מונופול כשרות גורף בכל מחיר

בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון - הבהרת מצג כשרותי אסור), התשע"ה-2015 - שהוגשה ליו"ר הכנסת וסגניו, בתאריך 15.6.2015 - ואשר הוצעה בידי חברי הכנסת ממספר סיעות שהם: יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר, מנחם אליעזר מוזס, דוד אמסלם, משה גפני, אורלי לוי אבקסיס ובצלאל סמוטריץ'. במקביל הוגשה הצעת חוק נוספת, בעניין זה, הלא היא הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון - הגדרת המינוח כשר לעניין הטעיה), התשע"ה-2015, שהוגשה ליו"ר הכנסת וסגניו, באותו תאריך, בידי חברי-הכנסת: משה גפני ואורי מקלב.

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה, אתמול, שתי הצעות חוק אלה - חרף התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לשתי הצעות חוק, בנימוק של פגיעה בחוק: חופש העיסוק כפוף לשינויים שיתואמו עם שר האוצר, משה כחלון. מהותם של שינויים אלה, טרם הוגדרה בפרוטרוט.

הצעת החוק של חברי-הכנסת: משה גפני ואורי מקלב, מתייחסת להגדרת המונח "כשר" בסעיף 1 לחוק איסור ההונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 ולפיה כוללת הגדרה זו בחובה, תעודה, סימון או פרסום שעלולים לגרום לצרכן להניח שדיני הכשרות נשמרים, אף אם צוין במפורש בתעודה, בסימון או בפרסום שלא מדובר בתעודת הכשר לפי סעיף 2. בדברי ההסבר להצעת חוק זו נכתב, כי מטרת החוק הקיים הינה להגן ולמנוע הטעיה של צרכני הכשרות. החוק קובע כי הצגת מוצר או מקום ככשר תתאפשר רק כאשר הפיקוח על הכשרות הוא מטעם גורמים מוסמכים. בדומה לשירותים שונים שבהם קבע המחוקק רגולטור שמוסמך לתת אישורים, כדוגמת תרופות ואישורי תקן למוצרים שניתנים לפי החוק רק על-ידי הגורם המוסמך, כדי למנוע הטעיית צרכנים.


עוד נכתב, בדברי ההסבר, כי כיום, הגופים המנויים בסעיף 2 לחוק, הם ורק הם, מוסמכים להעניק תעודות כשרות, בהתאם להנחיות מועצת הרבנות הראשית לישראל. לפי הפרקטיקה שנהגה עד כה, החוק נאכף גם במקרים שבהם לא נכתב בפירוש המינוח "כשר" על הטיותיו השונות, אלא נעשה שימוש במילים נרדפות לכשרות דוגמת "בהשגחת" "בפיקוח", "באישור" וכדומה. מתוך הנחה שהצרכן רואה במינוחים אלו אישור המעיד על כשרות המוצרים או המקום. במסגרת עתירה שהוגשה לבג"ץ (בג"ץ 6494/14), טענו העותרים, שיש לפרש את החוק בפרשנות המתירה להם להציג את העסק שברשותם כנחזה להיות בפיקוח כשרותי, למרות שלא קיבלו תעודת הכשר לפי סעיף 2 לחוק.

שני חברי כנסת אלה מפרטים בהצעת החוק כי בתגובתו לעתירה טען היועץ המשפטי לממשלה, כי לפי פרשנותו את החוק כיום, לא ניתן להעמיד לדין את המציגים עצמם כמקומות בעלי הכשר או במינוחים שונים מתחום ההשגחה וכדומה, ובלבד שלא יכללו את המינוח כשר ובתעודה תירשם הסתייגות שלא מדובר בכשרות של הרבנות. פרשנות זו משנה הלכה למעשה את הדין הנהוג ועלולה לגרום להגדלת הטעיית הצרכנים בתחום הכשרות.

לכן, מבקשים חברי הכנסת, גפני ומקלב, בהצעת החוק שלהם להגן על הצרכן שומר הכשרות מהטעיה, על-ידי הבהרת כוונת המחוקק באמצעות קביעה מפורשת, שהמינוח "כשר" כולל את כל המינוחים והמילים הנרדפות לכשרות, אשר הצרכן יכול לטעות ולהסיק מהן, שמדובר במוצר כשר. וכי הגוף המוסמך במדינת ישראל על מתן "תו תקן" של כשרות בכל וריאציה לשונית כלשהי, הם הגופים המנויים בחוק.

בהצעת החוק המקבילה שהגישו שבעה חברי כנסת - ביניהם ח"כ משה גפני שהגיש הצעת חוק נוספת, יחד עם ח"כ אורי מקלב מתייחסים אף הם להגדרת המונח "כשר", בחוק הקיים. לטענתם, בהתאם לפרשנות החוק הקיימת, נאכף הוא גם על בתי אוכל שהוצג בהם מצג כשרותי שניתן להבין ממנו שהמקום וגם/או המוצר הינם כשרים, אף אם המילה "כשר" על הטיותיה השונות, לא צוינה במצג זה במפורש ואף אם לא צוין במצג שהכשרות הינה מטעם הרבנות הראשית וגם/או המקומית. עצם הצגת מצג כשרותי ללא תעודת הכשר הובילה לפעולות אכיפה מצד גורמי הרבנות הראשית, מתוך הבנה שמצג שכזה נוגד חוק ופוגע בצרכני הכשרות אף אם בבית האוכל צוין במפורש שאין בו תעודת הכשר מטעם הגורם המוסמך על-פי חוק אולם הוצג לגביו מצג כשרותי ממנו ניתן להבין שדיני כשרות נשמרים בו.

מציעי הצעת חוק זו מציינים, כי בימים אלו, מונחת לפתחו של בג"ץ עתירה שהוגשה בהליך בג"ץ6494/14. בעתירה דורשים העותרים שבית המשפט יורה שסעיף 3(א) לחוק 3, דינו פסלות בשל היותו בלתי חוקתי, בשל פגיעתו בזכות לחופש העיסוק. לחלופין, מבקשים הם - בעלי בתי אוכל - שתינתן לסעיף פרשנות באופן שאינו שולל מהם להציג בכתב שבתי האוכל שבבעלותם כשרים, גם אם אין בידם תעודת הכשר של הרבנות הראשית או של רב מקומי או רב צבאי.

מציעי החוק טוענים, כי מטרת תיקון החוק, הינה להבהיר המצב המשפטי שנהג עד כה ולשלול האפשרות מבעלי בתי אוכל או יצרנים להציג מצג כשרותי מכל סוג שהוא, שעה שלא ניתנה להם תעודת הכשר, כדי להגן על הצרכן שומר הכשרות. כיום, אין חובה שבית אוכל או מוצרי מזון יהיו כשרים, עם זאת, החוק נועד כאמור להסדיר את אופן הצגתם ככשרים, ככל שבעל בית אוכל או יצרן מעוניינים בכך.

לטענת מציעי הצעת החוק, הרי התיקון המוצע עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, שכן המדובר בחוק ההולם ערכי מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. כשם שלא יעלה על הדעת האפשרות שרופא יציג עצמו כזה בלי אישור מתאים כחוק, כך לא ניתן לאפשר לכל אזרח להכריע בשאלת כשרות המוצר ובהצגתו ככזה אלא רק בידי הגורם המוסמך בחוק ובאמצעות גורם ציבורי נטול אינטרס כלכלי.

בכל הכבוד הראוי לזחיחותם של חברי הכנסת, מציעי התיקון לחוק הכשרות, המבקשים להעניק מונופול על המונח כשרות, לרבנות הראשית בלבד, תוך ציון העובדה שהתיקון המוצע עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק, הרי דעתנו שונה לחלוטין מקביעתם זו. מתן מונופול לרבנות הראשית, בחוק מדינה, כדי למנוע מבעלי בתי אוכל וגם/או יצרני מזון להציג מוצר ככשר ואפילו הינו כשר, לחלוטין, לפי דיני תורה וההלכה - אך ורק משום שאין לבית-האוכל וגם/או ליצרן תעודת הכשר, הינה פגיעה חמורה, בלתי סבירה, בלתי מידתית, בחוק שאינו הולם ערכי מדינת ישראל, שנועד לתכלית בלתי ראויה ובמידה העולה על הנדרש.

אם תתקבלנה שתי הצעות חוק אלה וגם/או אחת מהן, כמות שהן, סביר להניח שבג"ץ יתערב ויבטל אותן, בהיותן נוגדות, בעליל, הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק. מי שמבקשים לזרוע רוח יקצרו סופה, שכן בעתירה צפויה שכזו נגד החוק המתוקן, צפוי בג"ץ להגיע לפסק-דין נחרץ ותקיף יותר מזה הצפוי להינתן, על-ידו - בימים אלה - בעתירה המונחת לפתחו במסגרת בג"ץ 6494/14 מהפסיקה בו חוששים חברי-הכנסת מציעי הצעות חוק, בלתי ראויות אלה, בכל הכבוד הראוי.