אורנה לא פענחה את סודות דימונה

שני סרטיה התיעודיים החשובים של אורנה בן-דור ששודרו בערוץ 10 והיו אמורים להציג בפנינו את פיענוח "הסוד האפל של הכור בדימונה" גילו הרבה סיפורים קשים על אנשים שעבדו בכור והלכו לעולמם מסרטן ועל רשויות שלטוניות ביורוקרטיות ואטומות-חושים, המסתתרות מאחורי המונח "ביטחון" כדי להעלים מעיני הציבור מידע בריאותי חשוב ביותר. אבל עם כל הכוונות הטובות של אורנה - הסוד של הכור לא התגלה, למרות שהיא הייתה קרובה מאוד לחשיפתו כאשר הציגה בפנינו מים צהובים זורמים או נקווים בשלוליות באמצע המדבר השומם, אך לא הבינה את המשמעות של מה שהיא רואה. אולי לא היה לה מידע מספיק על אודות הטכנולוגיה והכימיה של פעולת כור גרעיני.

אורנה חיפשה קרינה רדיואקטיבית, מתוך מחשבה שאולי היא מקור הצרה, אך הסבירה שבדיקה כזו באמצעות מונה גייגר לא בוצעה על-ידה, כיוון שהיא אסורה על-פי החוק והעונש עליה הוא מאסר ממושך. אבל כנראה נעלמה מאורנה הדרך הפשוטה ביותר שבאמצעותה אפשר היה לפצח את הסוד - בדיקה כימית של המים הצהובים.

סטרונציום 90

אורנה איננה היחידה וגם לא הראשונה שניסתה לחשוף את התעלומה של הכור בדימונה. במשך שנים רבות מאז הוקם הכור תחת הכותרת "טקסטיל דימונה" השקיע העולם, ובעיקר ארה"ב, מאמצים רבים במטרה לחשוף את סודות הגרעין הישראלים. בסופו של דבר, עוד לפני שדוד בן-גוריון הכריז מעל בימת הכנסת, כי בדימונה מקימה ישראל כור לצרכי אנרגיה ושלום, הבינו שליחי סוכנויות הביון האמריקניות, כי ניתן לחשוף את הסוד של דימונה באופן מדויק באמצעות "מעקב כימי" אחר יסוד אחד פשוט: סטרונציום 90, הנפלט מארובות כל הכורים בעולם המתבססים על ביקוע מבוקר של אורניום.

כדי להבין לאלו מסקנות ניתן להגיע כאשר מאתרים את קיומו של סטרונציום 90 - יש צורך להסביר מהו, בעצם, החומר הייחודי הזה.

סטרונציום (Strontium) הוא יסוד כימי צהבהב המצוי בטבע בצורת תרכובות מינרליות. הוא דומה בתכונותיו הכימיות לסידן וכמו הסידן יש לו יכולת להיספג בעצמות החי והצומח. סטרונציום איננו חומר רדיואקטיבי, אך הוא הופך לכזה במתכונת סטרונציום 90 הנוצר בעת התהליך הכימי המתרחש בכור גרעיני המפיק אנרגיה, יחד עם חומרים נוספים הנפלטים אל האוויר דרך ארובת הכור. כיוון שסטרונציום 90 הוא יסוד מתכתי הכבד מן האוויר הוא מרחף לאחר שיצא מן הארובה, אך אט-אט שוקע אל הקרקע ונספג בצמחים. בעלי חיים הניזונים מצמחים סופגים אותו בעצמותיהם.

תהליך הספיגה הזה מוכר היטב למדענים היודעים כי בדיקה מתאימה של עצמות בעלי חיים כמו גם צמחים שבהם נקלט סטרונציום 90, יכולה לחשוף במדויק מה מידת הרדיואקטיביות הטמונה וכנגזרת מכך גם מה כושר התפוקה של הכור ועוצמת הספקו.

סטרונציום 90 חודר אל תוך האורגניזם החי (אדם או צומח) בעיקר באמצעות המזון שאותו צורכים בעלי-חיים. 70%-80% מהסטרונציום המגיעים אל הגוף החי נקלטים בעצמות ואחוז אחד בדם וברקמות הרכות. הימצאותו של סטרונציום 90 בגוף החי יכולה להיבדק על-ידי ביופסיה ו/או בדיקת שתן.

מחצית משך החיים של סטרונציום 90 מגיעה ל-18 שנה בממוצע, לעומת משך חיים הגדול פי שלושה של פלוטוניום 238 הנוצר בכורים גרעיניים מופעלי אורניום. מן הטעם הזה ברור כי ניתן לעקוב אחר קיומו של החומר גם כעבור שנים מאז נוצר.

אילו רצתה ארה"ב לברר במדויק את המידע לגבי הכיוונים הגרעיניים של פעילות הכור בדימונה, כל מה שהיה עליה לעשות הוא לבדוק מהו משטר הרוחות באזור הכור, לשגר צוותי חיפוש למרחב הגאוגרפי של דימונה, לאסוף צמחים, בעלי-חיים ושרידים של בעלי-חיים, ולבדוק את תכולת היסוד סטרונציום 90. מתוך ממצאים מן הסוג הזה אפשר היה, ואפשר גם כיום, לקבל תשובה ברורה לגבי עוצמת הספקו של הכור, מה החומרים הגרעיניים שהוא מפיק והאם ניתן לייצר מהם פצצות אטומיות מכל סוג.

ומי יודע, אילו הייתה אורנה בודקת באמצעות מעבדה מה החומרים הכימיים המצויים במים הצהובים שגילתה, אולי הייתה חושפת את הסוד האמיתי של הכור בדימונה וזוכה לסקופ בינלאומי.