שר המשפטים,
בנימין נתניהו, טלפן לשר האוצר, ביבי נתניהו, שביקש ממנו להזכיר לשר החינוך, בנימין נתניהו שמחר קבועה להם, פגישה משותפת אצל ראש-ה
ממשלה, בנימין נתניהו. שר הבריאות, בנימין נתניהו, השר להגנת הסביבה, ביבי נתניהו, שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, בנימין נתניהו ושר הרווחה והשירותים החברתיים, ביבי נתניהו, מחו על כך שהם לא זומנו לישיבה אצל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אבל בגלל שהם לא חברים בקבינט המדיני, איש לא ספר אותם.
הקטע ההזוי הזה, לכאורה (אוף, כמה שאני אוהב ת'מלה הזאת לכאורה. אפשר להטיח מילים ולאחר מכן להתחבא בחסות מילה זו, מאחר הצעיף השקוף, שקוף של הכחשת הנאמר), יכול להתרחש במציאות בכל רגע נתון. בהתאם לפרוטוקול ישיבת הממשלה, מתאריך ה ניסן תשעה (25.3.2015), נתקבלה החלטה מס' 2471 בדבר מינוי ראש הממשלה לתפקיד שרים שחדלו לכהן, הקובעת דברים, בזו הלשון:
"מחליטים, בהתאם לסעיף 30 (ד) לחוק יסוד: הממשלה, למנות את ראש הממשלה לתפקיד השרים הבאים -
- שר המדע, הטכנולוגיה והחלל
- שר הרווחה והשירותים החברתיים.
ההחלטה התקבלה בהתאם לסעיף 19(א) בתקנון לעבודת הממשלה".
סעיף 19 (ג) לתקנון עבודת הממשלה, שאושר בהחלטה מס' 13 של הממשלה, מתאריך 7.4.2013, מאפשר לראש הממשלה - במקרה שראה ראש הממשלה צורף דחוף בקבלת החלטה של הממשלה - להורות למזכיר הממשלה להביא נוסח ההצעה בפני השרים, בדרך של משאל בעל-פה. אם ביקש אחד השרים שהנושא יוכרע בישיבת ממשלה, לא יוכרע הנושא בדרך של משאל בעל-פה, אלא אם כן החליט ראש הממשלה, שמן ההכרח להכריע בהצעה בדרך של משאל. אם נבצר מלהשיג שר גם/או שרים וגם/או לקבל תשובתם להצעה, תוך 12 שעות, מהעברת ההצהרה אליהם, תאושר ההצעה בתמיכת רוב השרים, ללא מניין הנמנעים והיא תקבל תוקף של החלטת ממשלה. ראש הממשלה רשאי לקצר וגם/או להאריך תקופה זו.
יצוין, כי בהתאם להוראת סעיף 24 (ג) לחוק יסוד: הממשלה, רשאים ראש הממשלה וגם/או שר אחר שקבעה הממשלה, לכהן כממלא-מקום שר ולתפוס מקומו של שר בממשלה שחדל מכהונתו. כך מילא ראש הממשלה בנימין נתניהו, משך שלושה חודשים - מתחילת חודש דצמבר 2014 ועד תחילת חודש מרס 2015 - מקומם של שרי מפלגות "התנועה" ו"יש עתיד", כממלא-מקום שר האוצר; ממלא-מקום שרת הבריאות; ממלא-מקום השר להגנת הסביבה; ממלא-מקום שר החינוך; ממלא-מקום שר המדע, הטכנולוגיה והחלל; ממלא-מקום שרת המשפטים וממלא-מקום שר הרווחה והשירותים החברתיים.
סעיף 30 (ד) לחוק יסוד: הממשלה, מאפשר לממשלה מכהנת שהינה ממשלה המכהנת, מאז בחירת כנסת חדשה או התפטרותה של הממשלה וטרם הקמת ממשלה חדשה למנות חבר כנסת להיות שר, בתפקידו של שר שחדל לכהן, כאשר מינוי שכזה אינו טעון אישור הכנסת. בכך ביקש המחוקק, לענות על הצורך בתפקוד שוטף של מממשלה מכהנת ולאפשר לה למנות שר, ללא אישור הכנסת. מצב דברים זה, הינו חריג לעיקרון הקבוע בחוק יסוד: הממשלה, לפיו הטלת תפקיד על חבר כנסת בידי נשיא-המדינה, מחייבת הודעה ליו"ר הכנסת, המודיע, על כך, לכנסת.
משהורכבה הממשלה מתייצבת היא בפני הכנסת, מודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים ומבקשת אמון הכנסת בה. רק מאותו רגע של קבלת אמון הכנסת בממשלה החדשה, נכנסים השרים לתפקידם, לאחר שראש הממשלה והם הצהירו אמונים למדינת ישראל ולחוקיה וכן למלא תפקידם באמונה ולקיים החלטות הכנסת.
מאידך-גיסא, לאחר הקמת הממשלה, יכולה הכנסת להביע אי-אמון בממשלה הקיימת - דבר המוביל לנפילת הממשלה הקיימת והקמת ממשלה חלופית לה וגם/או דבר העשוי להביא לקיום בחירות כלליות לכנסת, עקב כך. עם קבלת אמון הכנסת יכולה הממשלה, על-פי הצעת ראש הממשלה, לצרף שר נוסף לממשלה. החלטת הממשלה בדבר צירוף שר נוסף נמסרת, על-ידה, לכנסת. עם אישור ההודעה, בידי הכנסת, השר המצורף לממשלה נכנס ולכהונתו ומצהיר הצהרת אמונים.
יושם אל לב ויודגש כי הדרכים והאפשרויות הקבועים, בחוק יסוד: הממשלה, למילוי מקומו של שר שהתפטר, למינוי שר בממשלה מכהנת ולצירוף שר בממשלה, שקיבלה אמונה של הכנסת, נוקטות בלשון יחיד, קרי, לשון "שר" ולא לשון "שרים". לדעתנו אנו, ננקטה לשון יחיד זו ולא לשון רבים, במקרה דידן - לא בכדי. המחוקק רצה למנוע מצב דברים שבו תוקם ממשלה "מאחורי גבה" של הכנסת, בלי אישורה ותוך מניעת פיקוח פרלמנטרי שוטף של גוף מחוקק זה על הגוף המבצע, למעט - במקרים חריגים של ממלא-מקום לשר אחד, בלבד, מינוי שר חדש אחד בלבד, בממשלה קיימת ומינוי חבר-כנסת אחד לשר, בממשלה מכהנת, ללא כל צורך באישור הכנסת למינויים בודדים וחד-פעמיים אלה.
בכל הכבוד הראוי, מינוי של 7 שרים בידי ממשלה מכהנת לפי הוראת סעיף 30(ד) לחוק יסוד: הממשלה, שעה שהממשלה ה-33 של בנימין נתניהו מונה מספר כולל של 23 שרים, שמינויים אושר בידי כנסת ישראל ללא אישור הכנסת אינו עולה, בכל הכבוד הראוי, עם הרעיון של מינוי שר אחד לפי סעיף זה, ללא אישורה של הכנסת. לפי גישה זו יכולה ממשלה מכהנת, למנות שרים מבין ציבור חברי כנסת ללא כל הגבלה מספרית שהיא ובכך לעקוף הצורך באישורה של הכנסת לכינונה של הממשלה, בחסות היות הממשלה, ממשלה מכהנת, בצל בחירות צפויות וגם/או בעת הרכבת ממשלה חדשה.
באיזון הקיים בין הרשות המבצעת, קרי, הממשלה, לבין הרשות השופטת, קרי, מערכת בתי-המשפט, תוך שהממשלה מאיימת, שוב ושוב לקצץ בסמכויות בתי-המשפט, בכלל ובכוח בג"ץ לפסול חוקים ובמעמד שופטי העליון, בוועדה לבחירת שופטים, בפרט - לא בטוח שבג"ץ יושיט סעד למי שיעתור נגד השימוש לרעה בהוראת סעיף 30 (ד) לחוק יסוד: הממשלה.
הגם שמרבית שופטי בית המשפט העליון, המכהנים כיום אינם מצדדים, כלל וכלל, בגישתו השמרנית של נשיא העליון גרוניס, שסיים זה עתה שלושת חודשי כתיבת פסקי-דין שנותרו לו, לאחר פרישתו לגמלאות, בחודש ינואר האחרון לפיה, ההצדקה הרעיונית והיחידה להתערבות בג"ץ, עד כדי פסילת חוקים, קיימת אך ורק מקום שהמחוקק הראשי פוגע בזכות יסוד, בזכותו של מיעוט וגם/או בכללי המשחק הדמוקרטי והם ליבראליים יותר, בפרשנותם למקרים בהם ניתן לפסול חוקים שחוקקה הכנסת וגם/או החלטות שקיבלה הממשלה, הרי עדיין חפצי חיים הם, שופטי בית המשפט העליון. שופטים אלה לא ימהרו במיוחד, כעת "לתקוע אצבעות אל תוך עיניו של השלטון". רוצה לומר, בג"ץ יגלה איפוק מה בנטייתו הקיימת, עליה הצהיר, לא פעם, בעבר ובגאון, בדבר סמכותו לפסול חוקים ולהתערב - התערבות יתר, בחוקיות החלטות ממשלה.
איש ואישה משופטי ושופטות בית המשפט העליון, אינו רוצה בשובה, מחדש, של תקופת כהונתו של מחליף בן דמותו של מי שהוצג בתקשורת, בידי מערכת המשפט כ"אביר היגון" ומחליפו של דון קיחוטה - ולדעתנו אנו, בלעג מופגן, בחוסר כבוד מינימלי וללא כל צידוק שהוא להישגיו המשפטיים, בתחום האקדמיה, בצד היותו חתן פרס ישראל לחקר המשפט - פרופ'
דניאל פרידמן, בתפקיד שר המשפטים. בית המשפט העליון ובג"ץ בכלל זה רוצה להמשיך ולעבוד, ללא התערבות בעבודתו השיפוטית השוטפת, בידי פוליטיקאים שואפי פרסום, בין אם הם שרים ובי אם הם חברי-כנסת מן השורה, המנסים, מזה שנים, בתדירות משתנה, בלי הפסקה - וללא כל הצלחה, עד כה - לקרוע נתח מבשרו הוא.
לכן, צפויות בתקופה הקרובה עתירות שתוגשנה לבג"ץ שתבקשנה לפסול חוקים שחוקקה הכנסת וגם/או שתבקשנה לבטל החלטות ממשלה, להידחות על-ידי בג"ץ. בשל העובדה החד-משמעית, שזכות העמידה, כבר אינה מועלית, בידי בג"ץ - כמעט דבר שבשגרה - כטענת סף, המונעת דיוק בעתירות לבג"ץ ואחרון המצדדים בקיומה של זכות העמידה, כטענת סף המונעת בירור עתירות לבג"ץ, לגופן, נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, ד"ר
אשר גרוניס, פרש כבר לגמלאות, הרי ימצא בג"ץ נימוקים שונים וחדשים, לדחות עתירות שכאלה ולהימנע מעיסוק בהן. כך יכול בג"ץ למצוא בארסנל הנשק המשפטי שלו, שורה של נימוקים משפטיים, שיוכלו לבסס החלטותיו ופסיקותיו, כדי למנוע פסילת חוקי כנסת והחלטות ממשלה. ייתכן שבג"ץ יחדש מחסום אי-שפיטותם של נושאים מסוימים בבתי-משפט. ייתכן שבג"ץ יעשה שימוש בכלי המשפטי של דחייה, על הסף, בשל אי-מיצוי הליכים וכן בשל נימוקים נוספים ואחרים. ייתכן גם שיועצם ויחוזק הכלי המשפטי של בטלות יחסית. רוצה לומר, בג"ץ יקבע שהחוק וגם/או ההחלטה ראויים לביטול אבל ייתן לגוף מחוקק החוק וגם/או מחליט ההחלטה, שהות לחוקק החוק, מחדש, בדרך ראויה וגם/או לתקן קבלת החלטה כדי "לשריינה", מפני ביטול נוסף ועתידי.
יהיה מצב הדברים אשר יהא. מוטב יתעשתו הפוליטיקאים המבקשים להצר סמכויותיהם החוקיות של בתי-המשפט, בכלל וסמכויותיו החוקיות בית המשפט העליון, בפרט. יש לזכור, כי פגיעה בריבונות בתי-המשפט ובשלטון החוק, תפגע - סופם של דברים - בכולנו. ועיקר שכחתי ויש להדגישו - חזור והדגש, הדגש וחזור כי גם אותם פוליטיקאים הנושפים בעורפו של בג"ץ, יכול שתעבור עליהם כוס ותפגענה זכויותיהם. במצב דברים זה, הרי כמובן מאליו, יפנו הם לעזרת בג"ץ, אך הם לא יוכלו להיוושע על-ידו, שעה שקודם לכן קיצצו וקצצו - הם עצמם - בסמכויותיו, ללא רחם.
