הגרעין האירני והכבוד של הנשיא אובמה

דומה כי המסרים הבוטים, הישירים והמרומזים, של ממשל אובמה, כלפי ראש הממשלה נתניהו, בהקשר לסוגיית הנאום בפני שני בתי הקונגרס, לבשו אופי של מאבק על כבוד, גינונים, נימוסים והליכות. בתוך ההמולה נדחק הממד הסובסטנטיבי, קרי - מתווה ותוכן ההסכם עם אירן, לשולי העניינים, שכן, לפחות פומבית, דוגל הנשיא האמריקני במניעת התגרענותה של אירן. כך הצהיר ועל כך התחייב לא אחת, בנאומיו הפתוחים ובערוצים הדיפלומאטיים, ואף דובר על עיגון סוגיה זו כגולת כותרת של מורשת שתי הקדנציות שלו.

בעטיו של הכבוד הפגוע, רומזים מקורבי אובמה כי הכוונת הנשיא לנקוט צבר של צעדים נגד ישראל של ביבי נתניהו. הקייז האירני נופל אפוא, כפרי בשל לידיו של אובמה כמהלך המשתלב בתפיסת עולמו המעדיפה פתרון דפלומאטי למשברים בינ"ל, גם אם הוא רווי ספקות ובערבון מוגבל.

אין תימה שהממשל האמריקני ממשיך לגרוס כי ההסדר עם סוריה בהקשר לנטרול הנשק הכימי הוא בגדר הצלחה מסחררת, אף על-פי שכצפוי, קיימים תימוכין מודיעיניים לטענה לפיה השכיל הנשיא אסד להותיר ברשותו ארסנל כימי ויכולות ייצור שלא הוצהרו בפני הגורמים הבינ"ל).

עקרונות ההסכם ההולך ונרקם בנושא הגרעין האירני משקפים, כך על-פי המדווח, הישגים אירניים משמעותיים, אל מול כרסום מרחיק לכת בעמדות המעצמתיות בהקשר זה. דומה כי האובססיה האמריקנית להגעה להסכם, רצופה בתהליך של קריסה מהירה של עמדות מוצא נוקשות מן השנים האחרונות שעמדו ביסוד תיאוריית עיבוי הלחצים על אירן, בהובלת ארה"ב. הוא הדין בחוסר הרצון לדון בסוגיית היכולות הבליסטיות של אירן ובכלל זה המידע המודיעיני בדבר פיתוח יכולת טילית ביניבשתית, שייעודה המובהק הוא נשיאת ראש קרבי גרעיני.

חשוב לציין כי בשעה שכלי התקשורת ממקדים את תשומת הלב במחלוקת בין המעצמות לבין אירן על יכולות העשרת האוראניום של אירן ( כדבר הנובע ממספר הצנטריפוגות שתורשה אירן להמשיך להפעיל וקצב ההעשרה שיותר לה), הרי שיש לתת את הדעת לסוגיית כמות האוראניום המועשר המצוי בידי אירן. הכמות הנדרשת לייצור מתקן נפץ גרעיני הוא כ-1.3 טון של "גז אוראניום", בשעה שאירן מחזיקה כבר מלאי של יותר מ-5 טון של חומר כזה (הגם שהמדובר באוראניום המועשר בדרגה נמוכה).

בנוסף לכך, גורמי ביון חושדים כי אירן הכינה מתקנים חלופיים חשאיים, האמורים להכיל חלק ממערך הצנטריפוגות שלה, ובכך להבטיח חסינות מוחלטת מפני תקיפה חיצונית. עניין זה לא נשלל, ואף מוערך כי האירנים הקימו תשתית תת-קרקעית נוספת, מוסווית היטב, בסדר הגודל של המתקן רחב הממדים ב-פורדו.

העדר השקיפות מצד אירן בסוגיה הגרעינית כבר ספגה ביקורת נוקבת מצד IAEA (הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית), ועד כה התחמקו האירנים מלספק תשובות לעניין ה"התכנות לקיומו של ממד הצבאי" של תוכנית הגרעין. משמעות הדבר היא כי ללא אמצעי בקרה חודרניים ואמצעי אכיפה אפקטיביים, ספק אם יהיה ניתן לוודא פיקוח על עמידה אירנית בסעיפי ההסכם לאחר השגתו.

אין זה סוד כי שיטות הסוואה והונאה היו חלק בלתי נפרד מההתנהלות האירנית בסוגיית תוכנית הגרעין, כאשר השקיפות הנדרשת על-פי דרישות ה-NPT (האמנה לאי הפצת נשק גרעיני), הייתה בבחינת המלצה בלבד. למותר לציין כי הנשיא הנוכחי של אירן רוחאני, כיהן בעבר כראש צוות המו"מ האירני לשיחות הגרעין עם מעצמות המערב, והתפאר ביכולתו להוליך שולל את בני שיחו ובתקופת כהונתו (2001 - 2004) גדל מספר הצנטריפוגות הפועלות ב-נתאנז מ-150 ל-1700. נראה אם כן, כי "הבית הלבן" מבכר להתעלם ממכלול הספקות, ולהוביל גישה רכרוכית כלפי תוכנית הגרעין האירנית, בהנחה שהסכם, אם ייחתם, יכובד לפחות עד סיום הקדנציה השנייה של הנשיא אובמה.

בדרכו קרת המזג, חותר הנשיא אובמה להסיט את מוקד תשומת הלב מהפן המהותי הנוגע לתוכנית הגרעין האירנית, אל מה שנתפס בעיניו כתרגיל של ראש ממשלת ישראל, המשדר סוג של אי-אמון בנשיא ארה"ב.

כך אפוא מצטייר אובמה כמי שאינו מוכן למחול על כבודו, עד כדי הפיכת עניין הזמנתו של נתניהו לנאום בקונגרס לסוגיה עקרונית, שלא לאמר אסטרטגית ממש.

חרף טענתו כי אין זה ממנהגו להתערב בבחירות במדינות זרות, ברי כי התנהלותו משדרת כל כולה, בחישה גסה בענייניה של מדינה זרה, שתכליתה להציג את ראש הממשלה הנבחר של ישראל כמי שמחבל באנטרסים החיוניים של ישראל.

גישתו הצוננת של אובמה כלפי נתניהו עולה בקנה אחד עם מדיניות מזרח תיכונית, שניצניה השתקפו ב"נאום קהיר" מ-2009, עבור בגישתו האובססיבית המסרבת לייצר זיקה בין מחבלי ג'האד לבין האיסלאם, וכלה בגימוד הפיגוע כנגד המרכול " היפר כשר" בפאריס ובכלל זה רצח 4 יהודים, והצגתו כיעד ספוראדי.

ממשל אובמה ממאן להפנים את כשלי מדיניותו המזרח תיכונית, את אחריותו לקריסת הסדר המסורתי במרחב זה והפניית הגב לבני הברית ההיסטוריים של ארה"ב, כביכול בשם העיקרון הדמוקראטי. זאת ועוד, הרמיזה האמריקנית כי עליית כוחו של האיסלאם הג'האדיסטי בראשות "דאעש", שאחד ממאפייניו הבולטים בא לידי ביטוי ברצח של מוסלמים בידי מוסלמים אחרים, מוזנת בין השאר מרוח גבית שמקורה בסכסוך הישראלי-פלשתיני, אינה עניין של מה בכך וראוי שתעורר דאגה.

נראה כי נסיבות הזמנתו של ראש ממשלת ישראל לשאת דברים בפני הקונגרס ע"י יו"ר בית הנבחרים, מצטיירות כ"הרמה להנחתה" מבחינתו של אובמה, והוא שואף לנצל זאת כהזדמנות לחבוט ב-נתניהו ובקונגרס הלעומתי גם יחד, ובכך לנסות להפגין דימוי של " כל יכול", וברצותו יפעיל את זכות הוטו שלו, על אפם וחמתם של הסנאטורים וחברי הקונגרס הרפובליקנים.

סוגיית הגרעין האירני היא אפוא מקרה מבחן מובהק שבעניינו מתכוון כנראה אובמה ללכת עד הסוף, תוך ניסיון להתעלם מתפקידו הקלאסי של הקונגרס - להציב איזונים ובלמים למדיניות הממשל. כאמור, כאשר בענייני יוקרה עסקינן, לא ניתן להתעלם גם מממד הכבוד של המנהיג הרוחני של אירן, חמינאי. זה האחרון, בהתייחסו למו"מ עם המעצמות, טרח להבהיר זה מקרוב כי מהלכי ארצו "חייבים לשרת את האינטרסים הלאומיים שלנו ולכן עליהם להיות מודרכים ומלווים על בסיס הכבוד הלאומי המובהק". עוד ציין חמינאי כי " רוח של כניעה והתקפלות בפני צעדי לחץ אינה עולה בקנה אחד עם מעשינו ועם אופיינו". לפיכך פוסק חמינאי כי "תבונה, משמעותה היא כניסה לערוץ הדיפלומאטי בדרך הגיונית ורגישה באופן שיקרב את הצד השני אל עמדותינו בדרך מושכלת". במשתמע, הותרת יכולת העשרה באירן וביטול מוחלט ומיידי של הסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהרן.

אשר על כן, מסתמן כי העסקה הקורמת עור וגידים עם אירן אמורה לעלות בקנה אחד עם שאיפות הכבוד של ההנהגה האירנית כמו גם אלה של האזרח האירני הפשוט, באופן שינחיל את הרושם כי אירן יוצאת מהמו"מ כשידה על העליונה . הבעיה היא כי נוכח הפערים הניכרים שאפיינו בעבר את המו"מ עם אירן, כל מתווה שיוביל להסכם ישקף לא רק רושם של הישג אלא יהווה חותם מהותי שיעגן את מעמדה של אירן כמדינת סף גרעינית.

לאובמה מצידו נוח כנראה, לטמון ראש בחול, ולהיאחז ב"פאתווה" כביכול, המייוחסת לחמינאי, לפיה חל איסור על פיתוח נשק גרעיני. רק לאחרונה (9 פברואר 2015) נתן הנשיא אובמה פומבי לגישתו זו בציינו כי הוא מאמין שיושג הסכם עם אירן בנושא תוכנית הגרעין מאחר שהמנהיג הרוחני של אירן קבע כי "השגת נשק גרעיני תהיה מנוגדת לאמונתו".

המימרה העממית "הבוס אינו תמיד צודק אבל הוא תמיד הבוס", כוחה יפה אולי לנסיבות של מדינת חסות סוררת, אולם כאשר על הפרק ניצבת סוגיה בעלת זיקה לביטחון הלאומי של ישראל, ראוי שתינתן הזדמנות לראש ממשלת ישראל, לפרוס מסכת של טיעונים כבדי משקל, שיתכן שיהיה בהם כדי להקנות פרופורציות ריאליסטיות יותר למתווה ההסדר המתגבש עם אירן, גם במחיר דחיית השגתו או סיכולו.

למבקריו של ראש הממשלה בהקשר זה ניתן לאמר, בהשאלה מציטוט המייוחס ל-וינסטון צ'רצ'יל, כי בעיניהם, אובמה מסוגל לשלוח אותם לעזאזל באופן כה משכנע עד כי יבקשו ממנו הנחיות ניווט...