קמצוץ מריתמוס-חייו התוסס של הרובע הלטיני אשר בפריז ניתן לחוש גם ברחוב אחד העם 43 שבדרום תל אביב, בו ממוקם קפה נואר הוותיק. בהשראת בתי הקפה הציוריים של הרובע הצרפתי המיתולוגי, מהווה בית הקפה התל אביבי העתק כמעט מדויק שלהם. צפוף ועמוס, בעיקר בסטודנטים וסתם צעירים, משמש המקום למפגש יומיומי על קפה ועוגה, או על סתם ארוחה בהשראה צרפתית.
אנחנו הגענו לשם לעת צהריים ועל אף שהזמנו מקום בעיתו - המתנו כמעט מחצית השעה עד שסוף-סוף מוקמנו. אין זאת כי אם במערך ההזמנות של קפה נואר יש משהו צולע, מה גם שנתקלנו בכך לא אחת בעבר. בפריז, לעומת זאת, זה דופק כמו שעון, וכל הזמנה מכובדת בזמן. לתשומת-ליבו של קפה נואר.
המתכון החדש
ישבנו ממש בסמוך לחלון, כדי להשקיף על כל מה שקורה. מלצרית עטורה בסינור לבנבן ניקתה במהירות שולחן מטונף שהותירו קודמינו אחר לא-כבוד, והושיטה תפריט מפתה לידינו. בחרנו במתכון חדש שהוצע: קבב, שהופק משוק של טלה, עם חציל על האש, טחינה וסלט של עגבניות שרופות. המנה הייתה סבירה למדי, אך נפלה בטעמה מגלגולה הקודם, כאשר נעדרה אז חציל מפשל. למנה התלוו תפוחי-אדמה אפויים בתנור, שהיו מעדן לשביעות-רצוננו.
בת הזוג, הרואה את עצמה כחסידה מושבעת של פירות-ים, הלכה על שרימפס-קלמרי ומולים עם פסטה. המנה, שלוותה בלחם הבית, הייתה לרוחה פחות או יותר, חרף העובדה שלא הגיעה למעמד המקובל במכורתה-ארגנטינה, שבה מנה שכזו היא בגדר גורמה.
הקינוח היה טירמיסו מטרף, עם אספרסו כפול וסודה צוננת. שילמנו 220 שקל לשניים, כולל תשר של 15% לשרות, שהיה בהחלט אדיב וקשוב. את קפה נואר זיכינו ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.
