מזה שנים רבות חפצתי לראות את ההצגה "מיי פרסט סוני" אך משום מה הדבר לא הסתייע. כל זאת כשאני בידיעה, לסברתי, שזו הצגה המבוססת על סיפורו האישי העצוב של קורות משפחתו של השחקן והבימאי רועי הורביץ עצמו. והנה הפתעה: השבוע, צפיתי בהצגה, ולולא השיחה שניהל רועי עם הצופים לאחר ההצגה, לא הייתי נחשפת לעובדה שהסיפור כלל לא אישי, ונכתב ע"י בני ברבש מלקט של אירועים שחווה או שלקח מהחיים של אחרים, והצליח ליצור סאגה משפחתית שרועי הורביץ כה התמזג בה עם הדמות, ונכנס ממש לעורה, כך שהצופים ממש חשים שהוא מספר את סיפורו האישי. בעוד שלמעשה - סיפורו האישי שונה בתכלית מסיפור המחזה. מלבד העובדה של היותו בילדותו שמנמן, כמו גיבור המחזה, יותם, על כל התיסכולים וההצקות מצד הילדים שזה גרם לו.
את הסיפור הצליח יותם לספר הודות למכשיר הקלטה של סוני, אותו העניק לו אביו ברגע של חסד, והורה לו להקליט כל מה שהוא שומע: בבית, בחוץ, מזרים ומהמשפחה. המכשיר הפרימיטיבי הוחלף בהמשך במתקדמים יותר, ככל שהזמן חלף, אך את כל הקלטות שמר הילד, והוא משמיע לנו במשך ההצגה, בפרט בחלק הראשון, עם קולות הוריו וכל הדמויות שנטלו חלק בסיפור. השילוב של סיפורו ותיאורו הרגשי והעסיסי של מה שהתרחש, המשתרג עם קולות אביו הנוטה להתפרצויות, גס הרוח והפוגעני בכל אהוביו,וקולות שאר בדמויות - השילוב הזה מרחיב את גבולות היריעה, ומעניק לה צבעים וגוונים רבים נוספים. רועי עושה את תפקיד יותם בן ה-11 בלי להתיילד, באותנטיות טבעית ולא מזויפת, ומשתמש במינעד קולו הרחב לשימוש בטונים הנכונים.
בין השחקנים שקולותיהם נשמעים באותנטיות מלאה, נשמעים רוברטו פולק, מירב גרובר, שמיל בן ארי,
חוה אורטמן, דניאלה מיכאלי, סיגלית תמיר ואלונה פרץ-פלטי. הקטעים המוקלטים מדגימים את המריבות הקשות בין הוריו, את הבגידות שהיה האב הסופר-המחזאי בוגד באמו של יותם, את אהובתו בזמן מסוים של האב, שגם בה בגד בהמשך, ואת סערות הנפש שהביאו בסופו של דבר להתפוררות התא המשפחתי. אך לא רק. גם רגעי החסד המועטים בהם האב התבטא כלפי הבן האומלל, מצויים בהם.
רועי הורביץ, שכבש את ליבנו בכל ההצגות בהן הופיע או כתב, כמו "שעונים" שאף היא עולה על בימות העולם והארץ כבר כמה שנים טובות, או ההצגות בתיאטרון הספריה, הוא שחקן בעל רגישות גבוהה, ויכולת מופלאה להחצין מיכבור רגשות של הדמות, כמו היו שלו-עצמו. שחקן נדיר באיכויותיו, שקנה גם את ליבה של מלכת התיאטרון הישראלי ליה קניג. ביחד הם יצאו לניו-יורק בעוד שבוע כדי להופיע, כל אחד לחוד, בפסטיבל לאמנות היידיש שייתקיים בניו-יורק.
המחזה שכתב בני ברבש וביימה דפנה וידנפלד-נגלר, עם התפאורה הכה מוחשית של פנצ'ו אדלברג והתלבושות של רוני גליק, בתוך התאורה הכה מדויקת שעיצבה חני ורדי וביצע בכזה תאום התאורן ואיש הסאונד, עם המוזיקה שערך שחר מעוז - היא פנינה תיאטרלית, הכי מציאותית, הכי חושפנית שממחישה בצורה מלאה כמה אנוכיות של בן זוג והתעללותו בבני משפחתו יכולה להרוס בתים, ועד כמה הנזק של המריבות הזוגיות יכול להטביע את חותמו על הילדים, כנזק בלתי הפיך.
הצגה מלאת מוסר השכל, תוכן, וביצוע נוגעים ללב כולם.
שאפו לרועי הורביץ, וברכות לנסיעה מוצלחת שם בניו-יורק. 
