים הדבר חייב להשתנות.
|
|
|
|
|
בתור הארוך רקד בחור צעיר, חייל, עולה חדש מצרפת, רקד ורובה על כתפו, פניו מפיקות אהבה. מעבר לגדר במקום בו רוקדים רק כשיהודים נטבחים, רקדו שני נערים, ריקוד מיוחד, שונה, לא ריקוד של שנאה, ריקוד של אהבה, וכך מעבר לגדר שלושה רוקדים שני לאומים ואהבה אחת. שערי הגהנום נפתחו ברשתות החברתיות על החייל הרוקד, מיהרתי לפתוח לו את שער הרחמים טרם שיצטער על ריקודו האנושי כל כך.
|
|
|
|
|
נתקלתי השבוע במעריב (11.8.2022, עמ' 7) במודעה של איגוד לשכות המסחר המבקשת להניא את הציבור מקריאת ההסתדרות לנקוט חרם על חברות סחר שהעלו לאחרונה את מחיריהן בצורה "פראית" של כמעט כל הסחורות הקונבנציונאליות. כל הרעיונות והתירוצים הביזאריים נטלו חלק במסע ייקור זה שנחת על הציבור ללא אזהרה ממשית, ללא הסבר, ללא התנצלות מצד החברות המייקרות וללא הצגת נתונים המבהירים את הסיבה האמיתית, לפחות ע"י חלק מהיבואנים ורשתות השיווק הגדולות.
|
|
|
|
|
