|   15:07:40
דלג
  שמחה סיאני  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
פעילויות חווייתיות עם המשפחה בתקופת החגים
קבוצת ירדן
לא רק קריאה בקלפים - 5 שימושים בקלפים

לכבוד "יום ירושלים"

סיפור ירושלמי <br>

הירושלמים, הם סוג מיוחד של אנשים, יש להם משהו אקסטרה, מלבד טבעת זוהרת התלויה ועומדת מעל ראשם, וזאת משום קדושתה של העיר
17/05/2015  |   שמחה סיאני   |   כתבות   |   חגים ומועדים   |   תגובות
סיפורים מיוחדים [צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90-]

נולדתי כבת בכורה בירושלים בבית החולים "הדסה" שבהר הצופים -
דור ראשון בישראל! הוריי, חנה ויוסף סיאני, עלו ארצה מתימן בראשית המאה הקודמת.

אין לי כל כוונה לעזוב את ירושלים, אפילו לא לברלין. ברלין לא מחכה לי, גם שם אהיה לבד... ומדוע? כי בירושלים יש סיפורים מיוחדים שניתן לשמוע ו"להתמזג" עם גיבוריה. בירושלים יש מוזיקה טובה החל משירים על ירושלים, שירי ארץ ישראל, שירים מזרחיים וכלה בשירים חסידיים שצמחו בשכונות החסידיות בעיר, והכי מרגש בירושלים, שיש עימי זיכרונות מתוקים של ילדותי, המהווים מסד איתן לחיי כאן בארץ בכלל ובעיר הזו בפרט, כך שהחיים מכאן ניראים הרבה יותר טוב ומרגישים פה הרבה יותר נוח.

הירושלמים, הם סוג מיוחד של אנשים, יש להם משהו אקסטרה, מלבד טבעת זוהרת התלויה ועומדת מעל ראשם, וזאת משום קדושתה של העיר, כל ימי חייהם הם יהיו ירושלמים, גם אם יגורו בהונלולו! היכן שהסתובבתי בארץ ובעולם ופגשתי אנשים שנולדו בירושלים, הם תמיד ציינו בפניי בגאווה בלתי מסותרת: "אַת יודעת, אני ירושלמי!"

"יום ירושלים" הוא עבורי כמו תצרֵף (פאזֵל) המורכב מפיסות היסטוריה ומסיפורים קצרים על אנשים. עתה, לא נותר לי אלא לחבר את חתיכות התצרף, והרי לכם תמונה מקסימה של ירושלים וזיכרונות מתוקים בצִדה.

להמחשת דבריי, אביא לפניכם סיפור אמיתי שקרה לי לפני כ-15 שנה. אחרי שתקראו את הסיפור, תגידו לי בכנות, האם ישראלי שחי בברלין או בכל מקום אחֵר בעולם, יוכל להבין את ההוואי המיוחד שיש לנו כאן? את עוצמת הרגשות, את האווירה בסיפור הירושלמי הזה? בטוחני שאיש לא יבין זאת שם.

זו בדיוק הסיבה שאני לא רצה לברלין, למרות שהמילקי שם עולה פחות כסף, ובטח לא עוזבת את עירי, ירושלים, שכל בני הדתות נושאות אליה עיניים.

נוק אאוט

בעודי מחכה למכוניתי שתצא מתיקון במוסך, ניגש אליי גבר בשנות החמישים וקידם את פניי בחיוך רחב שחשף שיניים צחורות ועיניים רגישות.

"היי", חייכתי, מנסה לשווא לנחש מהיכן אני מכירה אותו, "מה אתה עושה פה?"

"מה א נ י עושה פה?", צחק, "אני עובד פה שנים רבות, אבל לא בחלק הזה של המוסך. אני 'פחח אומן'".

"פחח אומן? מה זאת אומרת 'פחח אומן'?"

"זה מקצוע מיוחד במינו", הסביר לי, "כמו שאַת רואה אישה מבוגרת, קמוטה שהולכת לניתוח פלסטי ואחרי הניתוח היא נראית כמו חדשה, כך זה עם פחחות-רכב. מביאים לי מכונית שעברה תאונה, דפוקה, מעוקמת... ואחרי שאני מטפל בה, היא יוצאת כמו בובה, מה אומר לך", צחק, "אני כמו רופא פלסטי, אבל של מכוניות".

"באמת זו אומנות מיוחדת..."

"אַת צודקת. יש בזה סוג של אומנות, אבל מה שבטוח, שבפחחות רכב צריך שנים רבות של ניסיון וגם לעבור מבחנים שונים, עסק לא פשוט, תאמיני לי".

"גם אתה עברת מבחן כזה?"

"בטח, אני עברתי את המבחן עוד בשנת 1982- 1983, לא זוכר בדיוק..., יש לי תעודה בבית. הייתי צריך לעבור בחינה משולבת בפחחות רכב - מעשית ועיונית. משרד התחבורה העמיד לרשותי בוחן, איש מבוגר, קראו לו 'קסנר', הוא בא מתל אביב ורצו שאעבור את המבחן שַם. אמרתי להם: 'מדוע בתל אביב? שאלך עד לשַם? מה, ירושלים לא מספיק מכובדת לעבור בה את המבחן? תבואו אתם לכאן!', כך אמרתי - וכך היה!

הקסנר הזה הכעיס אותי נורא. מרוב שמיהרתי לבוא בזמן למוסך "ינוע", שם התקיים המבחן, שכחתי בעוונותיי לקחת את תעודת הזהות שלי והיא נשארה בבית. אז קסנר בא מולי, עם כל הביטחון שלו כבוחן, ואמר: 'אתה לא תיבחן אם לא תביא את תעודת הזהות שלך!', לא האמין לי הבן אדם..., מה הוא חשב, ששלחתי מישהו אחֵר להיבחן במקומי?"

"אז מה עשית?"

"מה יכולתי לעשות? נסעתי הביתה והבאתי לו את תעודת הזהות שלי. הזקן חיכה לי עד שחזרתי ובא אליי עם מבט מזלזל בעיניים ואמר: 'אתה רואה את הפיאט 124 שעומדת פה בצד שמאל? הדלת והכנף הקדמי שלה פגועות', ואז הציץ בשעון היד שלו, 'אני נותן לך שעתיים-שלוש לתקן את הדלת ועוד שעתיים לתקן את הכנף. בצהריים אני אחזור ונראה מה עשית עד אז'. כך אמר, סובב לי את הגב והלך!"

כל כך נעלבתי מהגישה המזלזלת שלו..., ואני, כמו שאני כורדי, יש לי כבוד ולא אתן לאף אחד שיתייחס אליי בצורה כזאת. החלטתי לתת לו נוק אאוט כזה... בדיוק כמו שעשה שמעון רוּדִי".

"מי זה שמעון רודי?"

"חכי, תשמעי סיפור. החלטתי לחדֵש את הדלת מההתחלה! חיפשתי במוסך פלטה של פח מגולבן, הוצאתי את הדלת הפגועה, פירקתי את החלק החיצוני של הדלת ועשיתי מהפח המגולבן דלת... מה אגיד לך... בובה של דלת, עבודת-יד ב ד י ו ק כמו המקור של הפיאט. גם את הכנף של הפיאט תיקנתי ויישרתי אותה עם כלים, מכשירים וחומרים, כמו שצריך. סיימתי את העבודה הרבה לפני הזמן שקסנר הקציב לי וישבתי לחכות לו.

קסנר בא בשעת הצהריים עם אהרן הצבעי ויענקל'ה בעל המוסך, הביט במכונית ואמר לי בכעס: 'למה החלפת את הדלת? ביקשתי שתתקן אותה, לא?'

לא התרגשתי ממנו ועניתי: 'עשיתי דלת חדשה במו ידיי הזהה לדלת של בית החרושת פיאט'.

הוא הביט בי בפליאה, חשב שאני עובד עליו, ניגש מיד למכונית, פתח את הדלת, התכופף והסתכל פנימה, בדק אותה שוב ושוב בעיניו, באצבעותיו... זרק בי מבט ושוב הסתכל ובדק את הדלת..., מה אומר לך, האיש היה המום! ואני יושב לי בצד עם פרצוף של פוקֵר, אדיש ומבסוט לאללה, והוא התפתל, מה זה התפתל..."

"מדוע התפתל?", שאלתי.

"מדוע? כי הוא ידע טוב מאוד, שכל דלת אוריגינלית באה מצופה עם נייר זפת מבפנים והדלת שלי הייתה רק מפח! פתאום הוא הבין, שזו באמת עבודת-יד התואמת את הדלת של בית החרושת, כמו שאמרתי לו. היית צריכה לראות אותו, פניו החווירו והוא לא אמר לי חצי מילה. אחר כך בדק אותי בבחינה נוספת, שכללה ריתוך חשמלי וריתוך אוטוגני, סוגי הברגות ועוד ב'מעשי'. אחר כך בחן אותי ב'תיאוריה', בחינה שהצלחתי לעבור רק בפעם השנייה". הציון הסופי היה: 85.

"מה? רק 85? זה לא הוגן!"

"חכי, תראי איזה ממזר הקסנר הזה. כשבאתי אליו בתלונה על הציון שנתן לי על העבודה, אמר: 'תראה אדוני, הציון 100 - זה של האלוהים, רק אלוהים יכול להיות מאה אחוז! אני צודק או לא? 95 - זה הציון של המלאכים שלו. 90 - זה הציון שלי, כבוחן, תן גם לי קרדיט, ו-85 - זה הציון שלך, ציון גבוה מאד, אז למה אתה כועס?'.

נו, מה יכולתי לומר לו על זה? אחר כך לחץ את ידי בהתרגשות ואמר, שמעולם לא ראה עבודה יפה כזאת".

"יפה, לפחות הוא העריך את עבודתך ורחש לך כבוד, אך מה כל זה נוגע לאותו נוק אאוט של שמעון רודי?"

"ובכן, הייתה לי השראה מהסיפור של אבי המנוח. אבי, משה נחמיה, שהיה אחד מגיבורי לח"י, סיפר לי, שבשנות העשרים-שלושים היה כורדי אחד בשוק 'מחנה-יהודה' שקראו לו 'שמעון רוּדִי'. רודי זה, לפי התיאור של אבי, היה ממש בריון. הוא היה לוקח, למשל, מסמר גדול של 10 ס"מ ונועץ אותו בעץ בלחיצה אחת עם האגודל שלו, עד סופו", אמר ותוך כדי תיאור חיקה איש שיחי את הלחיצה של רודי באגודלו, כאילו רודי עצמו נועץ את המסמר בעץ.

"פעם, סיפר לי אבי, רודי לקח פס ברזל עבה - רֵלְס של רכבת, תפס אותו משני הצדדים, כופף את הברך, הצמיד את הרֵלְס לברך וכופף אותו כאילו היה..., מה אגיד לך... חתיכת פח. איזה כוח היה לו, משהו שלא מן העולם הזה.

אַת יודעת, בזמנו, שלא היו עוד מכוניות וכלי רכב אחרים, היה נוהַג בשוק 'מחנה יהודה' לקשור את החמורים והסוסים עם שלשלאות ברזל, כדי שלא יברחו. כמעשה קונדס וכדי להצחיק את החבר'ה, היה שמעון רודי קורע את שלשלאות הברזל במו ידיו ומשחרר את הבהמות. אַת יכולה לתאר לעצמך איזו מהומה נוצרה במקום, החמורים ברחו ובעליהם רדפו אחריהם בצעקות..., אבי היה מתגלגל מצחוק כשהיה מגיע לקטע הזה".

"ספר לי קצת על רודי, איזה טיפוס הוא היה?"

רודי היה מאוד מכובד ואהוב על רוכלי השוק. כולם העריצו אותו משום שהיה צנוע מאוד למרות גבורתו. כורדי, לא?", אמר בחיוך רחב. "שמעון רודי היה ידוע גם כמתאבק בהיאבקות חופשית.
יום אחד, הכריזו על תחרות בינו לבין הגרמני 'קְרַצֵ'נְקוֹ', כך קראו לו, מתאבק מגרמניה. קבעו את מקום התחרות בקולנוע 'אדיסון'. אַת זוכרת את קולנוע 'אדיסון'?

"בטח, היינו הולכים לראות שם סרטים הודיים עם ראג' קאפור וסרטים של טרזן...".

"אז שם הייתה התחרות. מה אומר לך..., מכירת הכרטיסים הייתה היסטרית ואנשים שילמו הרבה כסף כדי לצפות בקרב ההיאבקות. אבי מספר, שביום התחרות קולנוע 'אדיסון' היה מלא מפה לפה. אנשים כל כך התרגשו..., אחרי הכל באו לראות את הגיבור שלהם, שמעון רודי, הבריון מ'מחנה יהודה', שמתחרה נגד הבריון מגרמניה. והנה, קרצ'נקו עולה לבמה, לגופו הענקי תלבושת צמודה מנומרת והוא מסתובב מסביב לבמה, מרים את הידיים למעלה ושואג שאגות מחרידות. ממש הבהיל את שמעון רודי. רודי עלה אחריו לבוש במכנסי ספורט כחולים, כמו שפעם לבשנו, עם גומי למעלה במותניים, ועם גומי שתפס את הירכיים למטה", הסביר לי איש שיחי בצחוק מתגלגל, תוך שהוא לופת את ירכיו במקום שגומיות מכנסי הספורט לפתו את ירכיו של שמעון רודי.

"הקהל התלהב וצעק למראה שני המשתתפים. קרצ'נקו המשיך לשאוג ובלבל את רודי, שהיה תמים ונראה מסכן על הבמה, והרי הוא בא להתאבק והגרמני מופיע עם תלבושת נמר וצורח כל הזמן... ואז, התחיל המשחק וכבר מההתחלה קרצ'נקו נתן לרודי בוקס אחד בפנים..., ורודי, טראחחח נפל על הגב וממש שכב על רצפת הבמה. הקהל קם על רגליו, המום..., הבריון השכונתי, גאוות ירושלים, נמרח על הרצפה כבר בדקה הראשונה? איזו אכזבה מילאה את לב כולם. אבי מספר, שהיו גברים בקהל שממש היו להם דמעות בעיניים מרוב בושה וצער. אבל שמעון רודי, כורדי משוק 'מחנה-יהודה', לא ייתן לגרמני אחד, לבן כזה עם תלבושת של נמר, שינצח אותו. הוא חיכה להזדמנות ואז תפס את קרצ'נקו, הרים אותו לגובה, הציג אותו בפני הקהל שצרח בהיסטריה, והעיף אותו מהבמה לשורה האחרונה של אולם 'אדיסון', כמו שזורקים כדור. הגרמני, מסכן, נחבל קשה והמשחק נגמר!

הקהל השתולל מכעס. מה זה? עוד לא עברו שתי דקות והמשחק כבר נגמר? הם רצו לראות משחק היאבקות, תחרות בין שני חיות-אדם, שילמו כסף רב על הכרטיסים..., ורודי, נבוך, עומד על הבמה עם מכנסי הספורט הכחולים שלו ואומר לאנשים: 'מה אעשה? תחזירו אותו, שיבוא, אני אחכה לו כאן עד שיבוא ויעלה לבמה'.

כמובן שקרצ'נקו לא חזר והקהל כעס מאוד על רודי וכילה כעסו על כסאות קולנוע 'אדיסון'.

זה היה נוק אאוט לעניין!

מה אומר לך, הסיפור הזה ששמעתי מפי אבי כשהייתי בגיל עשר בערך, מאוד השפיע עליי. כשראיתי את קסנר הזקן בא אליי עם כל הגאווה ומסתכל עליי מלמעלה, כאילו ראיתי בעיניים שלי את קרצ'נקו עם בגדי הנמר והשאגות שלו. כשהוא העליב אותי בלי למצמץ, החלטתי לתת לו נוק אאוט כמו שנתן שמעון רודי לגרמני, לכן עשיתי לו דלת לאנג, כמו חדשה, עבודת-יד כמו שצריך!"

"גברת, המכונית שלך מוכנה", אמרה לי הפקידה.

"תודה על הסיפור", חייכתי, לחצתי את ידו ופניתי לכיוון המשרד. כשיצאתי, ראיתיו עדיין משוחח עם שני גברים צעירים.

"להתראות", אמרתי ונופפתי לו ידי לשלום. הוא הזדרז ונפרד מהשניים ונחפז ללוות אותי למכונית.

"אגב", אמר, "בקשר לשמעון רודי, יש לי עוד משהו קטן ששכחתי לספר לך".

עצרתי מלכת ופניתי אליו בעיניים שואלות.

"סיפרו בזמנו בשוק 'מחנה-יהודה', שנודע להם מה מקור הכוח של רודי".

"אני יודעת! בטח היו לו שערות ארוכות כמו לשמשון הגיבור", אמרתי בהיתול.

"לא, ברצינות. אבי אמר, שכולם דיברו על זה ששמעון רודי נולד עם חוט שידרה כפול!"

הבטתי בו בחוסר אמון.

"כן", חייך, "אַת יודעת, זה כמו אחד שנולד עם שש אצבעות ברגליים, בדיוק אותו דבר".

תאריך:  17/05/2015   |   עודכן:  17/05/2015
שמחה סיאני
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
סיפור ירושלמי
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
אדלינה קליין
17/05/15 21:22
2
סיידוף מזרחי רחל
18/05/15 17:39
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  חגים ומועדים
ירושלים שלי היא בראש ובראשונה סמל התגלמות הקדושה. ירושלים היא משכנם המרכזי של הר-הבית והכותל המערבי, עיר של חצרות אדמו"רים שאלפי חסידים מסתופפים בצילם, ומהשראה סמלית זו יונקת כל עשיית החולין שלי.
17/05/2015  |  ציפי לידר  |   מאמרים
יום ירושלים, שחל היום, הסב את תשומת הלב לכמה מאפיינים חדשים של העיר. אין ספק ירושלים היא בראש ובראשונה סמל התגלמות הקדושה, משכנם המרכזי של הר-הבית והכותל המערבי. ירושלים היא עיר של חצרות אדמו"רים, שאלפי חסידים מסתופפים בצילם. אך יש גם ירושלים של חול. עיר של תרבות, מרכז פריחתם של מוסדות יצירה ואמנות. בית הסופר, בית ש"י עגנון, הספריה הלאומית, תיאטרון ירושלים, החאן הירושלמי ועוד מככבים בגלריה העירונית.
17/05/2015  |  ציפי לידר  |   מאמרים
כדאי לזכור, שלמרות היות החלב שנוי במחלוקת, לחלב ומוצריו הרזים יתרונות תזונתיים רבים הנתמכים מחקרית כגון: חלבון איכותי, סידן, אשלגן, מגנזיום, אבץ, זרחן, ויטמין A וויטמינים מקבוצה B כולל וויטמין B12. ואל תשכחו את מי הגבינה אשר מכילים יתרונות בריאותיים רבים, תערבבו אותם בתוך הגבינה ואל תשפכו אותם.
17/05/2015  |  נעמה בן-דוד-טרבלסי  |   כתבות
חברת אסם נערכת לקראת חג שבועות ומציעה חידושים ומתכונים לחג. אסם השיקה סדרת "קינוחי כוסות" המציעה בסיס להכנת מגוון רחב של קינוחי כוסות. הסדרה כוללת שני מוצרים: בסיס להכנת קינוחים שוקולדיים ובסיס להכנת קינוחי גבינה.
הלכתי לתל אביב לחפש את יום ירושלים.
17/05/2015  |  יצחק מאיר  |   שירים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
למדנו בדרך הקשה ביותר, הכואבת ביותר, כי אל לנו להיות שאננים גם בגזרת הבקעה    בינתיים עיקר תשומת הלב ועיקר הפעילות נתונות לרצועת עזה ולדרום לבנון, כמו גם לסיכולים ברחבי יו"ש    בממלכ...
רבקה-תפארת חקק
רבקה-תפארת חקק
רשמתי את כל פרטי ההודעה: שמו של המודיע ושמו של הנפטר... אבל, רגע לאחר מכן, הוזעקתי לקבל פקס עם הודעה דחופה לשר
איתמר לוין
איתמר לוין
אנושיות, יעילות, בקיאות ותקיפות - כל אלו נמהלים במינון הנכון אצל שופטת העבודה חנה טרכטינגוט, במיוחד כאשר מתייצבים בפניה תובעים נגד הביטוח הלאומי שאינם מיוצגים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il