מחאתם של בני העדה האתיופית הציפה את הנושא הכאוב (תרתי משמע) של האלימות המשטרתית. אלא שהטענות על גזענות ויחס מפלה, הכולל שימוש בכוח מופרז מצד אנשי החוק, אינן מנת חלקם הבלעדית של יוצאי אתיופיה. ב-8 ליולי התקיימה בכנסת ישיבה מיוחדת בנושא האלימות והאפליה המשטרתית כלפי עולי חבר העמים, בהשתתפות השר לביטחון פנים
גלעד ארדן ובכירי המשטרה - ראש אגף משאבי אנוש, ניצבת גילה גזיאל וראש חטיבת החקירות, תת-ניצב אורי מכלוף.
מאחורי היוזמה עומדים מספר מומחים לתחום, ביניהם ד"ר אלינה ברדץ'-יאלוב מ"המכון לחקר ישראל הרוסית", עורך דין איגור גלידר, המתמחה בייצוג קורבנות לאלימות משטרתית, עיתונאי
אלכסנדר קוגן מאתר izrus, וחבר כנסת לשעבר מטעם
ישראל ביתנו לאון לטינצקי.
הסיבה המיידית לכינוס הישיבה, הייתה פרסומם של שני מקרי אלימות מצדם של כחולי המדים כנגד ישראלים דוברי רוסית. האחד התרחש באשקלון לפני כחודש כאשר השוטרים עצרו רכב שבו נסעה מרגריטה שולמן בת 26 עם בן זוגה, שברו את חלונותיו בפטישים ופגעו בראשה (ובעקבותיו אף התארגנה הפגנה קטנה מול תחנת המשטרה בעיר) והשני הוא תיעוד שפורסם בחדשות ערוץ 2, בו נראים שוטרים משתמשים באקדחי טייזר נגד עצור אזוק בידיו ורגליו כשהוא שוכב על הרצפה בתחנת המשטרה קריית מלאכי.
ניצבת גילה גזיאל הודתה, כי בארגון מודעים לקיומה של הבעיה ובשנת 2013 אף החל אגף משאבי האנוש לפתח אמצעים ותוכניות פרקטיים לפתרונה. בזמנו הנושא עלה לכותרות דווקא בעקבות שימוש מופרז באקדחי טייזר והדיון בסוגיה זו בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, אותה יזם יו"ר הוועדה דאז,אמנון כהן בשיתוף עם האתר izrus.יישום התוכניות בשטח, עם זאת, התעכב בשנתיים והואץ לאחרונה על-ידי מחאתם של בני העדה האתיופית.
סיבה נוספת, עמוקה ומדאיגה אף יותר, היא מידת האמון והיקפי האפליה הנתפסת מצד המשטרה בקרב עולי חבר העמים. בדיון הוצגו ממצאי המחקר של "המכון לחקר ישראל הרוסית", מהם עולה תמונה עגומה: יותר ממחצית דוברי רוסית בישראל סבורים, כי קהילתם מופלית לרעה ע"י המשטרה; רמת האמון הכללית של המגזר הרוסי כלפי המשטרה היא נמוכה מאוד; ו-50% מאלו שפנו לעזרת המשטרה, סבורים כי לא קיבלו טיפול הולם.
יש הטוענים, כי עולי חבר העמים מתלוננים על אלימות השוטרים ולא רוחשים כלפיהם אמון, משום שהם מעורבים יותר בהתנהגות עבריינית. הטענה הזו הינה שגויה מיסודה. על-פי הנתונים שהציג תת-ניצב מכלוף, רמת הפשיעה בקרב יוצאי חבר העמים בכלל, ובקרב בני הנוער בפרט - נמוכה ושווה לחלקם היחסי באוכלוסייה . כך רק 9% מכלל המעצרים בישראל, הם בקרב עולי חבר העמים, ועבריינות נוער ירדה בשלושת השנים האחרונות מ-17% ל-10%. הנתונים מלמדים, כי ישראלים דוברי רוסית מעורבים פחות בעבירות קשות, מאזרח ישראלי ממוצע.
אחד הכשלים שהועלה במהלך הישיבה, הוא חוסר התיאום ושיתוף הפעולה בין המשטרה לבין המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). מח"ש לא ששה לחשוף נתונים בנוגע לתלונות האזרחים ואופן הטיפול בהן. במהלך הפגישה עו"ד גלידר חשף פרטים ומספרים שהשיג מידי מח"ש אחרי שנה וחצי של בקשות חוזרות ונשנות, והתברר כי הם כפולים ממה שחשבו במשטרה. לראיה, במשטרה יודעים על 505 שוטרים שנחקרו במח"ש ו-5 מתוכם פוטרו. עו"ד גלידר דיווח על כ-2000 תלונות בשנה רק על האלימות משטרתית.נזכיר גם, כי המשטרה אינה רשאית להתערב בחקירות מח"ש. לצד היתרונות הברורים שבדבר, כשמח"ש "שוכחת" לזמן עדים\ קורבנות (מצב שכיח למדי) או סוגרת תיק עקב חוסר עניין לציבור- המשטרה ומשרד לביטחון הפנים אינם רשאים לנקוט בצעדים עצמאיים. מבחינת המערכת השוטר "נקי". על אמון הציבור במשטרה כבר דיברנו?
נכונות המשטרה והמשרד לביטחון הפנים לנהל דיאלוג - היא צעד מבורך, אך ללא פעולות משמעותיות בשטח, אינו מספק דיו. אומנם עולי חבר העמים לא יוצאים כעת למחות ברחובות בהמוניהם, אין זה סימן ליחסים תקינים בינם לבין אוכפי החוק. המתח, חוסר האמון והחשדנות ההדדית- ילכו ויחמירו כל עוד לא ייעשה שינוי תפיסתי והתנהגותי עמוק. ההפגנות הסוערות ששטפו את רחובות ישראל לאחרונה, הינם סימן למשבר ואיוש עמוק מהמערכת בקרב אזרחים אתיופיים, אך כאמור- הוא אינו בלעדי לקהילתם. בינתיים, מה שנשאר הוא לקוות כי המשטרה הפיקה לקחים נכונים ומעתה תפעל למניעת משברים עתידיים ביחס לכל חלקי החברה הישראלית.
