בעוד כשמונה חודשים
תוחלף התחבורה הציבורית באלעד. שמונה חודשים זה הרבה זמן למי שצריך כמעט מדי יום לצאת מהעיר לעיסוקיו.
בעירנו מחולק לוח זמנים של הקווים השונים בעיר ועל פיו אנו מנהלים את נסיעותינו.
אבל מה לעשות שלוח הזמנים לפעמים שווא ידבר?
אדם שזקוק לתחבורה הציבורית, יש לו לוח זמנים מפורט ומסודר. הוא מתארגן, מתלבש יפה, ויוצא לעבר התחנה מתוזמן נכון ומדויק והאוטובוס איננו. והוא אפילו לא בטוח שיבוא.
והוא מחכה ומחכה ומחכה. לעתים לשווא.
תושבי אלעד מורגלים כל כך, שבדרך כלל רק מביטים זה בזה בחוסר אונים ומקווים לנס. כלומר – לנסיעה שתגיע.
אתמול יצאתי לתחנה השנייה בקו 79. תחנה אליה אמור האוטובוס להגיע תוך דקה או שתיים בערך מזמן היציאה הרשום בלו"ז. על-פי לוח הזמנים האוטובוס אמור לצאת בשעה 9:30. כבר ב-9:25 עמדתי בתחנה מתכסה אט אט באבק לבן וחיכיתי בסבלנות. עשיתי חשבון של שבע דקות המתנה באובך. ומה הן שבע דקות ביני לבין
אגד תעבורה?
אבל האוטובוס לא הגיע.
9:35, 9:40, בשעה 9:47 התקשרתי למוקד השירות לשאול מה קורה, למה האוטובוס לא מגיע והאם יגיע בכלל? נעניתי על-ידי בחורה נחמדה שאמרה לאחר בירור שאין לה שום מידע לגבי הקו והשעה הזאת, אך היא מציעה לי להמתין לאוטובוס הבא שיצא בשעה עשר.
כעסתי על ה"אין לי מידע", כי אם כך, מה ההבדל בינה לביני מלבד זה שאני באובך וממהרת והיא מול הטלפון?
ההמתנה הייתה קשה, מתישה ומשפילה.
משפילה מפני שאין זאת הפעם הראשונה. נכון שדברים כאלה קורים מידי פעם אבל כשזה סידרתי, זה מטריד ומשפיל ומזלזל. וזה סדרתי ומוכר מידי.
תוך תסכול וניסיון לנשום בתוך האובך שהקיף אותי, ראיתי מולי יוצא מתוך מכונית את ראש העיר בכבודו ובעצמו, את הרב פורוש שהגיע לאזור על-מנת לחנוך מבנה חדש ויפה שהוקם בסביבה ועימו עוד מנציגי המועצה.
איזו סיעתא דשמיא! ניגשתי עליו על-מנת לקבל תשובה בזמן אמת: למה האוטובוס לא מגיע? ונעניתי על-ידי הרב פורוש בסבלנות שאוכל לבוא למשרדו ביום שלישי (שלישי-אישי), יש קבלת קהל והוא יוכל לשמוע אותי.
אבל יום שלישי רחוק לי ואני צריכה אוטובוס עכשיו.
והנה באה הצלה לרב פורוש: "דברי עם גרוסברד, הוא אחראי להתחבורה", אמר והמשיך בדרכו. הפניתי את ראשי - והנה גרוסברד!
"מה הבעיה?" שאל בסבלנות.
סיפרתי על הבעיה - על האיחורים והעיכובים של האוטובוס ואפילו על ביטול נסיעות לפעמים. גרוסברד לא הופתע. הוא מכיר את הבעיה. הרי היא בטיפולו! הוא אישר שהנושא מוכר לו והוא מטפל בעניין... והוא גם הבטיח שידאג לזה יותר.
ואכן דאג!
ממש תוך כדי שיחה הגיח האוטובוס מולי.
בלא להיפרד ובלא להודות לחברי המועצה הנכבדים רצתי על-מנת לא להפסיד את הפלא.
בכל תחנות ההמשך עלו אנשים מתוסכלים ומזולזלים והתלוננו על האיחור שמשבש להם את סדר היום.
קיטרו וישבו. מה עוד יכלו לעשות? גרוסברד כבר יודע, ראש העיר יודע, כולם יודעים, גם בהנהלת "
אגד תעבורה" יודעים אני מניחה... והתחבורה תוחלף בעזרת השם.
ולנו רק נשאר להמתין שמונה חודשים ולקוות שחברת "קווים" תשפר לנו את איכות הנסיעות.
ובינתיים החיים נמשכים. ואנו נצא לתחנה, צמודים ללו"ז שקיבלנו נהיה במתח כמה דקות: יגיע בזמן או לא יגיע בכלל? ואם לא יגיע, אולי נחזור הביתה בשקט כנועים ומושפלים.
הנה כמה דוגמאות אקטואליות
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
