שליסל ושתיקת הרבנים

אין תירוצים ואין הסברים. המעשה שעשה ישי שליסל הוא רציחה לשם רציחה. גם אם כוונותיו היו להכות במתועבים, מלכתחילה זה היה אסור, מפני שאין כל אפשרות הלכתית בימינו להכות אף אחד. גם אם בער בו העניין ורצה להילחם בתועבה - לא זו הדרך כפי שעשה.

הוא רצה משהו רדיקלי שיזעזע את אמות הסיפים. כאן הוא הצליח אבל לרעה, מפני שהוא שירת את השטן ולא את העניין. רוצים לראות עד היכן הוא נכשל? הוא רצח בחורה שכלל לא לסבית, היא רק הייתה שם למען ה"אקשן", יש לה חברות כאלו אז היא באה עימן ליהנות מן ההצגה, ולא יותר מזה. דווקא אותה הוא רצח, מפני שמן השמיים ביקשו להכשילו - שלא יחשוב לרגע שהוא עשה מעשה טוב.

חייבים להוקיע אותו בכל דרך. גדולי התורה, הם ולא אחרים, חייבים לקום ולומר דברים ברורים: ישי שליסל עשה מעשה אשר לא ייעשה. איש בעולם אין לו את היכולת בימינו לחרוץ דין בנושא כלשהו, במיוחד בחטאים שבין אדם למקום. איש לא מינה אותו לתפקיד הזה.


במקור הוא מזרוחניק


כאשר עוסקים בפרשה הזו צריך לזכור, כי הדוקר אינו חרדי ממקורו. הוא ינק מזרחיסטיות, והפך לחרדי ליטאי קנאי קיצוני, שם הוא ספג אכזריות קשה, וזו אשר השפיעה עליו והובילה אותו לרצח. אם היה נולד חרדי, אין זה אומר שהיה נשאר חרדי; ייתכן שהוא טיפוס, שהיכן שהוא נמצא לא טוב לו והיה מחפש משהו אחר ואולי אף קיצוני. אבל מציאות היא, שמקורו לא היה חרדי, וזה אשר גרם לו לעשות מה שעשה.

יסוד היסודות של יניקה חרדית הוא האיזון. יהודי חרדי התחנך על ברכי הידיעה, כי למרות שאנחנו מקפידים על קלה כחמורה ולא נזוז סנטימטר מעניין כלשהו, ובכל זאת למדנו גם את הקו שאותו לא חוצים. בעיית מי שהצטרפו לציבור החרדי, היא שהם לא קלטו זאת, וכשהם מתפרצים - זה עד כדי רציחה ממש. זו אחת מבעיות הציבור החרדי בימינו, שקיבל שם רע בגלל התנהגות קיצונית הנובעת מחוסר היכולת לאזן בין מה כן ומה לא.

כאן צריך לזכור עוד משהו וחשוב, שאולי האשמה היא בסביבתו וחברתו. כשחזר הוא חש, כי הציבור כלל אינו מעריך את מה שעשה, לא קיבלו אותו בתופים ובמחולות. הוא קלט שהציבור כלל לא התרשם ממעשהו, לכן לא היה זה פלא שהוא החליט שהוא חוזר למעשיו, וכפי שאמר מי שאמר, הוא העדיף את הכלא; שם הוא הרגיש מלך.

איש לא רוצה עסק עם רוצח, ומי שמסוגל לדקור אדם - רק טיפש יתעסק עימו. אחד כזה לא יצליח בחברה, מפני שלא יקחו סיכונים. ראשי הציבור היכן שגר לא נהגו בו בחוכמה, הם דחקו אותו למצב הזה, וייתכן מאוד כי האשמה היא כולה שלהם.

מצד הדין, הרב במקום היה חייב לקבל אותו לשיחה ולראות מה אפשר לעשות כדי לשקם אותו, ולמנוע שישוב על מעשיו, במיוחד כשהוא הצהיר במשך שבועיים שהוא מבקש להמשיך במערכה הזו. הכתובת הייתה על הקיר ואיש לא עשה דבר.


להגיד דברים ברורים


אין זה מספיק לטעון, כי מדובר במטורף או ביצור שלא ידעו איך לאכול אותו, משהו ששונה מכל האחרים, שגם אם יש עוד הרבה כמוהו - אבל הם עדיין מפחדים, יש להם מוראה של מלכות, הם לא רוצים לשבת בבית הסוהר, וזה מספיק בשביל שלא יעשו דברים כאלו. גדולי התורה, ברגע שקרה מה שקרה חייבים היו להביע דברים ברורים. קודם כל: למחות על הדקירה, כי המעשה שנעשה הוא אנטי-יהודי, אנטי-הלכתי ונגד כל מה שהחינוך החרדי מלמד. להרים יד על אדם אחר הוא ההפך מחרדיות, וגם אם לדאבוננו בימינו כל כך הרבה מרימים יד על אחרים, אין זה אומר כי הם חרדים; הם קוראים לעצמם "חרדים" אבל אינם כאלו.

מי שמסוגל לקחת סכין ליד הוא רוצח, ואין זה משנה אם הוא חטא או לא. כל מי שלוקח סכין ליד בכוונה לרצוח, אפילו אם הוא לא רצח - עשה מעשה מחריד. זה מוכיח שמידת האכזריות שבאותו אדם חזקה ואוי לנו מיצורים כאלו. אם היה לומד נכון, הוא היה עושה מה שהגמרא אומרת, כי אדם כזה עליו להיות שוחט או מוהל ושם להוציא את אכזריותו, וחלילה לא לנצל את המידה המגונה הזו כדי לשפוך דם.

כאשר אחת הבנות מתה, זה זעזע את אמות הסיפים בציבור החרדי, מפני שהוכתמנו בכתם נורא. בושה היום לחרדי להתייצב בפני חילוני ולהטיף לו מוסר על מעשיו כשבתוכנו יש יצורים שהם רוצחים ממש. ועל אף שאין זה חדש - יש הרבה קנאים שאם רק היו מסוגלים היו רוצחים עשרות - ובכל זאת, הסיפור הזה זעזע את כולם מקצה לקצה, ובשעה שכזו ממתינים, רוצים לשמוע דברים.

השתיקה אינה טובה כאן. גדולי התורה חייבים היו להתכנס מיידית ולהשמיע דברים ברורים, קודם כל נגד המעשה. לא מספיק גינוי, אלא קביעה ברורה, כי מדובר ברוצח ממש וכי דינו של הדוקר הוא כרוצח מי ששפך דם נקיים. עם זאת להביע דברים ברורים נגד ההומוסקסואליות המאיימת על קיום העולם, וחובת גדולי ישראל להתייצב בצורה הכי ברורה נגד ההכרה במעשים הללו מפני שהם הורסים את העולם. רק זה היה מחזיר את הצבע לפני הציבור החרדי, וכל עוד לא שומעים דברים כאלו מגדולי התורה - פירושם של דברים, כי אנו בדור בלי מנהיגים, מפני שאין דבר כזה שבמצב כזה לא ישמעו את דבר ההנהגה.


שהאחר ימות במיתה משונה


כואב לכתוב זאת, אבל אין ברירה. המקור החרדי הוא תמים ועדין, חרדי מקורי אינו מסוגל לנגוע בזבוב, אבל בימינו גדל דור על ברכי שנאה פנימית קשה. מאז גיל אפס מחנכים לשנוא את האחר, אין כמעט קהילה שאינה מפולגת ואלו נגד אלו. מתחנכים על לקלל, לשנוא ולהסביר מדוע האחר רע ולא טוב. זה מה שסופגים, ואין זה פלא מדוע ברגע של אי-יכולת לשלוט על עצמך - מרימים ידיים ופוגעים בצורה אנושה.

החרדים מקצה לקצה סובלים בנושא הזה, מבלי שקם אחד ויחיד ברחוב החרדי וזעק "געוואלד" לעצור בעד המצב הזה. זה כואב אבל מציאות, אצל החסידים והליטאים, אצל כולם. הפילוגים הפנימיים יצרו שנאה ואיבה קשה, כל שטות הופכים אותה למלחמת בני אור בבני חושך, מנציחים את המחלוקת על-ידי שנאת האחר ולא עוצרים את העגלה.

ישנן קהילות שבהן האלימות קשה, ומשם נובעת האכזריות של ישי שליסל. שלא נופתע אם יימצאו עוד יצורים כאלו, ואם לא במצעדי תועבה - זה יהיה במקומות אחרים. היצר האכזרי מבקש לראות את החרדי האחר מת במיתה משונה.

מזלנו הגדול הוא שהאיבה הזו באה לידי ביטוי מעל גבי עיתונים וכתבי עת, וטוב שכך, מפני שאחרת זה היה מתבטא בידיים. אבל גדולי ישראל אינם יכולים להתחמק מן המצב הזה. במקום לכנס את המועצות של גדולי התורה והחכמים לדון בשטויות, שיעסקו בעניינים כאלו שהם חשובים פי אלף מכל מה שהם מתעסקים, מפני שאם לא יעשו עתה לעצור בעד העגלה המתדרדרת - הרבה דם עוד יישפך, והאחריות תרבוץ עליהם בלבד.