ראו את התמונות הללו. הן צולמו השבוע בהפגנה חרדית נגד הגיוס לצה"ל ונגד הגורמים בתוך הציבור החרדי המסייעים לגיוס. ראו את התמונות וזכרו אותן היטב, כי מכאן ייצא ישי שליסל הבא - והיעד שלו לא יהיה הומואים ולסביות, אלא חרדים.
כאשר מגדירים את הגיוס במילה "שמד", פירוש הדבר שמוכנים למות עליו. זה גם נאמר במפורש באחד השלטים: "נמות כיהודים". וכאשר מגדירים את המגייסים כ"קאפו", פירוש הדבר שמוכנים לרצוח אותם.
הקאפוס, למי שלא זוכר, היו בעלי תפקידים מקרב אסירי מחנות הריכוז בתקופת השואה. לאחר המלחמה, "קאפו" הפכה להיות מילה גנרית לתיאור כל יהודי שמילא תפקיד כלשהו - בגטאות, במחנות, במפעלים. התפישה הכוללנית הייתה פשטנית: כל יהודי שמילא תפקיד הוא משתף פעולה, נקודה.
התפישה הזו הייתה שגויה מיסודה, משום שהיו כל כך הרבה מקרים בכל כך הרבה מקומות לאורך כל כך הרבה שנים, עד שכל הכללה היא בלתי אפשרית. היו בעלי תפקידים שהתאכזרו לאחיהם, היו כאלו שסיכנו את עצמם כדי לסייע לאחרים. היו בעלי תפקידים שסברו ששיתוף פעולה הוא הדרך הטובה ביותר להינצל ולהציל אחרים, היו כאלו שפעלו בסתר לחבל בהוראות של הגרמנים.
הבעיה היא, שחלקים בחברה החרדית רואים דברים בשחור-לבן: הלנו אתה אם לצרינו. שם לא לומדים היסטוריה, שם לא מודעים לדקויות. שם קובעים בצורה נחרצת: או שאתה חרדי ואתה יהודי ראוי, או שאתה לא חרדי ואתה יהודי פסול. לכן, כאשר בחברה כזאת קוראים למישהו "קאפו" - מתירים את דמו.
זה לא בא בחלל ריק. חלקים מן החברה החרדית הם אלימים - לפעמים בפה, לפעמים בידיים. והאלימות הזאת איננה מופנית רק החוצה; חלקים גדולים ממנה מופנים פנימה. ראו את המכות והמהומות מזה שנים בישיבת פוניבז'. ראו את הבריונים שפוצצו אסיפות של
אלי ישי. ראו את האיומים הקשים נגד בעלי עסקים שאינם מפרסמים ביומון "הפלס". ראו את משמרות הצניעות השוברות עצמות למי שלא מספיק צנוע בעיני חבריהן. ואלו הן רק כמה דוגמאות.
לכן, כאשר חרדים מניפים שלטים בהם המגייסים מכונים "קאפו" - הם מתירים את דמם. חיילים חרדים כבר ספגו קללות ויריקות ומכות. השלב הבא - ניסיון לרצוח חייל חרדי או את מי שמסייע לגיוס - הוא התפתחות טבעית. המשטרה לא יכולה להתעלם מהכתובת שרשומה כאן בענק על השלטים. היא לא יכולה לומר שזהו עניין חרדי פנימי. משום שכאשר יתרחש הרצח הזה - וזה רק עניין של זמן - המשטרה לא תוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו".
