שר ההגנה של ארה"ב הודיע ב-2.4.02 כי סדאם חוסיין הקים קרן למימון מלגות למחבלים מתאבדים. כיצד צריך הציבור המתורבת בעולם להתייחס לשיטות החדשות של טרור וחבלה ולצורות הציניות של מימונו?
לעולם מוכר רצח בהזמנה המבוצע על-ידי ארגונים כדוגמת המאפיה. זהו פשע נורא. אולם, המזמין משתדל להישאר עלום על-מנת להתחמק מעונש. כאן, מזמין הרצח ידוע ומכריז על כך קבל עולם מתוך אמונה וביטחון כי לא ימוצה עימו הדין.
גם הרצח המוזמן הינו רצח סיטוני של כמות גדולה של אנשים וכל המרבה הרי זה משובח. הסיבה היחידה להזמנת הרצח היא השתייכותם של הקורבנות לדת או לצורת שלטון שאינה חביבה על מזמין הרצח.
המחבלים המתאבדים הביאו לעולמנו נשק השמדה חדש, זול וקל לשינוע.
אין ספק ששימוש בנשק זה יתפשט וישמש לאורך לפיתרון בעיות פוליטיות על-ידי קבוצות קיצונים מטורפים. אנו צפויים לראות עשרות ומאות פסיכופטים שישתמשו בשיטה החדשה "לפתור" את בעיות אישיותם המעוותת.
אם יש משהו הסובר כי אפשר לתמוך בסתר או בשקט ברצח המוני לפי הזמנה באמצעות מחבל מתאבד והעניין ישאר מקומי - טעות בידו.
אם לא יעצר סוג זה של אלימות בעודו באיבו עד מהרה מתאבדים יתפוצצו לא רק בירושלים כי אם בשאנס אליזה בפריז, בכיכר האדומה במוסקבה, בפיקדלי ובברודווי. ולא ירחק היום גם בקהיר, בגדד ודמשק. תלוי במזמין ובמטרותיו.
המתאבדים יוכלו להשתמש, כמובן, בסוגי נשק חזקים יותר מחגורות נפץ.
טרור אינו תמיד נשק השמדה המוני, אולם תמיד הוא נשק הרס של הביטחון האישי והציבורי, הרס תודעה המוני, הרס זכויות הפרט והרס יסודות התרבות הקיימים ברמה הלאומית והבינלאומית.
המחבל המתאבד הוא פושע במלוא מובן המילה, אך פושע גדול ממנו הוא שולחו.
החוק הפלילי מטיל אחריות לא פחותה על שולחיהם של המתאבדים הדואגים להכנתם, לציודם, ובמקרים לא מעטים לתשלום למשפחתם אחרי מותם.
אם לא נעצור כעת את מגפת המחבלים המתאבדים, עד מהרה היא תתפשט בכל העולם בתמיכה ובמימון של הכסף הגדול של הנפט. ילדיהם יזכו למלגות לימודים והוריהם לפנסיות נדיבות.
וכך, פיגועים יהפכו לתופעה יום-יומית בערי העולם. מוסלמים, נוצרים, קונפוציאניים ובודהיסטים איש לה יהיה בטוח שלא יפוצצו אותו.
מוות פתאומי יהפוך לתופעה רגילה כמו גם הפחד ממנו. איש לא יוכל להיות בטוח שטרור של מתאבדים יפגע במספר מוגבל של אנשים במקומות ספציפיים.
הפתגם אומר, "מרגע שהאכלת את התנין בשכניך אין לך אלא לצפות מתי יטרוף אותך".
באיחור רב ראו זאת אלו שתמכו בהסכם מינכן בתקווה לשלום וקיבלו את מלחמת העולם השנייה.
מעולם לא הצליחו במניעה מוחלטת של התפשטות נשק מסוג חדש או לגרום להשמדתו המוחלטת.
ברם, המאה ה-20 מוכיחה כי כוח עולמי מונע שימוש בנשק השמדה המוני, או המסוכנים לקיום האנושות. כך היה במאה ה-20 בנושא השימוש בנשק גרעיני, כימי וביולוגי.
מאז ומתמיד התקיימה תופעת המחבלים-מתאבדים. אולם הפיכתה של התופעה לרגילה ותהליך ה"תיעוש" שלה הופכת סוג זה של טרור לסכנה עולמית חמורה.
פרדוקסאלית, האמת הברורה כל כך אינה מחדדת את תחושת הסכנה שמביא עימו נשק השמדה המוני זה. מחבלים המפוצצים את מגדלי התאומים בניו-יורק או דיסקוטקים בתל-אביב, הם בהחלט נשק השמדה המוני, ואין זה משנה כלל אם הם מופעלים על-ידי בן-לאדן או ערפאת.
נהפוך הוא, באירופה ובכמה מקומות בארה"ב מלובה היסטריה והסתה אנטי ישראלית תחת הכותרת הצדקנית של הגנה על העם הפלשתיני. זאת, למרות שישראל אינה נלחמת בעם הפלשתיני אלא מנהלת מלחמה הגיונית ומוצדקת נגד טרור עולמי, קבוצות טרור מסוגן של אל-קאעידה, חמאס, פת"ח, ג'יהאד איסלמי ואחרים.
מלחמה זו אינה מוצדקת פחות מזו שמקיימת הקואליציה העולמית בראשות ארה"ב.
איננו יודעים מי מנהל ומי משלם עבור ההיסטריה האנטי ישראלית. אולם, היסטריה זו ניזונה גם מסחטנותו של סאדם חוסיין, דיבורים על אפשרות חרם נפט, ושאיפות אישיות של פוליטיקאים ואילי תקשורת מסוימים.
מימדי ההיסטריה מרשימים: סטודנטים אמריקנים, כוכבי הוליווד, מדענים אירופים, פרלמנטרים נורבגיים, חברי הפרלמנט האירופי ועד ארגונים לזכויות אדם.
מדענים הציעו להחרים את חבריהם הישראלים וחברי ועדות פרס נובל לשלום החליטו שהוא מגיע לערפאת אך לא לפרס.
לפוליטיקאים האלו יש זיכרון קצר. הם שכחו שספטמבר השחור של ערפאת כמעט והחריב את ירדן, שכחו את אירועי אולימפיאדת מינכן ועוד אירועים רבים אחרים.
היסטריה זו מבודדת את ישראל, אך היא מסוכנת עוד יותר לאירופה ואמריקה בגין גל האנטישמיות המתפתחת שם.
כידוע, אנטישמיות קל מאוד להצית אך קשה מאוד לכבות.
אף אחד לא יודע איזה סוג של מנהיגים חדשים ניאו-היטלריסטיים היא מביאה אחריה.
סיסמתם של האנטישמיים הרוסים במאה ה-19 היתה: "הכה בז'ידים (יהודים) והצל את רוסיה".
מסתבר שקיימת הדרדרות באירופה ואמריקה דווקא לכוון זה. ואלו הן מדינות שאמורות להיות מרכז הדמוקרטיה העולמית ולא מדינות עניות כמו מדינות אפריקה.
פעם התפלאנו כיצד יתכן שבגרמניה, כזו ארץ, כזו תרבות ופתאום אושוויץ?
הכל, פשוט הכל יכול לקרות כאשר שוכחים!
יתכן שעם חלוף הזמן ארגונים כגון האו"ם, הפרלמנט והאיחוד הארופי ואפילו ועדת פרס נובל יבינו (אך נקווה שזה יקרה בטרם יהיה מאוחר מדי) שאי אפשר על-סמך הבטחות מילוליות ואף הבטחות חוזיות להקים מיידית מדינה פלסשתינית.
השלב הראשון לאחר קבלת החלטה על מדינה פלשתינית חייב להיות חיסול כל ארגוני הטרור בשטחים וליד הקו הירוק. זה בדיוק מה שעושה כעת ישראל.
שלב שני, באחריות האו"ם או קבוצת מדינות לקידום תהליך השלום, חייב להיות הקמת שטחים מפורזים לזמן מה.
במקביל, קיום בחירות לממשל ואדמיניסטרציה חדשה שאינה קשורה בעברה עם ארגוני טרור.
את פונקצית השיטור חייב לקחת האו"ם או נאטו. רק לאחר ביצוע השלב הראשון והשני אפשר להתחיל בצעד הבא והוא מו"מ. אפשר להשיג שלום במזרח התיכון רק בשלבים.
אין מנוס מהפעלת כוח כלפי ארגוני הטרור בשלב הראשון. ללא זאת, כל ניסיונות השלום יהיו חסרי תועלת.
החלטת מועצת הביטחון תזכר בהיסטוריה כמסמך שאינו מקדם שלום אך מסית לאלימות. דרושות החלטות מהירות וברורות של האו"ם וארגונים אירופים למאבק בטרור.
זמן רב בוזבז בלי ביצוע ההגדרות הראויות לטרור ולמחבלים מתאבדים, וטיפול בהם לדוגמא באמצעות בית דין בינלאומי.
הגופים הללו גילו אוזלת יד ולא ביצעו דברים רבים ראוים נוספים.
ביזבוז זמן זה גם תרם לגישה כפולה לבעיית הטרור, וללא ספק משפיע על שיתוף הפעולה בקואליצית הטרור ומונע את הצלחתה.
או שטרור הנתמך על-ידי פעולות אנטישמיות, אנטי ישראליות, אנטי אמריקניות ומונע על-ידי אמביציות אישיות של פוליטיקאים יגבר, או, שההגיון הכלל עולמי ינצח.
אין דרך ביניים.
אני פונה לכל אדם הדואג לעתידנו המשותף לעתיד וילדינו ונכדינו לתמוך בפנייתי.
הלנה בונר
12.4.2002
_________________________
המכתב תורגם בחברת ב.א.ט.מ ונמסר לפרסום במערכת מחלקה ראשונה.
הלנה בונר היא לוחמת זכויות אדם בעלת שם עולמי.
בונר הינה אלמנתו של אנדריי סחרוב, מי שנחשב אבי פצצת המימן. סחרוב, פיזיקאי ולוחם זכויות האדם בברית המועצות. בשנות ה-60 יצא נגד הנשק הגעיני ולחם למען חופש הדיבור בברית המועצות. בשל מאבקו לזכויות אדם, הוא נכלא והוגלה לעיר גורקי. זכה לחנינה בעקבות מאבק ולחץ עולמי. ב-1975 זכה בפרס נובל לשלום.
