משפט קסטנר מלווה עד היום את משפחתו, אומרת נכדתו, ח"כ
מרב מיכאלי. "לאימא שלי הייתה במשך שנתיים חוויה יום-יומית של הליכה לבית הספר עם אבנים ויריקות וקריאות 'נאצית', 'בת של רוצח'", הוסיפה. "לקראת יום השואה אימא שלי תמיד אמרה לי: יכול להיות שיגידו לך שסבא שלך רצח יהודים, והאמת היא שהוא הציל יהודים".
מיכאלי סיפרה, כי סבה ישראל קסטנר סבל מגידופים בגרפיטי והיו אף שמנעו ממנו לעלות לאוטובוס. "זו הייתה הפעם הראשונה שהשואה נדונה בציבור הישראלי בהיקף כזה", ציינה. היא דיברה (יום ג', 23.6.15) בערב השקה לספרו של עו"ד
רון לוינטל "ארץ דיבת חלב ודבש" שהתקיים בלשכת עורכי הדין. מיכאלי הזכירה, כי בפרשה זו היו מעורבים אינטרסים פוליטיים שלבסוף הובילו לרצח, ואמרה שהתנהלות כזו לא תיפתר על-ידי החוק אלא על-ידי שינוי תרבותי.
"קסטנר הוא דוגמה לחוסר היכולת שלנו להבין מורכבות. זו הייתה סיטואציה מוטרפת ונוראה, ואי-אפשר היה לעשות שם בחירות טובות", הוסיפה מיכאלי. "כשמישהו מצליח במקום הזה, שהסיפור שנכתב לך באופן מוחלט בידי כוחות טמירים הוא להיות קורבן, לא לשחק את התפקיד הזה - זה הדבר שאני לוקחת מהסיפור של סבא שלי. איך לצאת מהפוזיציה של הקורבן ולא להיות קורבן. הוא לא עשה את זה עם נשק ביד כמו בגטו ורשה, אלא בדיבור עם מי שהיה להם הכוח להחליט האם לשלוח או לא לשלוח את הרכבות".
אורי אבנרי, המייסד והעורך הראשי של "
העולם הזה", הגדיר את מלכיאל גרינוולד - מי שנגדו הוגש כתב האישום בפרשת קסטנר - כ"נודניק מדופלם, שהעיתונאים הקפידו להיפטר ממנו". גרינוולד היה שולח דברי השמצה נגד רבים, לרוב אבנרי היה זורק את המעטפות לפח בלי לפתוח אותן, אבל באחת מהן היה סיפור מסמר שיער לפיו קסטנר עשה קנוניה עם
אדולף אייכמן כדי להשמיד את יהודי הונגריה. "זה היה כל כך מגוחך, כל כך גרוטסקי", הגדיר אבנרי את הדברים.
לדברי אבנרי, הוא הכיר את קסטנר כפקיד אפור, שסייע ל"העולם הזה" לקבל נייר בזמן הקיצוב כאשר ממשלת בן-גוריון השתמשה במחסור בנייר כדי לפגוע בשבועון. לכן, היה כה קשה להאמין שאדם זה עמד בקשר עם אייכמן - מפלצת, שטן בהתגלמותו. הוא העיר, כי אלמלא המשפט - איש לא היה זוכר את קסטנר, ו"הלקח הוא שלא להגיש תביעות לשון הרע".
אבנרי סיפר, כי שמואל תמיר - סניגורו של גרינוולד ולימים שר המשפטים - לא ידע דבר על השואה, בעוד הוא עצמו היה יליד גרמניה ועקב אחרי המשטר הנאצי. "עבדנו על המשפט ביחד, כי ראינו בזה דרך לפגוע במשטרו של בן-גוריון, שלדעתי רצה להקים פה משטר דיקטטורי". לצד זאת, הוסיף, הייתה הרגשה שמוסדות היישוב לא עשו דבר להצלת יהודי אירופה.
אבנרי הוסיף, כי תמיר חקר את קסטנר למרות שלא ידע כאמור את פרטי הנושא. "תמיר היה חוקר מעולה, קסטנר ענה לו בביטחון רב ואפילו די בלעג", אבל אז גילה תמיר במסמכי המדינה שלאחר המלחמה העיד קסטנר לטובתו של קצין הס"ס קורט בכר. תמיר הביא את קסטנר לאשר ש"מי שעוזר למפלצות הוא בעצמו מפלצת", והלה הבין שנכנס למלכודת והתחיל לגמגם. באותו רגע, אמר אבנרי, הפך השופט בנימין הלוי לאדם אחר ועבר לצד של תמיר.
אבנרי העלה את האפשרות, כי קסטנר העיד לטובת בכר, משום שהלה העביר את הרכוש השדוד של יהודי הונגריה לממסד הארצישראלי - ל"הגנה", לסוכנות היהודית או למפא"י. לדבריו, אין לו הוכחה לכך, אך אפשרות זו עולה לנוכח העובדה שקסטנר דיווח על עדותו לגזבר הסוכנות (ולימים שר האוצר הראשון), אליעזר קפלן, ולא לבכירי הדרג המדיני של הסוכנות.
עוד סיפר אבנרי, כי לאחר מתן פסק דינו של הלוי ("מכר את נשמתו לשטן"), הוא נפגש עם קסטנר והציע לו לפרסם מאמר תחת שמו ובו יאמר את האמת על הצעת "סחורה תחת דם". קסטנר הסכים והחל להכתיב את המאמר, "כתבתי את זה במכונת כתיבה, ירד חושך ולא רציתי להדליק את האור כדי שלא לאבד את הקסם". אך לאחר שקסטנר הכתיב עמוד או שניים, "צלצלו בדלת ונכנסה משלחת של יהודי הונגריה הנאמנים למשטר, מהעיתון 'אוי קלט'. הם דיברו איתו ואז הוא חזר אלי ואמר שאינו יכול לעשות את זה".
