צמיחה תוך הגדלת אי-שיוויון

אדוני שר האוצר, ראש עיריית רחובות, נשיא מכון ויצמן, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, מנכ"לית משרד המדע והטכנולוגיה, אורחים נכבדים, גבירותיי ורבותיי.

זהו עונג גדול עבורי להיות היום כאן, במיוחד לאור העובדה שהאירוע החשוב הזה, ועידת רחובות הראשונה למדע וטכנולוגיה, נערכת במוסד הידוע והמכובד הזה, מכון ויצמן.

כאשר המארגנים של הוועידה ביקשו ממני נושא להרצאה שלי היום, החלטתי שאדבר על הנושא: "האם כלכלה היא מדע?" מאוחר יותר הבנתי שהאקדמיה הלאומית למדעים כבר החליטה על השאלה הזאת כאשר בחרה בידידי, פרופסור מנחם יערי לנשיא שלה. אני, כמובן, מסכים איתה: כלכלה היא כן מדע!

לכן, לא אדבר היום על הנושא שמופיע בתוכנית הוועידה, אלא על כמה תוצאות מהמחקר הכלכלי שמתייחסות לקשר שבין צמיחה כלכלית ומידע וטכנולוגיה.

בנושא הזה, טבעי להתחיל מהעבודה של חתן פרס נובל, פרופ' רוברט סולו, שנעשתה לפני כמעט 50 שנה. אפשר לכתוב פונקצית ייצור שלפיה רמת הייצור היא תוצאה של רמות השימוש בגורמי הייצור - בייחוד של עבודה והון - ושל הרמה של הטכנולוגיה. סולו שאל את השאלה: מה הייתה התרומה של הגדלת השימוש בעבודה והון לצמיחה בארצות הברית בין השנים 1909 ו-1949, ומה הייתה התרומה של ההתקדמות שחלה ברמת הטכנולוגיה לצמיחה באותה תקופה.

התשובה המפורסמת שלו הייתה שיותר מ-80 אחוז מהצמיחה בתקופה זאת, מוסבר על-ידי השינויים הטכנולוגים שחלו במשק באותה תקופה. התשובה של סולו היתה רובסטית ועמדה מאז הרבה מבחנים.

בעבודה של סולו, רמת הטכנולוגיה היא גורם אקסוגני, כלומר גורם שנקבע מחוץ לכלכלה. בשנות ה-60, כלכלנים התחילו לחקור את המקורות של רמת הטכנולוגיה, אבל בשנות ה-70, כאשר התחילו בעיות מקרו-כלכליות עצומות בכמעט כל פינה בעולם, תשומות הלב שלנו, הכלכלנים, עברה לבעיות אחרות מהצמיחה. מאז שנות ה-80, נעשתה עבודה כלכלית מאומצת שהתמקדה בנסיון לכלול את הגורמים המשפיעים על הגידול בפריון, במסגרת המודלים הכלכליים, הידועה כ"תאוריה החדשה של הצמיחה הכלכלית".

התוצאות של התאוריה החדשה הזו לגבי הצמיחה הכלכלית, מפורטות בהרחבה בספרו המצוין של ידידי, פרופסור אלחנן הלפמן שיצא לאור בשנת 2004 תחת השם: The Mystery of Economic Growth" - " התעלומה של הצמיחה הכלכלית".

הרשו לי לסכם כמה מהממצאים העיקריים:
1. התוצאה העיקרית של סולו נכונה בהשוואה בינלאומית. נמצאו עדויות כי ההבדלים בפריון הכולל בין המדינות השונות - הבדלים הנובעים מרמות טכנולוגיה שונות - מסבירים למעלה מ-60% מההבדלים בהכנסה לעובד בין המדינות הללו ואת ההבדלים בשיעורי הצמיחה השונים.

2. למרות העליות והמורדות בצמיחה במשך המחזור הכלכלי, שיעור הצמיחה הממוצע של כלכלת העולם הואץ לאורך זמן. משתמע מכך שקצב הצמיחה של רמת הטכנולוגיה שבשימוש במשקים בעולם, עלה על פני זמן.

3. החינוך משחק תפקיד חשוב בהסבר ההבדלים בשיעורי צמיחה והכנסה לעובד בין מדינות ועל פני זמן.

4. תוצאה מאד חשובה: התשואה לחברה מהשקעה במחקר ופיתוח גבוהה בהרבה מהתשואה למשקיע.

אגב, הרשו לי להכניס כאן הערה: יש הבדל מהותי בין השיפורים בשוליים של טכנולוגיות קיימות לבין פיתוח של טכנולוגיות חדשות שיכולות לשמש למטרות רבות, המכונות "טכנולוגיות רב-תכליתיות". מדובר בטכנולוגיות תשתיתיות (GENERAL PORPUSE TECHNOLOGY) - כמו מיכון, חשמל, מיחשוב - שמהן נגזרים שימושים רבים על-ידי טכנולוגיות אחרות.

תרומתן של טכנולוגיות אלה לפריון היא גבוהה ומתמשכת. אבל קליטת הטכנולוגיה הרב-תכליתית יכולה לקחת הרבה שנים, ואפילו אפשר שבתחילת התהליך, קצב הגידול בפריון במשק יירד. זאת, משום שהטכנולוגיה החדשה מוציאה החוצה טכנולוגיות מיושנות. מכאן נובעת ההשערה של רוברט סולו מלפני 15 שנה, לפיה: "מהפיכת המחשבים נמצאת בכל מקום במשק, חוץ מבנתונים על הפריון". אלא שהמצב הזה התחיל להשתנות באמצע שנות ה-90.

5. כלכלנים מדגישים את חשיבות הפתיחות של משק לשיעור הצמיחה שלו. אין משק בעולם, בתקופה המודרנית, אשר הצליח לצמוח במהירות על פני תקופה ארוכה בלי להגדיל באופן חד גם את היצוא וגם את היבוא שלו.

ובצד הטכנולוגי, גם קיימת תלות הדדית בין מדינות הנובעת ממעבר של ידע.

נמצא כי הפריון הכולל של מדינה יגדל ככל ששותפות הסחר שלה משקיעות יותר במחקר ובפיתוח. מעודד לראות עד כמה מדינות פחות מפותחות נהנות מההשקעה במחקר ופיתוח של המדינות המתועשות. עם זאת, לתוצאות אלה יש צד שלילי: ההשקעה בחידושים טכנולוגיים יכולה להרחיב את הפער בין המדינות העשירות למדינות העניות.

איך למנוע את התוצאה הזאת? רק דרך ריכוז מאמץ להשיג ולהשאר בחזית הטכנולוגית של העולם. ואיך אפשר לעשות זאת? דרך השקעות בחינוך ודרך תמיכה בתחום המידע הכללי והשימושי - כולל תמיכה במחקר ופיתוח. אבל זה דבר מסובך - כמעט בכל העולם התערבות ממשלתית ישירה במחקר ופיתוח נחשבת לכישלון. יש שני מקרים יוצאי מן הכלל - פינלנד וישראל.

מוסד המדען הראשי אצלנו נחשב להצלחה - אף-על-פי שיש צורך להמשיך לחקור אילו גורמים אחראים להצלחתנו ולהפיק לקחים לגבי שינויים אפשריים בעתיד.

לסיום חלק זה:

1. הגדלת הפריון קריטית לצמיחה כלכלית בת קיימא.
2. להיות בחזית הידע ובחזית החידושים הטכנולוגיים חיוני לצמיחה הכלכלית.
3. ומדינות השואפות להישאר בחזיתות אלה חייבות להבטיח שמאגר הידע הטכנולוגי שלהן הולך וגדל.

4. על סמך העדויות מן העולם, ברורה החשיבות של השבחת ההון האנושי בישראל על-ידי השקעה בחינוך ובתשתית טכנולוגית, כדי שנישאר בחזית הידע ובחזית החידושים הטכנולוגיים. אלה יביאו לעלייה בפריון ולעליה בצמיחה לנפש בישראל. לשם כך, חשוב לבנות מערכת תמריצים ומבנה מוסדי נכונים. חשוב לבנות מערכת תמריצים שתעודד חינוך לכל האוכלוסיה עם דגש לחינוך הטכנולוגי. במקביל, חשוב לתמרץ בדרכים שונות תהליכים שמעודדים חידושים והמצאות.

5. אם מותר לי, אני רוצה גם להתייחס לקשר שבין צמיחה ואי-שוויון, ולהבדל בין אי-שוויון לבין עוני. התוצאה הראשונה בתחום היחס בין צמיחה ואי-שוויון נקרא בשם עקומת קוזנץ. לפי הנתונים שהיו בידי קוזנץ, הוא חשב שבתחילת תהליך הצמיחה אי-השוויון עולה, ואחר-כך מתחיל לרדת. אבל הנתונים שהיו בזמן העבודה הזאת של קוזנץ היו מעטים מאד. עכשיו ברור שאין שום יחס פשוט בין צמיחה ואי-שוויון. והסיבה לזה פשוטה:

א. אפשר להשפיע על אי-השוויון דרך מדיניות כלכלית, כולל דרך מערכת החינוך.

ב. זה תלוי גם במקורות הצמיחה, למשל, מאיזה סוג התקדמות בטכנולוגיה, הצמיחה נובעת.

ביחס להבדל בין הקטנת אי-שוויון להקטנת העוני, אנחנו צריכים להבין שאפשר שהעוני יקטן ובאותו הזמן אי-השוויון יגדל. זה קורה, למשל, בסין. יכול להיות שיש תחלופה בטווח הקצר בין הקטנת העוני ובין הקטנת אי-השוויון. ואם יש תחלופה כזאת, אז החברה צריכה להחליט איפה בטווח הקצר היא רוצה להיות.

אסיים בדברים של ידידי, פרופסור יורם בן-פורת, זכרונו לברכה, כפי שכתב אותם בספר מ-1986 בשם "המשק הישראלי - חבלי צמיחה": "הפוטנציאל קיים. לפנינו מאגר של הון אנושי ותשתית מדעית שניתן להפעילם להגברת הפריון ולהרחבת היצוא המבוסס על היתרון היחסי האמיתי של ישראל. אם נחישות ההחלטה הלאומית שעמדה בתלאות ובקורבנות למען הגשמת העצמאות המדיניות והביטחון תרמה ליעד של עצמאות כלכלית, תיתכן פתיחתו של פרק חדש של צמיחה כלכלית מתמשכת".

בעצם אנחנו כבר נמצאים בדרך הזאת. אם נמשיך בה, נוכל להגיע לפוטנציאל שלנו באפן מלא ולעמוד לצד המדינות המפותחות ביותר בעולם.