"ישיבה זו התקיימה בעקבות פניות שהתקבלו אצל גורמים שונים בנושא זה", הסביר (14.5.15) דובר משרד המשפטים את הדיון שכינס
שי ניצן בנוגע לחשדות כלפי
רות דוד המתייחסים לתקופה בה שימשה כפרקליטת מחוז תל אביב (פלילי). הרושם הברור שנוצר הוא, שמדובר בפניות חדשות, במשהו שהחוקרים לא ידעו כאשר עצרו את דוד בתחילת החודש.
אז בואו נעשה סדר.
יואב יצחק פרסם ב-News1 ב-6.7.14 שעו"ד
רונאל פישר העניק לדוד טובות הנאה כאשר שימשה כפרקליטת המחוז. שלושה ימים לאחר מכן פנתה אומ"ץ לנציבת הביקורת על הפרקליטות,
הילה גרסטל, וביקשה ממנה לבדוק את הנושא. גרסטל פנתה לפרקליטות המחוז כמה ימים מאוחר יותר. בסוף אוגוסט 2014 מסרה לה המשנה לפרקליט המחוז, עו"ד נאוה שילר, את רשימת תיקי לקוחותיו של פישר בהם טיפלה דוד בשנים 2010-2008 (לפני תום תקופת ההתיישנות). בדצמבר 2014 ביקשה גרסטל מניצן, לאחר שהפרקליטים במחוז סירבו לשתף איתה פעולה, להעביר לה את התיקים; היא לא קיבלה תשובה עד היום.
בואו נגיד שהפרקליטות לא נדרשת לפרסומים עיתונאיים. בואו נגיד שהפנייה של אומ"ץ לגרסטל אינה מעניינה. בואו נגיד שכאשר גרסטל פנתה לפרקליטות המחוז, זה נעצר ברמה של שילר (מה שלחלוטין אינו סביר). אבל שי ניצן, זה שכינס ישיבה ב-14.5.15, ידע על החשדות לכל המאוחר בדצמבר 2014 - ולא עשה דבר.
מתי ניצן פועל? רק ביום בו מוגש כבר כתב אישום נגד דוד על מעשיה הנטענים יחד עם פישר כאשר עבדה במשרדו. למח"ש אין מנדט לחקור יותר מזה, ולכן פרשות העבר לא נכללות בכתב האישום. אבל אל תתפלאו, אם אפילו במקרה שיתגלו ראיות לעבירות קודמות של דוד - תבוא הפרקליטות ותאמר: כבר יש ממילא כתב אישום חמור, אין עניין לציבור בכתב אישום נוסף (כמו שאמרו לגבי
אריה דרעי בתיק הציבורי ולגבי
אהוד אולמרט בתיק המינויים הפוליטיים).
הטיוח בפרשה הזאת מסריח למרחקים. שיבוש החקירה בפרשה הזאת הוא ברמות שלא הכרנו. כפי שנחשף כאן, לפחות תיק אחד הושמד. וזה מגיע עד לרמות הבכירות ביותר בפרקליטות: פרקליט המדינה, שי ניצן.
לזכותו של ניצן יש לומר, שהוא ככל הנראה מונע משיקול שאין לבטלו כלאחר יד: משמעויות הרוחב של חקירה שכזו. מעולם לא ראינו בפרקליטות מתן שוחד בוטה שכזה, ודאי לא ברמות שכאלה. אם יתברר שיש דברים בגו, הפרקליטות כולה תוכתם לזמן רב. והבה נדגיש: ההכתמה הזאת לא תהיה מוצדקת. בניגוד למה שאומרים מגיניה של המשטרה על הפרשות המתגלות בה חדשים לבקרים, המקרה של דוד הוא באמת תפוח רקוב אחד. אך התדמית לא תמיד עולה בקנה אחד עם העובדות, ולחששו של ניצן יש רגליים.
יתרה מזאת: אם יתברר שדוד קיבלה שוחד מפישר, יהיה צורך לפתוח מחדש לא רק את התיקים בהם היה קשר בין השניים. מן הסתם יקומו לא מעט עבריינים - שדוד שלחה לכלא וכנראה בצדק - ויטענו שצריך לבדוק האם לא היה שוחד גם במקרים שלהם. למשל: האם דוד לא קיבלה שוחד ממי שייצגו את העדים נגדם (
ראו את טענתו של זאב רוזנשטיין, ממש לא אחד מצדיקי הדור, על חלקם של דוד ופישר בגיוס עדי המדינה נגדו). גל כזה יכריח את הפרקליטות לעזוב את המלחמה הנוכחית בפשע ולעסוק בתיקי עתיקות.
אולם, מובנים ככל שיהיו השיקולים של ניצן - אין להשלים עם התוצאה המעשית שלהם, שהיא כאמור מה שנראה כטיוח ושיבוש חקירה. דווקא משום שמדובר בחשדות כל כך יוצאי דופן וכל כך קיצוניים, חובה לברר אותם ולהגיע לשורש האמת - לא נעימה ומטרידה ככל שתהיה.
בטווח הארוך, הפרקליטות תצא מחוזקת מחקירה כזאת, משום שהיא תוכיח שביכולתה לאתר (גם אם באיחור) קינים של שחיתות בתוכה ולבער אותם במלוא התקיפות. זה גם יהיה מסר ברור לכל אזרחי המדינה: כל מי שחוטא - ואין זה משנה מיהו ומהו - ישלם את המחיר. כל מערכת שיתגלה בה ריקבון - ואין זה משנה מיהי ומהי - תעבור חיטוי.
הבעיה היא, שלא נראה שניצן רוצה/מסוגל לבצע את העבודה הזאת. גם הטלת המשימה על להב 433 היא בדיחה לא מצחיקה. הרי
ערן מלכה, הנאשם מספר אחת בפרשה, היה חוקר ביחידה הזאת. הרי
אפרים ברכה, ראש יאח"ה השנוי במחלוקת, היה לקוחו של פישר. את הפרשה הזאת צריך לחקור צוות בראשותו של שופט חוקר, אותו יכול למנות היועץ המשפטי לממשלה. החוקרים צריכים לבוא מיחידות אחרות של המשטרה, ממח"ש, מנציבות הביקורת ואפילו ממשרד
מבקר המדינה; יש מספיק אנשים מתאימים שאינם נגועים בניגודי עניינים.
האם
יהודה וינשטיין ינקוט בצעד זה? ספק רב. הוא די מרחיק את עצמו מן הפרשה, למרות שהוא שאישר את חקירתה של דוד והעמדתה לדין. בנושא שוחד העבר, וינשטיין לא קיים בעצמו את הדיון אלא הורה לניצן לקיימו. במילים אחרות: וינשטיין מניח למי ששיבש עד עכשיו את החקירה להחליט האם וכיצד היא תימשך. לכן, לא ניתן לצפות ממנו ליותר מדי. ולוואי שנתבדה.
