מאבק גדול מתנהל, בימים אלה, מתחת לפני השטח. השאלה המרכזית: מי ישלוט באמת באגף החקירות במשטרה. ראש הממשלה
בנימין נתניהו, שחושש מחקירות מוזמנות ומתפירת תיקים נגדו, עוסק בכך רבות.
ארנון מוזס, העורך האחראי ובעל השליטה ב
ידיעות אחרונות, עוסק בכך לא פחות. מועמדו של מוזס הוא: ניצב יורם הלוי.
המאבק מתחת לפני השטח מתנהל באופן יצרי ומרתק. המדובר במאבק מוחות אמיתי, המופעל בתכסיסנות במטרה לקדם ו/או לסכל מועמדים של היריב. את המחיר משלמים אישים טובים כמו תת-אלוף (במיל.)
גל הירש, שאינו נמנה עם מקורביו של מוזס, ועל-כן לא ניתן היה להבטיח, באמצעותו, מינוי מקורב "מתאים" שישרת את האינטרסים של "הארגון" - הוא ידיעות אחרונות. הירש שילם את מלוא המחיר.
מועמדותו של הירש סוכלה, לאחר שהוכפש בתקשורת בכלל ובידיעות אחרונות בכלל. אפילו היועמ"ש
יהודה וינשטיין, שיודע אישית דבר או שניים, עוד מתקופת היותו עורך דין, על קבלת כספים אסורים מלקוחות בלא לרושמם כתקבולים, פעל בדרך מניפולטיבית ובעייתית והביא לבטלות מועמדות הירש, ואף ניסה, בלא סמכות, לקדם ואף לכפות מועמד מקרב הניצבים לתפקיד מפכ"ל המשטרה.
שליטה-השפעה באגף החקירות, באמצעות ניצב-מקורב ו/או במפכ"ל משטרה, מבטיחה מכפלות של כוח. מוזס התרגל לשלוט בקצינים בכירים במשטרה, ובאמצעותם "לשפד" את יריביו ו/או פוליטיקאים שלא שירתו את הארגון. במקביל הוא הצליח, באמצעות ראשי היחידות החוקרות, לקדם או להקפיא חקירות שבהן היה לו ו/או לעיתונו עניין מיוחד. בדרך זו שלט מוזס בפוליטיקאים, באנשי עסקים וגם בפקידים בכירים. מוזס "מתחזק" בימים אלה קשרים טובים עם שורה של גורמים פוליטיים, כדי שיסייעו וישמרו לו אמונים. השר לביטחון פנים,
גלעד ארדן, נמנה גם הוא עימם. לראיה: פרסום שמנע מוזס בידיעות אחרונות בתקופה האחרונה, שהיה עלול להביך את השר הבכיר.
מפקד מחוז דרום, ניצב יורם הלוי, הוא כאמור מועמדו של מוזס. ולא בכדי. הלוי נחשב לאחד ממקורביו של מוזס. השניים מקיימים קשרים אישיים, הן ישירות והן באמצעות שני גורמים נוספים המשמשים כ"נאמנים". אחד מהם הוא חיים רוזנברג, האיש האחראי למערך הביטחון בידיעות אחרונות. הקשר כולל שיחות תכופות, שחלקן בעייתיות. אין מדובר רק בשיתוף פעולה הכולל החלפת דעות, אלא בשיחות העלולות לעלות כדי חתירה נגד גורמים בכירים.
המאבק האמור נמשך גם עתה לאחר שהוכרע, כפי שחשפנו ב-News1, כי סגן ראש השב"כ (ר') הוא שימונה לתפקיד מפכ"ל המשטרה. כניסתו של ר' צפויה תוך שבועות, לאחר שישלים חפיפה מהירה בשירות הביטחון הכללי. לאחר מכן יבחר סגן מפכ"ל, וימונו ראשי אגפים חדשים, ובכלל זה ראש אגף חקירות, במקום ניצב מני יצחקי; וכן ראש חדש ליחידה הארצית לחקירות הונאה, במקום תנ"צ
אפרים ברכה, שבחר להתאבד במקום לתת את הדין על מעשיו הנפשעים.
ניתנת האמת להיאמר: קשריו של יורם הלוי עם ארנון מוזס הם שהיו ועודם בעוכריו. נתניהו יודע וחושש מקשרים אלה, ולכן לא רצה בכלל לשמוע על מועמדותו של הלוי לתפקיד המפכ"ל. פגישתו עם הלוי לבחינת מועמדותו, כביכול, נעשתה לשם מראית עין בלבד. לא יותר. הפרסומים בידיעות אחרונות, לאחר מינוי ניצב
בנצי סאו למ"מ המפכ"ל, לפיהם הלוי, שלא נבחר, שוקל לפרוש מהמשטרה, התקבלו בסיפוק; הפרסום באתר ynet שבבעלות מוזס (25.09.15), לאחר שנחשף ב-News1 כי מועמדם הנבחר של נתניהו וארדן לתפקיד המפכ"ל הוא סגן ראש השב"כ (ר'), לפיו הלוי שוב שוקל לפרוש מהמשטרה, התקבל בגיחוך. ובבוז.
ניסיונו של מוזס לדחוף את מועמדות הלוי לתפקיד סגן מפכ"ל, עם סמכויות לקבל את האחריות לאגף החקירות, לא יצלח. בדיוק מאותה סיבה. חד, פשוט וברור: נתניהו לא ירשה למקורבו של מוזס להעפיל לעמדת הכרעה: מי ייחקר ומי לא. נתניהו חושש, בצדק או שלא בצדק, מפני תפירת תיקים. לו ולאנשיו הקרובים. הניסיונות שנעשו בשנתיים האחרונות כדי לסבך אותו ואת רעייתו בגלל פרשת הבקבוקים, לדוגמה, וכן בפרשת החשמלאי הנחקרת בימים אלה בידי היחידה הארצית לחקירות הונאה, לימדו אותו לקח מר: הוא חייב לשלוט, ולסכל, ומראש, באמצעות המפכ"ל ו/או באמצעות השר לביטחון פנים, כל מינוי רגיש במשטרה העלול לשרת את יריביו, ובראשם ארנון מוזס. המטרה, אפוא, מקדשת את האמצעים, בשל חששו של נתניהו: אם יפקיר זירה זו, הוא ימצא את עצמו בחדרי החקירות. בדחיפת מוזס, כמובן.
מינויו למפכ"ל מחייב עתה את הסגן השני לשוב מחופשה לשירות השב"כ
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
