העיר לוזאן היושבת על גדת אגם ז'נווה היפה, שם נחתם לפני ימים אחדים במלון "בו-ריוואג' פאלאס" הסכם שאפילו לגבי הגדרתו חלוקים הצדדים, משמשת מאז 1915 כמושב הוועד האולימפי הבינלאומי. אולי כגמול למארחיו, הכריז הוועד על העיר כ"בירה האולימפית של העולם".
תואר מחמיא מאוד שהולם את חזותה של העיר בעלת השלווה האולימפית, שהאירועים המסעירים ביותר בתולדותיה במאה הנוכחית נרשמו בשנות ה-70, כאשר הסטודנטים קיימו בה הפגנות סוערות נגד...המחירים הגבוהים של כרטיסי הקולנוע.
לעומת זאת, לא נחשבת לוזאן ליצרנית גבינה שווייצרית בולטת, למשל, ולכן מומחי המזון המקומיים, לא הגיבו בהשתאות ובפליאה, נוכח ייצור "גבינת הגרעין" הייחודית שהפיקו בה האדונים
ג'ון קרי (ארה"ב) ומוחמד זריף (אירן), למרות שמיד עם צאתה לאוויר העולם התברר כי מדובר בגבינה באושה שהחורים שלה טוענים לשיא אולימפי מאתגר.
"חור שחור" מאז מסיבת העיתונאים הדרמטית שבה נמסרו לעולם כמה פרטים על ההבנות(?) שהושגו בין המעצמות לאירן, עוסקים המון פרשנים-שדעתם-ידועה-מראש לצד בעלי עניין מובהקים, בניתוח ופענוח צפונות מה שהושג. כמעט כל הנוגעים בדבר מתעלמים מעובדת היסוד, שעוד בטרם הוחל בכלל ביישום הסעיפים המוסכמים, וכבר נחשף ש"חור שחור" של ממש מפריד בין הגרסאות השונות.
בעוד הגרסה האמריקנית מציגה לציבור המבולבל גרסה המבליטה את הישגיהם המופלאים של מנהלי המו"מ עבור העולם, הגרסה האירנית מדברת על נוסח מינורי ומצמצם הרבה יותר של המגבלות אשר יוטלו (אם בכלל) על פרויקט הגרעין האירני.
יתר על כן, כל יום שעובר, רק חושף פערי עמדות מהותיים נוספים בין שני הצדדים ואפילו בתוך הקואליציה המערבית. כך למשל, הודיעה פריס רק אתמול כי הנוסחה האמריקנית שפורסמה איננה מדויקת(!), ומנגד נמסר בטהרן, כי שר החוץ זריף אמר בכינוס סגור, כי אין שום סיכוי שאירן תתיר אי-פעם למצלמות טלוויזיה לשזוף את הפרויקטים הגרעיניים שלה, שאמורים, כזכור, להיות בפיקוח...
זריף גם הודיע באותה הזדמנות, כי טהרן תפרסם בימים הקרובים "דף מידע" משלה, וזאת בתגובה לדף המידע שפירסם ג'ון קרי (ושלדעת האירנים איננו מדויק), כדי שהעולם יידע את האמת.
גורו נערץ הנשיא אובמה - שמאז החל העימות בינו לבין נתניהו - הפך לגורו הנערץ על חסידיו השוטים בישראל, כשל אתמול בלשונו (אירוע תמוה כשמדובר באורטור מבריק כמוהו), ובאחד הראיונות שהעניק בארה"ב, גילה כי כאשר יפוג ההסכם אחרי 15-13 שנה (גם לגבי משך הזמן קיים ויכוח), תוכל אירן להשיג חומר בקיע "תוך זמן כמעט אפסי"!
אימאל'ה. אילו היה ביבי מכריז זאת, היה השמאל הישראלי מגובה באסטרטגי-העל מבית
הארץ ו
ידיעות אחרונות - מבטל את התחזית הנוראה הזו כחלק ממסע ההפחדה הקבוע של ראש הממשלה. אבל מה לעשות, והגילוי המדהים הזה נרשם דווקא על שמו של זוכה פרס נובל לשלום מהבית הלבן.
בצר לו, התקשר עורך חדשות החוץ של ערוץ 2,
ערד ניר, לבית הלבן כדי לבקש הבהרות, וקיבל מיד זריקת הרגעה: "הנשיא לא הובן כהלכה" - נאמר לעיתונאי הישראלי המודאג.
לקח למו"מ יש רק שניים שבירכו על הסכמות לוזאן בלי שום הסתייגויות. בביירות עשה זאת מיודענו
חסן נסראללה מזכ"ל חיזבאללה, ובתל אביב פירסם הכתב המדיני של הארץ,
ברק רביד, פרשנות נלהבת וקבע מיד עם פרסום הסכמות לוזאן, כי ההסכם טוב לבטחונה של ישראל. לא ברור אם שביעות רצונו של רביד נבעה מתוכן ההבנות - שרבים בישראל, לאו-דווקא אנשי ימין, הביעו הסתייגות מהן - או מהעובדה שהן הושגו "בניגוד לדעתו של נתניהו", יקיר העיתון, כפי שבישרה הכותרת בשמחה.
מדרך הטבע אנחנו מתרכזים בהשלכות שיהיו להסכמות לוזאן על בטחונה של ישראל ועל מצבה בשכונה המזרח תיכונית הפרועה, שרק הופכת אלימה וסוערת עוד יותר מדי יום.
אבל כדאי מאוד להרהר בלקח שצריכה ישראל ללמוד מכל ההתנהלות האמריקנו-אירופית סביב המו"מ עם אירן, לגבי מו"מ עם הפלשתינים, מו"מ שאולי ינסו לכפות עליה, אם בעקבות היוזמה הצרפתית שבקנה או יוזמה אחרת. והלקח ברור מאוד וגם מדאיג מאוד:
1. משחקי המילים החלולות שאפיינו את הצהרות שרי החוץ של ארה"ב והמעצמות, בתום דיוני לוזאן, רק מוכיחים כי ביריד הצביעות הבינלאומי, בחירת המילים נקבעת לפי האינטרס ולא התוכן. השפה גמישה מאוד וניתן לשחק עימה לפי צורכי הרגע.
2. להכרזות מחממות לב של מנהיג העולם החופשי, יש בעיקר ערך דקלרטיבי. כזו למשל, הייתה הצהרתו של הנשיא אובמה מלפני יומיים - שנשמעה כאילו באה מפיו של קלינט איסטווד - כי "למי שיתעסק עם ישראל יהיה עסק עם ארה"ב", היא בערבון מוגבל מאוד מאוד.
3. רק ב-7 בדצמבר 2014 קבע אובמה עצמו, בנאום שנשא ב"פורום סבן" בוושינגטון, פרמטרים נחרצים לגבי התביעות שיהיו לארה"ב מאירן. מאז התמוססו הפרמטרים הללו במו"מ, ובכל זאת השריף מרוצה.
4. כדאי מאוד שאחרוני הנאיביים בישראל, שבניסיון לשכנע אותנו כמה כדאי לנו לרוץ לקראת הפלשתינים בכל מו"מ עימם - ולצורך זה יספרו לנו ניסים ונפלאות על "ערבויות בינלאומיות" או "כוח בינלאומי" שיבטיחו את בטחונה של ישראל - שיירדו מהר מאוד מעץ האשליות.
זה אפילו כבר לא מצחיק.
