המפקדים האלמונים של האצ"ל <br>

רוברט ביטקר (1907 - 1977), נולד ברוסיה הקיסרית שירת כקצין ב"צבא הלבנים" שנלחם בבולשביקים בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה. בהמשך בשנת 1921 היגר לשנחאי שבסין. שם שירת בדרגת קולונל כמפקד גדוד מתנדבים אירופי שנועד להגן על זכויותיה הבינלאומיות של האוכלוסייה שהתגוררה באזור השליטה הבריטי בשנחאי.

בתחילת שנות ה-30 הצטרף לבית"ר וכעבור מספר שנים מונה לנציב תנועת בית"ר בסין. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל ובאותה שנה לאחר שמפקד האצ"ל הראשון, אברהם תהומי שב לשורות "ההגנה", המליצה הנהלת הצה"ר למנות את ביטקר למפקדו הראשי של האצ"ל. הם כתבו על כך לזאב ז'בוטינסקי המצביא העליון של האצ"ל וזה במכתב מהתאריך 21 במאי 1937 ששלח לד"ר אלטמן, יו"ר הצה"ר בארץ ישראל אישר את המינוי. אגב, במכתב אישור המינוי מכנה ז'בוטינסקי את רוברט ביטקר בשם ברל ביטקר? ביטקר החל כהונתו כמפקד ראשי של האצ"ל בקיץ 1937, בחודש יוני לערך. לידו פעלה "מפקדת האצ"ל" בה היו חברים משה רוזנברג (ראש מטה המפקדה), יאיר שטרן, דוד רזיאל, חנוך קלעי ונוספים.

ביטקר לא ידע עברית ויש אומרים כי לא הכיר את המנטליות של תושבי הארץ. הוא לא היה מקובל על רוב פקודיו שראו בו כאדם מגוחך ומוזר משהו. לפי עדותו של העיתונאי בנימין אליאב, ביטקר היה איש גבוה ושמן ונהג ללכת בחליפה לבנה. הוא עורר כאמור גיחוך משהו בעיני מכריו ונחשב בעני חלק פקודיו אף לאדם אפל ואף מסוכן. בארץ עסק במסחר. ייתכן שלא נדע לעולם מי הוא היה באמת.

פרשת שוד סניף בנק פועלים והדחתו של ביטקר

בתקופת כהונתו של ביטקר בוצע ב-12 בספטמבר 1937 לאור יום ניסיון כושל של שוד סניף בנק הפועלים בתל אביב במטרה לגייס כספים עבור האצ"ל. שלושה שודדים התנפלו על בלדר של בנק הפועלים ברחוב מונטפיורי בתל אביב וחטפו מימנו תיקו שהכיל כ-5400 לא"י. הם ניסו להימלט במכונית אולם במהלך מנוסתם נלכדו, נעצרו והובאו לדין.

הפעולה, כך נמסר, נעשתה בידיעת רוברט ביטקר ללא ידיעת מפקדת ארגון האצ"ל והעמידה את האצ"ל באור מביש ופגעה בתדמיתו, שגם ככה הייתה שלילית בעני רוב הציבור הרחב בארץ. ביטקר נקרא לבירור בוורשה ואולץ להתפטר מתפקידו. הוא היגר לארצות הברית שם מת בשנת 1977 והוא בן 70. לא ידוע לי אם היו לו שם בני משפחה או האם הותיר צאצאים.

בסך-הכל שימש ביטקר בתפקיד מפקד ראשי של האצ"ל תקופה קצרה ביותר- חודשים ספורים בלבד, והערכה בקרב החוקרים כי כשל בתפקידו, אם כי אין להוציא מכלל אפשרות כי היו אנשים שפעלו להכשילו ממניעים אישיים ואינטרסנטיים. יש הטוענים כי ביטקר הוא שנתן את ההוראה להטביע את חבר האצ"ל צבי בן עמרם (פרנקל) בימי הירקון מחשש שיסגיר סודות של האצ"ל לבריטים דבר שככל הידוע לי לא הוכח. במקומו של ביטקר נתמנה למפקד האצ"ל משה רוזנברג. גם הוא נותר עד היום, אלמוני יחסית לציבור הרחב.

משה רוזנברג היה מראשי בית"ר בארץ ישראל ומפקד האצ"ל בשנים 1937–1938. הוא נולד בשנת 1898 בעיירה מריאופול שבאוקראינה להוריו יחזקאל רוזנברג ולאמו אסתר בת מיכאל קופל. למד בגימנסיה בעיירה ברוסטוב ובאוניברסיטה של רוסטוב על הדון כיהן כיושב-ראש אגודת "צעירי ציון" וכחבר ועד הקהילה. והיה ציר בקונגרס "צעירי ציון" שנערך בשנת 1917 בעיר פטרוגרד.

בהמשך שירת במשך כשנה בצבא הרוסי כמפקד פלוגה. ב-1920נישא לשרה דוקטורסקי. רוזנברג עלה לארץ ישראל בשנת -1921 ונטל חלק בהגנה על יהודי יפו. ב-1922 הצטרף לארגון "ההגנה" בירושלים והשתתף בקורס מדריכים של "ההגנה", יחד עם אברהם תהומי וירמיהו הלפרין. בתקופת מאורעות תרפ"ט-1929 נטל חלק בהנהגת קבוצת החניכים מבית"ר שהשתתפה בהגנה על שכונות דרום תל אביב ואף תקפה את הכפר סלמה. בראשית שנות ה-30 נמנה על הפורשים מ"ההגנה" והצטרף לארגון ב' הוא גילגולו הראשון של האצ"ל בראשות אברהם תהומי ונתמנה סגן מפקד מחוז תל אביב של ארגון זה וזאת בנוסף להיותו מפקד קן בית"ר בתל אביב.

רוזנברג לא הצטרף לאברהם תהומי ששב בשנת 1937 ל"הגנה". בתקופת היותו של ביטקר כמפקד ראשי של האצ"ל שימש משה רוזנברג כ"ראש המפקדה" של האצ"ל בה היו כאמור חברים: אברהם שטרן (יאיר), דוד רזיאל, חנוך קלעי ונוספים. משהודח ביטקר, היה איך זה אך טבעי שרוזנברג הוא אחד המועמדים לתפקיד. והוא אכן מונה למפקד האצ"ל במקומו של ביטקר.

רוזנברג היה המפקד השלישי של האצ"ל בשנים 1937–1938 תקופת כהונתו התאפיינה בחידוש מעשי האלימות מצד הערבים ובהתעוררות וויכוח פנימי נוקב בתוך היישוב היהודי בארץ ואף בתוך ארגון האצ"ל עצמו לגבי נושא מדיניות ההבלגה נגד התוקפנות הערבית.

ארגון "ההגנה" צידד כידוע, בתקופה זו במדיניות הבלגה יחסית כנגד התוקפנות הערבית וזכה לתמיכת חלקים גדולים ביישוב. תחת פיקודו של רוזנברג ביצע האצ"ל כמה פעולות נקמה, אך בהיקף מצומצם יחסית. חלק לא קטן מאנשי האצ"ל טענו כלפי רוזנברג כי הוא נוקט בהבלגה יחסית כנגד מעשי התוקפנות הערבית שגברו באותה עת ודרשו שהאצ"ל יהיה אקטביסטי יותר ויגיב במהירות ובנחישות במעשי נקם על מעשי התוקפנות הערבית.

בשנת 1938 בעקבות משפטו והוצאתו להורג של חבר האצ"ל שלמה בן יוסף גברה ההתמרמרות באצ"ל כנגד רוזנברג, לאחר שנודע כי רוזנברג יצא לקפריסין ביום הוצאתו להורג של שלמה בן יוסף. מפקדת האצ"ל פנתה לז'בוטינסקי בהמלצה לשחרר את משה רוזנברג מתפקידו כמפקד האצ"ל וזה אישר את ההמלצה. במקומו של רוזנברג מונה לתפקיד מפקד האצ"ל דוד רזיאל. רוזנברג שהיה באותה עת בחו"ל נפגש עם זאב ז'בוטינסקי וזה הציע לו לכהן בתפקידים שונים במסגרת בית"ר העולמית, אך רוזנברג דחה את ההצעות והעדיף לחזור לארץ ישראל.

לאחר שובו ארצה המשיך רוזנברג להיות פעיל בתנועת בית"ר. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי ושירת כקצין בארץ ישראל ובמצרים. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1945 עסק בתעשיות מכונות דפוס. לרוזנברג ולרעייתו שרה נולדו שני בנים - יחזקאל ועמירם.

משה רוזנברג נפטר ב-1987 בן 89 בערך היה במותו ונקבר בבית העלמין הדרום בבת ים.

יודגש כי כתבה זו לא מתיימרת לשמש כתבת מחקר מעמיקה ומקיפה על ביטקר ורוזנברג. זאת אני משאיר לחוקרים המיומנים. היא באה להאיר זרקור על שני מפקדים ראשים אלה של האצ"ל שהם אלמונים ולא ידועים לרוב רובו של הציבור ומביאה את סיפור חייהם בתמציות כדי לא להלאות את הקוראים ברשימות מחקר ארוכות. ומשמימות.

ואם במפקדי האצ"ל עסקינן: ברחוב הנביאים מס' 30 בתל אביב מול בניין מגורים עם מרפסות מעוגלות יפיפיות הוצב בימים אלה שלט הנצחה (ראו צילום) לזכרו של דוד רזיאל מפקד כוחות האצ"ל שהתגורר כך מסתבר בבניין זה מ-1939 עד שנת 1940. רזיאל נהרג בעירק ב-17 במאי 1941 במסגרת שירותו בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה.

אגב, לא רחוק מכאן כ-500 מטר דרומה הוצב שלט דומה מול ביתו של מנחם בגין ברחוב רוזנבאום 1.