בשבוע שעבר שמעתי את הצעת קבינט הדיור בדבר ייבוא קבלנים סינים לישראל במקום הקבלנים הישראלים והלב נחמץ. בממשלה שוקלים ברצינות להביא קבלנים סינים שיבנו דירות לבני הארץ מהר ובזול.
העובדה שאלפי קבלנים בישראל ימצאו עצמם מובטלים לא מדאיגה במיוחד את מנהלי השיח הציבורי, לטעמם יש מצוקה שצריך לפתור ומהר. לכל היותר יש דאגה לגורל העובדים הפלשתינים שחלילה יוותרו מחוסרי עבודה ועלולים להתקומם.
ואני שואל את עצמי, האם בכל תחום שבו קיימת מצוקה, פשוט נייבא סינים במקום? יש מצוקה אמיתית בענף הרפואה, במו עיניי ראיתי את אימי המבוגרת, ניצולת שואה, ממתינה שבועות ארוכים להיפגש עם רופא מומחה שיבדוק את עצמותיה השחוקות. כאשר הגיעה לבדיקה, קיבל הרופא בעבור 10 דקות בדיקה את כל שכרה החודשי מביטוח לאומי. אז למה שלא נביא גם רופאים סינים ונפתור את בעיית הרפואה?
יש מצוקה אמיתית בבתי המשפט. במו עיניי ראיתי קרובת משפחה מעבירה את ימיה בהמתנה למועדי דיונים בבתי המשפט ומעבירה שנים ארוכות של מאבק גירושים קשה ומתיש מול בעלה לשעבר. בסופו של יום עורכי הדין המפולפלים תובעים ומקבלים כמעט את כל רכושה עלי אדמות בעבור שכר טירחה והיא נשארת חסרת כל ועובדת בשלוש משרות על-מנת להתאושש. אז אולי גם את המשבר המשפטי ניתן לפתור בייבוא המוני של עורכי דין, שופטים ובתי משפט?
במוספים הכלכליים אנחנו מוצפים בכתבות המשוות בין מוצרים בחו"ל ובארץ ומראים ששום דבר לא באמת זול כאן. אז אולי הפתרון הוא בכלל ייבוא רשתות קמעוניות מסין?!
במילים אחרות אולי צריך להחליף את העם? הכל כאן יקר מדי, וכולם כאן אטיים מדיי ולא יעילים. ואם מחליפים את העם, תודו שגם הממשלה והכנסת לא נחשבים למהירים ויעילים במיוחד, אז למה שלא נייבא חברי כנסת וממשלה סינית? ובא לציון גואל. ואם תרצו - אין זו אגדה, יקרא שמה "סינראל"
בינינו, זה לא באמת מצחיק. זה מאוד עצוב לגלות שגופים ציבוריים, כמו רשויות מקומיות, כנסת וממשלה שתפקידם הוא לשרת את הציבור ולדאוג לאינטרסים של הציבור פועלים נגדו. רשויות ששוכחות שלאזרח יש לא רק חובות כמו לשרת בצבא, להיהרג על קדושת הארץ ולשלם מיסים אלא גם זכויות. ואחת הזכויות היא שיגנו על פרנסתו.
חבל שהרשויות הציבוריות שהן ורק הן אחראיות למחדל הנורא של מחסור בדירות ויוקר הדיור מטילות את האשם על ציבור הקבלנים במקום לקחת אחריות כמתבקש.
הרשויות המקומיות מנעו מהקבלנים במשך שנות דור לבנות דירות קטנות במרכזי הערים מסיבות של כדאיות כלכלית שקשורה למחיר מ"ר ארנונה שמותר להן לגבות, כאילו היו חברה מסחרית ולא רשות שלטונית ויצרו פצצת מחירים מתקתקת שמתפוצצת היום ותובעת את קורבנותיה.
חוק התכנון והבנייה לצד מדיניות הרשויות המקומיות הקימו מפלצת רישוי שאין דומה לו בעולם, המייצר מסלול רישוי שמשכו ארוך יותר מפרק הזמן הנדרש לבנות את המבנה, והופך את הליך הרישוי להימור מסוכן שחייב להיות מגובה בביטוח סיכונים שמן.
הקרקע מוקצבת במשורה בזכות ניהול כושל של התכנון הלאומי ושיווק המקרקעין. עובדה שהפכה את הקרקע למצרך יקר ביותר. על כל פיסת קרקע זמינה לבנייה מתמודדים עשרות ומאות יזמים וקבלנים בשיטת המחיר הגבוה זוכה, מה שייצר כאן קרקע יקרה שמרכיבה בסך שווי הדירה המוגמרת מגיע לכדי 50% בממוצע בגוש-דן רבתי.
מיסוי כבד ביותר על הענף לרבות 18% מע"מ (בפולין למשל 8%), מס שבח, מס רכישה, היטליי השבחה, אגרות בנייה והיטליי פיתוח, מהווים ביחד בהערכה זהירה כ-25% משווי הדירה המוגמרת.
אם נרצה לחטוא גם בזוטות אז נזכיר שנוכח חוק המכר, גם הבנקים הישראלים שותפים לחגיגה וגובים בגין כל דירה ממוצעת באזורי הביקוש כ 70,000 שקלים על-מנת לפקח ולהגן על רוכשי הדירות.
כ-75% ממחיר הדירה מגיע לידי בעלי הקרקע, המדינה והבנקים ואילו רק כ-25% מגיע לידי הקבלנים הישראלים שצריכים לייצר את המבנה, את הדירות ולעמוד בחזית הביקורת הממסדית המסיתה את האש לכיוונם ומסרבת להכיר באחריותה.
אריק שרון, היה שר השיכון בשנים 1990-1992. בתקופת כהונתו עלו לישראל מאות אלפי עולים מברית המועצות לשעבר. בעקבות העלייה, היה חשש אמיתי למשבר ולמחסור דיור חמור. שרון, במקום לחפש אשמים ולייבא עם חדש, בחר לפעול. הוא פיתח תנאים ותמריצים שאפשרו לקבלנים לבנות מהר ובזול. 1992-1994 בתקופת כהונתו נבנו 144,000 ועוד 22,000 דירות שופצו מהיסוד. הקבלנים בישראל נתנו מענה למלוא הדרישה ומהר. אז כנראה שאם יש שלטון מוכשר שרוצה - זה גם אפשרי.
אבל אם מתעקשים לייבא עם חדש מסין - שהאחרון לא ישכח לכבות את האור..
