"כשהחרדה לגורל העם היהודי הופכת לפאניקה, כשהיא המנוע והדלק של מלחמה ומדיניות, היא מחלישה ולא מחזקת.
לא אכנס לפסיכולוגיה, גם בזה אני לא מבין גדול. אבל אני יכול להגיד, שמחרדה לא בונים מדינה. ובחרדה לא בונים צבא ותורת ביטחון, והיא לא החומר הנכון לבנות בו מדיניות למיצוי הישגי מלחמה. חרדה, היא עניין מסוכן לאנשי צבא ולמדינאים, ופאניקה היא אסון" - (
יצחק רבין ז"ל).
באמת שמגיע ל
בנימין נתניהו שאפו ניהולי-מנהיגותי גדול, ראש
ממשלה שנבחר למעשה לקדנציה רביעית ללא ספק, הוא מנהיג הרוב.
לאלו שעייפו ממנו ורצו בהחלפתו, אין מה להיות כל כך מופתעים, ממי שנראה כי תפקידו העיקרי הוא לשמור על כסאו ולהמשיך לעצב את מדינת ישראל בדמותו. מסתבר שוב שנתניהו הוא גאון פוליטי, ואולי מנסיונו כאיש עסקים ומנהל שיווק ומכירות, הוא יודע וידע לנווט את דרכו מבין כל התרחישים והמכשולים שעלולים לצוץ ולהיווצר. ייתכן שתמיד יש לנתניהו תוכנית סדורה, אופק ותקווה בכיס, נטו פוליטיקה שמשרתת בסופו של יום רק את עצמו.
אסטרטגיה מובנית
המהלך שלו הפעם שהוציא את הקלף המבריק,התכססני והחרדתי, הוא קלף הלאום.
זהו קלף ענק שבין היתר בעקבותיו, מדינת ישראל הלכה למעשה לבחירות. נתניהו זיהה את המטרה וההתנגדות לחוק הלאום מצד לפיד ולבני וזו הייתה סיבה מספיקה, שלמעשה בסוף גרמה לו לפטר את השניים כחלק מאסטרטגיה מובנת.
החוסר בקלף הלאום, הוא גם הטעות המרכזית בקמפיין
המחנה הציוני. עת ההכרזה על הרוטציה של הרצוג את לבני, כאילו מדובר בפתיחת משרד עורכי דין ענקי, ולא באיזו אלטרנטיבה ממשלתית למדינה שקמה על בסיס אידיאולוגיה עמוקה, ונראה שכבר אינה מוצאת את בסיס יעודה.
נעשה הרושם, כאילו שהגוון הלאומי-ביטחוני למעשה כבר לא שייך לשמאל הציוני. תפיסת הביטחון פחות מוזכרת, היא כבר לא תופסת מהות מרכזית, ובמדינה מזרח תיכונית בעלת אתגרים ביטחוניים לא מעטים, זה פשוט לא תופס להילחם בעיקר על חברה צודקת, שלום ושוויון ולהזניח בינתיים את הביטחון. לפחות לא בדיבורים, ממש לא במקרה ראשי ממשלה שעלו מהשמאל הציוני, כמו רבין ז"ל וברק ניצחו בחירות בישראל. שני רמטכל"ים לשעבר, שני ביטחוניסטים מהדרגה הראשונה.
תקשורת רכילותית
עם ישראל יכול לדבר מבוקר עד ערב על בעיות כלכליות וחברתיות ובסופו של יום הוא מצביע על לאום וביטחון.
אמנם ציבור לא קטן בכלל התעייף ממדיניותו האגואיסטית של בנימין נתניהו, אבל מסתבר שכשנוגעים בנקודות היהודיות-שראליות הרגישות הללו של לאום וביטחון, הרוב העדיף אותו שוב על פני האלטרנטיבה.
כל יתר המאפיינים כדוגמת ההבלחות שפגעו בקמפיין המחנה הציוני, שרבובו של "נאום מנשקי המזוזות" על-ידי גרבוז שהצטייר כמתנשא, והחטיא בגדול מכוונתו ומטרתו. וכלה בחלק מהתקשורת הרכילותית, שבמקום לבקר בצורה הולמת וראויה את מדיניותו של נתניהו, חיפשה אצל שרה בקבוקים. נתניהו נתן את הנוק-אאוט האחרון בקריאה למצביעיו הפוטניציאליים להצביע בהמוניהם ולשמור על הבית הלאומי, וכל אלה יכלו להיות כלכלוך על רצפה שיש מעט לנקות, במידה והיה למחנה הציוני קלף חזק כמו הלאום.
