כשבננה יכולה להרוג

לא הרבה יודעים זאת, אך מחלת הכליות מדורגת כיום כאחת מחמש המחלות הכרוניות הקשות ביותר ואף אחת מחמש סיבות המוות המובילות בישראל, כשלצידה תאונות הדרכים, סוכרת, ומחלות כלי דם ומוח.

בישראל חיים כיום כ-400 אלף חולי כליות בדרגות שונות ובגילאים שונים, כאשר כ-5,700 מחולי הכליות בישראל נזקקים לטיפול דיאליזה ומדי שנה עולים מספרים אלו בכ-10%. כ-20% מחולי הדיאליזה מתים בכל שנה. כמו-כן, בניגוד למחלות כרוניות רבות, דינם של חולי הכליות הינו מוות ומדובר בדרך חד-סיטרית, שלאורכה יש התדרדרות משמעותית ביכולת התפקוד של חולים אלו. הם חיים על זמן שאול, במהלכו הם נאלצים להגיע מספר פעמים בשבוע, ולפעמים גם מדי יום, למחלקת דיאליזה בבית-חולים ולהתחבר למכונת דיאליזה למשך כמה שעות.

כ-20% מחולי הדיאליזה סובלים מתת-תזונה בדרגת חומרה גבוהה ביותר ועד 70% מהם סובלים מתת-תזונה בדרגות שונות. לפי נתונים של משרד הבריאות, הוצאות המדינה לטיפולי דיאליזה נמצאים בעלייה מתמדת ובשנת 2009 עמדו על 1.058 מיליארד שקלים (לעומת 678 מיליון שקלים בשנת 1999).

חולי כליות, ובמיוחד אלה שנזקקים לטיפולי דיאליזה, נאלצים להתמודד עם מגוון רב של השלכות בעייתיות ומורכבות כתוצאה ממחלתם, כגון: מצבי דיכאון, סימני בלבול ושכחה, אלצהיימר ועוד. תת-תזונה היא אחד מהסיבוכים הנפוצים המופיעים במטופלי דיאליזה והיא הוכחה כגורם הסיכון המשמעותי ביותר לסיבוכים ותמותה בקרב חולים אלה, כשהטיפול התזונתי הוכר כבעל חשיבות עליונה בגישה הטיפולית הכוללנית.

הרכבת תפריט לחולי כליות היא משימה מורכבת באופן יוצא דופן בהשוואה למחלות אחרות. רק לשם המחשה, אכילת בננה, עגבנייה או שוקולד, מזונות בסיסיים מהם ניזון כל אדם, יכולה לפגוע משמעותית בבריאותם עד לכדי אשפוז ומוות, מכיוון שהגוף שלהם לא מסוגל לעכל אותו. כמו-כן, כ-50% מהחולים מטופלי הדיאליזה הינם גם חולי סוכרת ולכן זה מסבך עוד יותר את המגבלות לצד הדרישות התזונתיות. לחלקם, למשל, מותר לצרוך ביום לכל היותר שלוש כוסות של אוכל נוזלי או שתייה.

יש לספק לחולים אלו רמה נאותה של חלבון בעל ערך ביולוגי גבוה, תוך הגבלה של רמת האלקטרוליטים, הגבלה של רמת הנוזלים ומתן כמות מספקת של קלוריות. תפריט כזה מצמצם את מגוון וכמות המזונות המותרים לחולים ומקשה על הרכבת התפריט שיספק את מנת הקלוריות ורכיבי התזונה החיוניים. על-רקע מגבלות אלה, מתפתחים מצבים של תת-תזונה, שחושפים את החולים למצבי תחלואה נוספים ועלולים לגרום לעלייה בתמותה.

מטופלי דיאליזה מתים מתוצאות קצרות הטווח של תת-תזונה ולא שורדים, באופן פרדוקסלי, פרק זמן ארוך מספיק כדי להיחשף לגורמי הסיכון הקשורים בהשמנה, יל"ד או היפרכולסטרולמיה. התערבות המשפרת את המצב התזונתי ומשפרת את אובדן מסת הגוף הכחוש (wasting / sarcopenia), כמו מתן מזון ייעודי, היא בעלת הפוטנציאל גדול להציל חיים בהשוואה להתערבויות קונבנציונליות שהשפעתן הוא לטווח הארוך. נושא תת-תזונה בקרב חולי דיאליזה הוא קריטי, כי הוא יכול להוביל לסיבוכים רציניים העלולים להגדיל את התחלואה והתמותה. הנחיות חדשות פורסמו ב-2013 על-ידי International Society of Renal Nutrition and Metabolism - ISRNM - החברה הבינלאומית לתזונה ומטבוליזם של הכליות. הנחיות אלו, אשר הינן בעלות קונצנזוס בינלאומי, עוסקות בטיפול ומניעה של תת-תזונה בקרב חולי כליות כרוניים, פרה דיאליזה ודיאליזה.

ההנחיות מורות על איתור וזיהוי מוקדם של תת-תזונה במטופלי דיאליזה, במטרה לשפר את ההישרדות של החולים ואיכות החיים שלהם. ההנחיות הן תוצאה של מחקרים רבים שמראים שצריך לתת למטופל מזון רפואי כמה שיותר מוקדם, עוד לפני שהמטופל מגיע למצב של תת-תזונה וכי מזון רפואי יכול במקרים אלו להציל חיים והוא משפר באופן מובהק את ההישרדות של חולים אלה. ההנחיות מדגישות במיוחד את חשיבות שמירה על רמת אלבומין בעזרת טיפול מתחזק של מזון רפואי, כאשר הצרכים התזונתיים המיוחדים של חולי דיאליזה הינו תפריט עשיר בקלוריות ובחלבון, דל בזרחן ואשלגן ומותאם מבחינת הרכב הויטמינים.

יש להתייחס לתזונת חולי כליות כתרופה כרונית וממש כמו שהידיאליזה היא ongoing, כך גם מתן הטיפול התזונתי המותאם. אסור לחשוב שאם המטופל מגיע למדדים משופרים לאחר צריכת מזון רפואי מספר ימים או שבועות, אז אפשר להפסיק. מהר מאוד לאחר שהמטפל יפסיק להתמיד בצריכת מזון מתאים, המדדים שלו יתדרדו שוב לרמות שישפיעו באופן קריטי על ההישרדות שלו.

מחקרים רבים בעולם שבדקו את יעילות מוצרי המזון הייעודי על מצבו של החולה, מצאו כי הם משפרים את מצבו הקליני והתזונתי של מטופל הדיאליזה, מונעים את הדרדרות המחלה ומפחיתים את מספר האשפוזים. מערכת הבריאות צריכה להבין שלהחלטות מושכלות אלו יש משמעות כלכלית, החל מחסכון באשפוזים חוזרים, קיצור זמני אשפוז וחסכון בעלויות במהלך האשפוז עצמו. אלו מסתכמים בחסכון של מיליוני דולרים למערכת הבריאות של מדינה בשנה.