פתטיות אצל המועמדים לכנסת

בימים האחרונים אנו עדים לחזרתם של הטיעונים כנגד החוסר יציבות השלטונית, חוסר יציבות שמקורה בשיטת הממשל. כתוצאה מכך, אנו עדים לחזרתם של הקולות הקוראים לשינוי שיטת הממשל וזאת בכדי להשיג את היציבות הכל כך חסרה כאן.

בשבועות האחרונים לפני הבחירות פרסמתי באתר זה מדי שבוע עידכון לממוצע התוצאות של הסקרים, ומדי שבוע הייתה מסקנתי שהרצוג זקוק לנס. בעידכון הסקרים האחרון שפרסמתי, יומיים לפני הבחירות, כתבתי כדלהלן: "לפיכך ניתן להעריך כמעט בוודאות שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה".

הניצחון של הליכוד בהנהגת נתניהו הוא ניצחון ענק, גם בשל ההפרש הגדול והבלתי צפוי בינו לבין "המחנה הציוני", וגם מפני שהושג למרות ההתגייסות של כל האליטות, בייחוד בתקשורת, החוששות שנתניהו ימוטט את "השיטה" המושחתת בפוליטיקה, בכלכלה ובתקשורת ("רק לא נתניהו" הייתה סיסמת הקרב שלהם). שלטון האליטות התגבש בימי מפא"י, ימי ה"סולידריות" הנפלאה, בין אנ"ש, בעלי הפנקס האדום, לבין אותן המשפחות של אוליגרכים מחוברים ששודרגו לטייקונים, אחרי שהפופוליסטיים בליכוד, "מטיבי העם", הרחיבו את מדינת הסעד שמפא"י הקימה.

בנימין נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה בעיקר משום שראש מפלגת העבודה יצחק הרצוג נכשל בניסוח חזון פוליטי ברור ובגיבוש בריתות פוליטיות לקידומו. הרצוג היה ככל הנראה חוזר אל האופוזיציה גם אם המחנה הציוני היה בכמה מנדטים גדול מהליכוד.