|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השרה מירי רגב אינה מהססת לחזור אל המספריים של הצנזורה, שעליה הייתה מופקדת בעת שירותה הצבאי. מדיניותה העכשווית מעוררת אסוציאציות עם מדיניות הקיסרים הרומיים, שביקשו להשקיט את תסיסת ההמונים במופעי-ראווה
|
|
מירי רגב. לחם ושעשועים [צילום: יונתן סינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
לחם ושעשועים - כך בפירוש מצטייר לו עולם התרבות בעיניה של השרה מירי רגב, שעליו - למרבה האסון - היא מופקדת. ממש כמו על-פי אמרתו הלטינית של משורר המאה הראשונה לספירה, שהוטבעה כביקורת על מדיניות הקיסרים הרומיים, שביקשו להשקיט את תסיסת ההמונים על-ידי מופעי-ראווה מרשימים. ממש כאותה גישה קיסרית, רואה גם שרת התרבות הישראלית את עצמה מחויבת לספק את האתנן הזה להמון הרחב, אבל תוך שימוש מוקפד במספריים של הצנזורה, שעליה הייתה מופקדת עוד בעת שירותה הצבאי. מירי רגב היא שרה מקובעת, דוגמטית, וכזו ששוללת סטייה כלשהי מן הקו הישר. בעוד ההמנון והדגל הם לחם חוקה ונרות לרגלה - הפלורליזם התרבותי הוא ממנה והלאה.
כיפוף החופש
בהקשר זה יש לזכור שכפיית-תרבות מטעם הייתה, מאז ומתמיד, אחד המאפיינים של משטרים אפלים, שביקשו לכופף את החופש האמנותי לטובת העברתם של מסרים לאומניים ולפעמים אף גזעניים לשמם. על שרת התרבות מוטלת לכן החובה לעצור לפני המדרון החלקלק, שאליו היא מנסה להוביל את התרבות הישראלית כך או אחרת ברור מאליו שלמירי רגב אין שום מונופול על הקריטריונים לתמיכה בתרבות, ואין היא יכולה לעשות בהם כבתוך שלה, גם כאשר היא נהנית מתמיכה של 30 מנדטים. התהדרותה בסיסמה של "דו-קיום תרבותי" אינה עומדת במבחן המציאות. עובדה שבישובים הערביים אין שום מוזאון, לא בית-ספר לאמנות ולא סינמטק, וגם הצגת התיאטרון הערבי היחיד - "אלמידאן" - מצויה במוקד של מחלוקת קשה. |
| תאריך:
|
16/06/2015
|
|
|
עודכן:
|
16/06/2015
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אהרון שחר
|
16/06/15 11:02
|
|
|
|
2
|
|
מחששה
|
16/06/15 13:49
|
|
|
|
3
|
|
מגיב ותיק
|
16/06/15 21:09
|
|
|
|
|
|
זילות המאמר הזה
|
17/06/15 08:56
|
|
|
|
|
|
עוקב
|
17/06/15 22:58
|
|
|
|
4
|
|
לייבוש
|
17/06/15 09:45
|
|
|
|
5
|
|
קורןנאוה טבריה
|
18/06/15 07:18
|
|
כנראה שעדיין לא הגיעה העת שעודד קוטלר, החכם באדם בעיני עצמו, יגבש לעצמו תשובה לשאלה באיזה אופן ניתן לתאר את חייו ואיך יצוין זכרו לאחר שיגיע יומו. רוב חייו הבוגרים עשה קוטלר כמיטב יכולתו כדי למצוא לעצמו נישה ייחודית להבלטת ערכו וסוף-סוף הוא הצליח. אבל, אבוי, ההצלחה הזו כרוכה בהחמצה גדולה. אחרי שייאסף אל אבותיו לא יזכרו אותו כאחד מבכירי השחקנים והיוצרים בתיאטרון ובקולנוע הישראלי, או כבמאי, מחזאי, מנהל אמנותי ומייסד תיאטראות; בסופו של יום ייצא לו שם של מי שהצליח לחבר אל שמו הטוב את המונח הלא מחמיא שהדביק לרוב הישראלים הקשורים למחנה הימין - "בהמות".
|
|
|
|
|
הציונות (ההרצליינית) הייתה תנועה (מושג בפיזיקה שמשמעותו חוסר מנוחה) מהפכנית של 'אסירים' אתאיסטים-יהודים שניסו בכל כוחם לפרוץ מ'בית-כלא' או לחלופין להרוס את חומותיו. קשה לומר וקצת מביך לכתוב שהייתה זו תנועה יהודית, כפי שרומזים, כיוון שכל מטרתה הייתה לבטל את היהדות ולייצור מרקם חדש, לאומי, לבני ישראל. זו תנועת מרד ש'אין לה אלוהים', שבעטה בכל המוסכמות והמסורות של העולם היהודי – גם בדת היהודית – 'בלי לעשות חשבון' לאף אחד. במה אשמה הדת היהודית? בוודאי שהיא אשמה כי היא 'עשתה' את ההיסטוריה היהודית מחורבנת. המרד היה בעד השכלה ונגד הגלות-האלוהים שלה-האנטישמיות-הפוגרומים-ההשפלה-הביזוי-הדיכוי-הניוון-והחרפה היהודית שהמורדים לא עשו חשבון מדויק מי באמת אשם בכל אלה, מתי ולמה. הם בעטו ברבנים, בבית הכנסת, בטלית, בתמחוי, במקווה, בפרנסה עלובה ומבזה, בנתק מהסביבה הגויית. הכל מסביבנו ובתוכנו היה שחור ורקוב כמו פח אשפה. אקסיומה. רק להימלט, לברוח – לא חשוב לאן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באמת שאיני מבין את עודד קוטלר, וכי לא יכול היה לדבר על עדר הבהמות יום אחרי גרבוז? זה לבדו שווה עוד עשרה מנדטים. אמנים דגולים, עפר אנחנו לרגליכם, אל תרעיפו עלינו מטובכם בשפע כה רב. חכו קמעה. רחמנות.
|
|
|
|
|
לו בעצתי שמעו, היו נבחרי הציבור נזהרים מנוכחות יתר בתקשורת לכל מפגניה. רבים מדי מתוכם יוצרים תחושה של השתדלות כמעט כפייתית לזכות באזכור בעיתון, בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות המקוונת, ואם באלה לא די להם הם מפרסמים דעותיהם לעייפה, ומצייצים את הגיגיהם בחמדה ברשתות החברתיות עד שאין מהם כמעט רגע פנוי במרחב הציבורי. בקיאותם בכללי הטורים הגאומטריים מרשימה. כל נוכחות מכפילה את עצמה, כל גירוי יוצר תגובה וכל תגובה מגרה את בלוטות הנוכחויידה סביב להתייחס, להסכים, לשלול, לחייב, לברך, לנדות, לקבל, להסתייג, ליצור אירוע, לעיתים אפילו מגה-אירוע, סביב להגיג שנפלט במקרה מתוכנן היטב והגיבור או הגבורה לשעה במהומה הנולדת והדועכת כמעט בהדי הדדי, הוא נבחר, או היא נבחרת הציבור ששמו או שמה מהדהד לטוב או למוטב עד שכוכב אחר נופל משמים ונוכחותו הזוהרת מעלימה את הנוכחות שקדמה לה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני  מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
|
|
אלי אלון
כשלושה שבועות לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הסתערו עשרות תושבים ערבים מרצועת עזה על מחנה מחסני האספקה והמזון שהיה שייך לכוח האו"ם
|
|
|
|
|
דן מרגלית
השופט קפלן שחרר את השכל לאחר שהבין שהמשטרה מתאנה להשכל, ובכלל הוא נעצר באזור שהמשטרה ממילא חסמה ולא הייתה בו תנועה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
