ב-4 בנובמבר 1995 רצח
יגאל עמיר את ראש הממשלה
יצחק רבין בסיומה של עצרת שססמתה "כן לשלום, לא לאלימות". עמיר ראה בהסכמי אוסלו מעשה בגידה וסכנה קיומית, ועל כן החליט לרצוח את
היוזם העיקרי שלהם.
עמיר פעל על דעת עצמו, בסיוע של אחיו חגי וחברו דרור עדני, מתוך אמונה שהוא מגשים את רצון האל ושזו הדרך היחידה למנוע אסון מעם ישראל. אולם בשמאל טענו שעמיר לא היה עושה את המעשה
ללא תשתית אידיאולוגית מוקצנת במחנה הימין. עמיר עצמו טען כי אלמלא הוציאו כמה רבנים דין רודף לרבין (המתיר להורגו), היה מתקשה לעשות את המעשה. הוא לא נקב בשמות ואכן לא נמצא רב שהוציא לרבין דין רודף, למעט אברהם הכט, רב מארה"ב הנמנה עם חסידות חב"ד, שהביע צער בפומבי על שלא היה יכול לבצע גזר דין רודף ברבין. ממשלת ישראל אסרה את כניסתו לישראל.
בספטמבר 1996 נמצאו האחים עמיר ועדני אשמים בקשירת קשר לרצח יצחק רבין ובקשירת קשר לפגוע בפלשתינים. יגאל עמיר הורשע ברצח, וכן נמצא אשם בייצור אמצעי לחימה. הוא נידון למאסר עולם ועוד שש שנים על פציעת מאבטח.
באוגוסט 2004 עמיר נישא באמצעות שליח מן הכלא ללריסה טרימבובלר ובנובמבר 2007 נולד לשניים בן.
