אחת לכמה חודשים עולה על סדר היום הציבורי נושא רמתם הנמוכה של המתמחים, כאשר המענה המוצע לעניין זה, הינו הארכת תקופת ההתמחות של המתמחים, לתקופה של שנתיים ימים, במקום תקופה של שנת התמחות אחת, הנהוגה כיום. כפי שפרסמה העיתונאית, יסמין גואטה, הבוקר ב
הארץ, הרי בביקור שערכה שרת המשפטים,
איילת שקד, במספר בתי-משפט בתל אביב, בשבוע החולף, הדגישו בפניה השופטים, כי איכות עורכי-הדין נמצאת בירידה. גם היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, בכירי הנהלת בתי-המשפט ולשכת עורכי-הדין, תומכים בהארכת תקופת ההתמחות לשנתיים ימים.
אין חולק על כך, כי רמתם של רוב המתמחים - בשנים האחרונות - ירודה היא, ירודה היא עד למאד מאד. אין חולק על כך, כי גם רמתם של עורכי-הדין "שיצאו אל השוק", אינה כרמתם של עורכי-הדין, שסיימו חוק לימודיהם, לפני עשור ומעלה. ייתכן שירידת רמת עורכי-הדין, נעוצה בעובדת ריבוי אוניברסיטאות, בהן קיימות פקולטות למשפטים וקיום שפע רב של מכללות, בהן ניתן ללמוד לימודי משפטים וייתכן שלא בכך יש לתלות הסיבה לירידת רמתם המקצועית של ציבור עורכי-הדין, בעשור האחרון ואף קודם לכן. תהיינה הסיבות לכך, אשר תהיינה, אבל עובדה ברורה ומוכחת אחת, זועקת לשמיים והיא - רמתם של מרבית עורכי-הדין "היוצאים אל השוק", בעשור האחרון ומעלה, ירודה היא - ירודה היא, עד למאד מאוד ואין להשוותה, מבחינה איכותית, עם רמת קודמיהם שבגרו, עשור ומעלה, לפניהם.
דומה, כי יש לתלות, הרעה החולה בכל הקשור לרמתם המקצועית הנמוכה של המתמחים, לא רק בתקופת ההתמחות הקצרה של מתמחים אלה, אלא גם בעובדה שהפיקוח על רמת ההתמחות בידי לשכת עורכי-הדין, אינו משביע רצון, לדעתנו אנו ונבהיר הדברים, הבהר היטב. חוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961 קובע, כי תפקידיה של הלשכה הינם לרשום מתמחים, לפקח על התמחותם ובחינתם; להסמיך עורכי דין על-ידי קבלתם כחברי הלשכה ולנהל מרשם של עורכי דין זרים, בהתאם לחוק הלשכה, כמו-גם לקיים שיפוט משמעתי לחבריה, לעורכי דין זרים הרשומים במרשם אצלה ולמתמחים.
בהתאם לקבוע בחוק הלשכה, הותקנו כללי לשכת עורכי-הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-1962, בהם נקבע, כי עורך-דין הרוצה לשמש מאמן, יגיש ללשכה בקשת אישור לצורך כך, תוך ציון את הפרטים המזכים אותו לשמש מאמן. הלשכה רשאית לדרוש מהמבקש להמציא פרטים ומסמכים נוספים ככל שתמצא לנכון ולדרוש מהמבקש לאמת בקשתו בתצהיר. היה ואישרה הלשכה הבקשה, יהא המבקש רשאי לאמן המתמחה, מיום אישור בקשתו בידי הלשכה, אולם הלשכה רשאית, מטעמים שיירשמו, לאשר תחילת רשות לאמן ממועד מוקדם יותר ובלבד שבאותו מועד היה המבקש כשיר לאמן.
עוד קובעים כללי ההתמחות, כי מאמן יכול לאמן מתמחה אחד בלבד, אולם חרף זאת, רשאי הועד המרכזי להתיר אימון שני מתמחים כאשר המאמן הוא - שופט בית המשפט העליון או נשיא בית משפט מחוזי או אם מדובר בחבר הלשכה שהינו בעל ותק יותר מעשר שנים ואחד המתמחים הוא עולה חדש או נכה או אם מדובר בחבר לשכה שהינו בעל ותק כחבר הלשכה או כחבר הלשכה וכשופט יחד, של לפחות עשר שנים ובלבד שחמש שנים מתוכן אימן בפועל מתמחים. כמו-כן, רשאי הועד המרכזי להתיר למאמן לאמן מתמחה נוסף לתקופה שלא תעלה על שלושה חדשים.
לשכת עורכי-הדין אומנם מפקחת על התמחות המתמחים ודואגת שהם יעסקו בעבודה משפטית נטו, בהתאם להוראות החוק וכלליו, בדרך של בדיקות תקופתיות. עם זאת, לא זכור לכותב שורות אלה, שאימן מתמחים, משך למעלה מ-30 שנה, כי לשכת עורכי-הדין יזמה בשנים האחרונות השתלמויות עומק לעורכי-דין, בכל הקשור למעמדם כמאמנים האמורים להכשיר דור חדש של עורכי-דין. זאת ועוד. אם רמתם של עורכי-הדין "היוצאים אל השוק", בעשור האחרון ומעלה, הינה כה ירודה, כיצד ניתן לצפות מהם, שהם יוכלו להכשיר מתמחים שיוכלו להפוך לעורכי-דין ראויים, שעה
שנטען כלפיהם שרמתם הם, ירודה היא - ירודה היא, עד למאד מאד.
דומה, כי הפתרון לבעיית ההתמחות ולרמתם הנמוכה של המתמחים, הינה הוצאת הפיקוח על ההתמחות, מידיה של לשכת עורכי-הדין והעברתה לגוף חיצוני, דוגמת משרד המשפטים. משרד המשפטים יוכל להקים רשימה חדשה של עורכי-דין ותיקים וראויים, המסוגלים להכשיר דור חדש של מתמחים. משרד המשפטים גם ערוך ובנוי לכך, לבצע השתלמויות עומק תקופתיות לעורכי-דין המאמנים מתמחים, כפי שהדבר נעשה על-ידו, באשר להשתלמויות התקופתיות הניתנות לציבור עורכי-הדין, המשמשים גם כנוטריונים, בצד עיסוקם השוטף, כעורכי-דין.
כדי שיוכלו מתמחים להתמחות, יש גם צורך בעורכי-דין המעוניינים לקבל מתמחים, לצורך תקופת התמחות במשרדם. בשנים האחרונות, לאור ירידת רמת ההתמחות, הרי נוצרה מציאות דברים, לפיה הצטמצם, בהרבה, מספרם של עורכי-הדין המוכנים לאמן מתמחים, בשל העובדה שהם צריכים להשקיע זמן רב כדי להביא מתמחים אלה לרמה הראויה, כדי שיוכלו להתחיל ולאמן אותם - דבר שלא היה קיים, לפני עשור ומעלה, עת רמתם של המתמחים שהחלו תקופת ההתמחות, הייתה גבוהה, לאין ארוך ולאין שיעור, מהמתחמים המתחילים התמחותם, כיום.
לא מפתיע הוא הדבר, כי במצב דברים זה, נאלצים מתמחים להתדפק על דלתות משרדי עורכי-דין,
כבר בתום שנת לימודיהם הראשונה, כל זאת כדי להבטיח מקום התמחות וודאי. במצב דברים זה, נאלצה לשכת עורכי-הדין להתקין הוראת שעה, בשנה זו, בה נקבע, שהמועד הראשון לקבלת התמחות, הינו 25 בחודש מרס לשנת הלימודים השלישית של המועמד להתמחות במוסד מוכר, בשעה 08:00 וכי מועד תחילת הראיונות הינו 15 לחודש מרס של שנת הלימודים השלישית של המועמד להתמחות במוסד מוכר.
עוד נקבע, כי קבלת מועמד להתמחות, תיעשה בתנאי שקוים עימו ראיון ונאסר על מאמן להודיע למועמד, כמו-גם לסכם עימו על פה, בכתב וגם/או בכל דרך אחרת - על קבלתו להתמחות, לפני המועד הראשון לקבלה להתמחות ולקבל תשובה חיובית מהמועמד לפני מועד זה ואף נאסר על המועמד להתמחות, ליתן תשובה חיובית למאמן העתידי, לפני המועד הראשון לקבלה להתמחות ושאר מגבלות שנקבעו בהוראת שעה זו.
הוא אשר כתבנו והדגשנו, בדברנו אלה. המציאות המשתנה והקיימת כיום, דורשת כי תקופת ההתמחות, כמו-גם הפיקוח עליה, יוצאו מידיה של הלשכה ויועברו לגוף מבקר ומפקח חיצוני, דוגמת משרד המשפטים. כך ורק כך יחד עם הארכת תקופת ההתמחות, לשנתיים ימים, ניתן יהיה לשאוף להעלאת רמת המתמחים בישראל.
