אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשבוע שעבר הושבעה ממשלתו הרביעית של מר
בנימין נתניהו, מי שפיזר
ממשלה וכנסת הרבה לפני מועד פיזורן, וזאת כדי לקבל, כלשונו, מנדט מחודש ומחוזק למשול ולשלוט. לשלוט ביד רמה ללא סחטנות וללא איומים. לאחר היוודע תוצאות הבחירות נדמה היה כי אשף הבחירות האולטימטיבי הצליח, ובגדול, במשימתו. לכנסת חזר בראש מפלגה המונה לא פחות מ-30 חברי כנסת.
ככל שנקפו הימים התחוור לכולנו כי תמונת הניצחון הזאת אינה אלא אשליית ניצחון דוהה, ומאחוריה עומד אדם שהוא ההיפוך הגמור ממה שהוא מתיימר להיות. מי שהלך לבחירות מוקדמות כדי לקבל מנדט מחוזק הקים בימים אלה ממשלת 61. ממשלה צרה, כלשון הפרשנים; האמת, רבותי, אכן זו ממשלה צרה. צרה תרתי משמע. צרה צרורה.
מי שעטה את גלימת המנהיג הבלתי-מעורער, הרוכב במיומנות מעוררת השתאות על צעקות ההמונים המשולהבים במסריו ומסרוניו היצירתיים, וגורם להם להצביע לו בהמונים, הכל כדי ליתן מענה ראוי, מענה ציוני, ל"ערבים הנוהרים בהמוניהם לקלפיות", צולל היום לנגד עינינו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.
מסע ההסתה והגזענות נגדנו לא התחיל ביום הבחירות, אלא הרבה לפני כן. מסע עקבי, שנים על שנים, מסע שלא פסח על שום אלמנט דמגוגי פאשיסטי, דיסאינפורמציה, סילוף ושקרים. מי שהלך לבחירות מוקדמות כדי לשלוט ביד רמה חוזר אלינו היום עם אסופת 61 הקיצונים, נתון לחסדיו של כל אחד ואחת מחבורת הסחטנים, שאת רעבו וצימאונו חייב הוא להשביע ולהרוות.
אוקיי. חייב הוא להשביע ולהרוות, ולא - ממשלה אין, שלטון אין ומשילות אין. הממשלה שקמה תהיה צרה לשלטון החוק. היא תהיה צרה לשלטון החוק, תרתי משמע, הרעוע ממילא, ותרמוס ברגל גסה שארית זכויות היסוד של האדם, קל וחומר האדם הערבי.
מי שנותן לחתול לשמור על שארית השמנת, אל לו להיות מופתע כי לא תיוותר שמנת. מי שמעמיד בראש מערכת שלטון החוק את מי שחרתה על דגלה והצהירה מעל לכל במה כי תכרסם בכוחו של בית המשפט, שלטעמה מגן יותר מדי על הערבים, ופעלה ללא לאות לחקיקת חוקים גזעניים, לרבות חוק הלאום, המעמיקים את התהום הפעורה בין המדינה לבין אזרחיה הערבים, הוא-הוא אשר מביא עלינו את הממשלה הצרה.
הממשלה שקמה תהיה צרה גם לדמוקרטיה, וליתר דיוק, לשאריות הדמוקרטיה, שאת שוליה, הצרים ממילא, עומדים להצר עוד יותר. הממשלה שקמה תהיה צרה גם לשלום. ממשלה שבקווי היסוד שלה אין זכר, פשוט אין זכר, לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, תהיה ללא ספק ממשלה שתעמיק את הכיבוש, תרחיב את ההתנחלויות ותאטום כל אופק מדיני. עיון קל בהסכמים הקואליציוניים שכבר נחתמו לא מותיר ספק לאן מועדות פניה של הממשלה הזאת בכל הקשור לתהליך המדיני; מאות המיליונים שיישפכו על העמקת מפעל הכיבוש וההתנחלויות הם אלה שלא יותירו סיכוי לכל פתרון מדיני בר-קיימא.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בדרך כלל אומרים שנבחר חדש יזכה ל-100 ימי חסד. ממשלתו הצרה של מר נתניהו, הקודמת, וגם זו המכהנת היום, לא נתנה לי ולחברי מהרשימה המשותפת גם 100 שעות חסד. מאז נודעו תוצאות הבחירות והושבענו להיות חברי כנסת החל מסע הסלמה חסר תקדים של הריסות בתים בכל המגזר הערבי, לאורך ולרוחב: מאבו-גוש לכפר-כנא, מדהמש לרמלה, מטייבה וקלנסווה לאום-אלפחם. ובנגב, במיוחד ההחלטה האחרונה לפינוי והריסת אום-אל-חירן והקמת יישוב יהודי, חירן, תחתיו.
מאז הושבענו מתרוצצים אני וחברי מהרשימה המשותפת מאוהל מחאה ליד בית הרוס אחד לאוהל מחאה ליד בית הרוס אחר, מהפגנה אחת נגד הריסת בתים להפגנה אחרת. במסגרת מאבקנו נגד מסע ההרס הרחב הזה נפגשנו בתקופה הזאת הן עם היועץ המשפטי לממשלה, הן עם פרקליט המדינה, הן עם צוות ה-120, שהוקם כדי לבחון דרכים לפתרון הסוגיה הבוערת - מצוקת הדיור והבנייה ללא רישיון במגזר הערבי.
במסענו הנ"ל נפגשנו עם כל מי שרצה לשמוע. הפכנו כל אבן למציאת פתרון צודק לבעיה כאובה ומתמשכת זו, והתדפקנו על כל הדלתות, וכך נמשיך לעשות עד אשר יימצא פתרון ונוכל למנוע את הרס הבית הבא. הרי הריסת בתים היא הריסת חיים. ואם תוסיף הממשלה, והמדינה, להתעלם מן ההכרח להגיע לפתרון הבעיה, הרי היא-היא זאת שמכריזה בזאת על האזרחים הערבים מלחמה, ומבחינתנו זוהי מלחמה על הבית.
מי שהקים מאות יישובים יהודיים ולא השכיל להקים במשך 67 שנים ולו יישוב ערבי אחד, מי שהפקיע קרקעות מיישובים ערביים, מי שהקפיא ביודעין ובמזיד שטחי שיפוט של יישובים ערביים במשך עשרות שנים, מי שלא הכין - ונמנע מלאשר - תוכניות מתאר ליישובים ערביים למעלה מעשורים - לא יוכל היום לרחוץ בניקיון כפיו ולא יתפלא כיצד נבנים בתים ביישובים הערביים בלי לקבל היתר.
שלטון החוק, שבשמו מבקשים היום להרוס את הבתים ללא רישיון, חייב להיות קודם כל שלטון החוק המחייב את רשויות התכנון לאפשר מרחב ראוי לחיים. אני דורש מעל במה זו להקפיא לאלתר את כל צווי ההריסה לאלפי הבתים העומדים בפני סכנת ההריסה, עד אשר יימצא פתרון כולל לסוגיה כאובה זו.
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אומרים עלינו, חברי הכנסת הערבים, שנבחרנו על-ידי ציבור רחב כדי לייצגו ולעמוד בראש מאבקו לשוויון, כי מזניחים אנו את מאבקו ומעדיפים לעסוק יותר בענייני חוץ. אומרים כי מאבקנו לסיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלשתינית עצמאית וריבונית לצדה של מדינת ישראל בא על חשבון מאבקנו לשוויון אזרחי ולאומי בתוך ישראל. אודה ולא אבוש, אנו רואים את עצמנו חלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני, ומאבקנו לסיום הכיבוש משנת 1967 בעיני הוא זכות ואף חובה. יתרה מכך, איננו רואים, ומעולם לא ראינו, כי יש סתירה בין מאבקנו נגד הפקעת הקרקעות של הפלשתינים בשטחים הכבושים משנת 1967 לבין הפקעת הקרקע השיטתית של האוכלוסייה הערבית בתוך ישראל. בעיני, קו ישיר מחבר בין סיום הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וירושלים המזרחית ועזה לרווחת האוכלוסייה בכלל בתוך ישראל, ובפרט האוכלוסייה הערבית.
אף שיותר מ-90% מזמנו ופעילותו של חבר הכנסת הערבי הולכים לטיפול בבעיות היום-יום של המגזר הערבי - והחודשים האחרונים שאני מכהן כחבר כנסת מוכיחים זאת, שכמעט 100% מזמננו מוקצה אך ורק לבעיות של המגזר, לטפל - ובמיוחד בעיית הריסת הבתים, האלימות של השוטרים והרג על-ידי שוטרים.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרשימה המשותפת היא נקודת ציון בתולדות העשייה הפוליטית והפרלמנטרית של הציבור הערבי-פלשתיני בישראל, ומסגרת דמוקרטית לכל הכוחות המתקדמים בארץ. הרשימה המשותפת היא מנוף לעשייה קולקטיבית משותפת, שתשליך על כל המוסדות הייצוגיים של הציבור הערבי, כגון הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות וועדת המעקב העליונה של האוכלוסייה הערבית.
הרשימה המשותפת נאבקת למען שלום צודק באזור המתבסס על החלטות האו"ם: סיום הכיבוש של כל השטחים שנכבשו בשנת 1967; פירוק כל ההתנחלויות וחומת ההפרדה הגזענית; שחרור האסירים הפוליטיים; הקמת מדינה פלשתינית עצמאית ריבונית בגבולות 4 ביוני 1967, שבירתה ירושלים המזרחית, ופתרון צודק לבעיית הפליטים הפלשתינים על-פי החלטות האו"ם, ובמיוחד החלטה 194.
הרשימה המשותפת נאבקת למען שוויון מלא, לאומי ואזרחי, לציבור הערבי-פלשתיני בישראל. הרשימה המשותפת דורשת להכיר בציבור הערבי כמיעוט לאומי ובזכותו לניהול עצמי בתחומי התרבות, החינוך, הדת והווקף. הרשימה נאבקת נגד הפקעת אדמות והריסת בתים; למען הכרה בכל היישובים הבלתי מוכרים, במיוחד בנגב; למען הפלת מתווה פראוור בכל צורותיו; למען הרחבת תוכניות המתאר ליישובים הערביים, כדי לספק קרקעות לדיור ולאזורי תעשיה ומקומות עבודה, וכן נאבקת בעוני ובאבטלה.
הרשימה נאבקת להכרה בזכויות העקורים, לרבות זכותם לשוב לכפריהם ולאדמותיהם - לרבות הכפרים, אדוני היושב-ראש, אשר יש לגביהם החלטות בג"ץ עוד משנות ה-50, שמתיר להם לחזור ליישובים האלה, ובמיוחד אקרית ובירעם ואל-גאבסיה. הרשימה המשותפת נאבקת בנגעי האלימות, הפשיעה ואנרכיית הנשק בכלל, ובחברה הערבית בפרט.
רבותי חברי הכנסת, אני בא מכפר עראבה בגליל. לרבים מביניכם שאינם מכירים אספר כי היישוב עראבה מונה קרוב ל-25,000 תושבים ועודנו נקרא "כפר". אנו נפעל למען הכרה בו כעיר עם כל הכרוך בכך, מבחינת תקציבים, תוכניות מתאר, תשתיות, תחבורה ופתרונות דיור. בשל מצוקת הדיור ואי-הרחבת תוכניות מתאר מזה עשרות שנים, ישנן שכונות שלמות, עם מאות בתים, שנבנו מבלי שתהיה לתושבים כל אפשרות להוציא היתרי בנייה. מעראבה יצא בשנת 1976 - אז הייתי נער בן 13 - קול המחאה המהדהד הראשון נגד הפקעת הקרקעות. על אדמות עראבה נפל ח'יר יאסין, השאהיד הראשון לאירועי יום האדמה, שעד מהרה גבו גם את חייהם של ח'דיג'ה שואהנה, ח'דר ח'לאילה, רג'א אבו ריא מסח'נין, מוחסן טאהא מכפר-כנא, ראפת זוהירי מנור-שמס, ופציעתם ומאסרם של רבים אחרים.
אירועי יום האדמה היו לאירוע מכונן בחיי ובתודעתי הפוליטית, ליוו ועוד ילוו אותי בכל תחנות המאבק שלי נגד הפקעת הקרקעות והריסת הבתים, בעד השלום, השוויון והחרות. כך עשיתי עד עתה במסגרת בית-הספר התיכון, באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למדתי משפטים וחשבונאות ושם הייתי חלק מתנועת קמפוס ערבית-יהודית ויו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל. ולאחר מכן ייסדתי עם חברי יו"ר תע"ל חבר הכנסת
אחמד טיבי, בשנת 1995, את
מפלגת תע"ל וכיהנתי כמזכ"ל התנועה מאז ועד היום. אני מלא גאווה בתע"ל, הן בדור המייסדים והן בדור הצעיר והדינמי.
רבותי חברי הכנסת, אנו מושיטים יד לכל מי שמוכן להקשיב, לסייע ולגלות הבנה לצרכים האלה של האוכלוסייה הערבית. זה אחד הנושאים שהרשימה המשותפת חרתה על דגלה ואנחנו נניף את הדגל הזה בכל מקום, וגם בכנסת. בואו נקשיב אחד לשני, נדבר אחד עם השני, נבין זה את זה, נפעל ביחד כאזרחים שווים. תתייחסו אלינו כאל אזרחים ולא כאל אויבים. בואו נבנה עתיד משותף לילדינו, עתיד עם שלום אמיתי, שוויון מלא וצדק חברתי.
מעולם לא ביקשתי דבר בשביל עצמי. פעלתי ותרמתי כל חיי למען הציבור ואני מתחייב להמשיך ולתת 100% מזמני ומרצי למען בני עמי ולמען עתיד טוב לכולם.
לא ניתן לסיים נאום בכורה זה ללא מילות תודה, הוקרה והערכה, קודם כל למשפחתי שנמצאת כאן היום - אשתי מרווה, הילדים שלי לארא, דימא, אסיל, אחמד וכאמל, שליוו אותי במשך עשרות שנים. אני מתנצל היום בפניכם שהפעילות הציבורית שלי לקחה אותי מכם. אני מקווה שגם בשנים הבאות - זה בטוח שהדבר הזה ייעשה עוד יותר, אז אני מתנצל בפניכם מראש.
הייתי רוצה שהיום יהיה איתי פה באולם וישמע את נאום הבכורה שלי אבא שלי, חאג' אבו-אוסאמה, אבל בגלל שהוא עדיין מרותק למיטת חוליו נמנע ממנו ונבצר ממנו. אני שולח לו מפה איחולי החלמה. וגם לאימא שלי, אל-חאג'ה אום-אוסאמה, וגם למשפחתי השנייה, משפחת תע"ל, על כל חבריה ותומכיה, ובמיוחד יו"ר תע"ל ד"ר אחמד טיבי, וגם לכל פעילי, תומכי ובוחרי הרשימה המשותפת, שעמלו לילות כימים על-מנת להצליח, להביא הצלחה וניצחון לרשימה.
לסיום, כמה מילים בערבית (נושא דברים בשפה הערבית)
תודה אדוני.
