התשובה והשמחה בראש השנה

עשרת הימים שבין ראש-השנה ליום הכיפורים נקראים "עשרת ימי תשובה". מכאן מובן שראש-השנה הוא היום הראשון של עשרת ימי-תשובה.

לכאורה תמוה, לא מצינו שנקבע יום ראש השנה ליום של תשובה. אין בו וידוי שהוא עיקר התשובה. ביום הכיפורים נקבעה עבודת היום בווידוי וחרטה, אם-כן איזו מהות של תשובה קיימת בראש-השנה?

מאידך-גיסא, מצינו שיום ראש-השנה הוא יום של שמחה והתרוממות רוח, יום שבו אוכלים ושותים ושמחים כפי המובא בטור (או"ח סימן תקפ"א) המביא את דברי המדרש: "רבי חנינא ורבי יהושע אומרים: איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוהיה... מנהגו של עולם, אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך ציפורניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו.

אבל ישראל אינם כן: לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלים ושותים ושמחים בראש-השנה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם ניסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם".

המדרש מסביר את ההתעלמות מהדין בכך שעם ישראל יודע שיתרחש לו נס, והדין יהיה לו לטובה ועל-כן שמחים הם בראש-השנה. נראה לבאר זאת שעבודת התשובה של ראש-השנה היא השלב הראשון של מעשה התשובה.

ראש-השנה במהותו הוא יום המלכתו של הקב"ה על עם ישראל, כפי המצוין בתלמוד: "ואמרו לפני בראש-השנה מלכויות, זיכרונות ושופרות. מלכויות שתמליכוני עליכם" (ראש-השנה ט"ז, א'). רבינו חננאל מבאר על אתר: "וכן בראש-השנה אמרו מלכויות שתקבלו מלכותי עליכם". לאמור, שעבודת היום של ראש-השנה היא קבלת עול מלכות שמים. רק על-ידי קבלת עול מלכותו היא המהווה את השורש והיסוד של עבודת התשובה. היות שברגע שהאדם מכיר בגדלות הבורא ומקבל עליו עול מלכותו, מהווה הדבר צעד ראשון למהותה של התשובה. היראה בקבלת עול מלכות שמים מובילה לדרך התשובה.

אין לשלול את השמחה הקיימת בראש-השנה, היות שתקיעת השופר מסמלת את המלכתו של מלך מלכי המלכים, היא המביאה את האדם להתעוררות של תשובה, והיא אף המביאה את שמחת היום בהכתרתו של המלך.

הרמ"א מביא מנהג שאוסר אפילו לרמוז על עניינו של החטא בראש-השנה, כפי המצוין בשולחן ערוך: "יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריה חטא" (שו"ע או"ח תקפ"ג סעיף ב').

גם בתפילות ראש-השנה לא מוזכר עניינם של החטאים והתחנונים לכפרה. אלא שעיקרו של היום מוקדש לתפילות וסעודות חג המתאפיינות בסימנים שונים הבאים להביע שמחה הקיימת ביום ראש-השנה.

האם יום ראש-השנה הוא יום של תשובה או יום של שמחה? לפתרון שאלה זו רצוי להבהיר את סדר שלבי העבודה של הימים הנוראים - חודש אלול, ראש-השנה, יום-הכיפורים והימים שבתווך.

לאחר ההכנה של חודש אלול כחודש של סליחות ודברי התעוררות, מתעורר האדם משנתו ותרדמתו על-ידי קול השופר. הוא מכין את עצמו לעבודת התשובה שתחילתה ביום הראשון של ראש-השנה. הוא היום הראשון של עשרת ימי תשובה.

בקבלת עול מלכות שמים בראש-השנה על-ידי הכתרתו של מלך מלכי המלכים, מכין האדם את עצמו לטהרה בהתעלות יומיומית לקראת עבודת יום הכיפורים שהיא טהרת התשובה בווידוי חטאיו, והחרטה ממעשיו הרעים כפי שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא ט"ז, ל').

מהותו של ראש-השנה להחדיר לתודעתו של האדם כי יש מלך לעולם וזה בולט במצווה העיקרית של היום הראשון בשנה - תקיעת השופר, כפי שמציין זאת הרמב"ם הלכות תשובה: "אף-על-פי שתקיעת שופר בראש-השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם... (פרק ג', הלכה ד').

ההתעוררות לתשובה נגרמת על-ידי זכירתו של הקב"ה. תפקידו של השופר בראש-השנה לחזור ולהזכיר לנו את מרכזיותו של הבורא בחיי היומיום ולהביא אותנו לתחושה של חגיגיות ושמחה אמיתית בראש-השנה.