לאחר שנודע כי מתנחלים הגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד קצין צה"ל, אל"מ יובל בזק, בטענה שפעולות מסוימות נעשו בפיקודו שלא-כחוק ותוך גרימת נזק לתובעים, קמו שרת המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ודובר צה"ל להגיב במהירות.
באתר זה פורסם כי שרת המשפטים והיועץ המשפטי החליטו שהמערכת המשפטית תגן ותייצג את אנשי כוחות הביטחון, בכל מקרה של תביעה אישית נגדם.
עוד מסר Nfc, כי מדובר צה"ל נמסרה התגובה האינטליגנטית הבאה: "ניסיונות הסרק של המתנחלים להשתמש בהליכים משפטיים כדי להרתיע קצינים וחיילים ממילוי תפקידם לא יצלחו".
Nfc מוסיף ומדווח כי תת-אלוף יאיר גולן, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, התייחס לניסיון להגיש את התביעות באופן אישי לקצינים וכן את ההפגנות מול בתיהם, וציין כי הוא רואה את הטרדת המח"ט בביתו בחומרה. הוא הוסיף שהגשת התביעה היא עזות מצח, מאחר שאל"מ בזק "עושה ימים כלילות בהגנה על ביטחונם של תושבי האזור".
סליחה, אבל מה בדיוק קורה כאן?. מאימתי מחליט דובר צה"ל בו-במקום, ללא חקירה ובדיקה, כי תלונה או תביעה משפטית נגד קצין צה"ל היא תביעת סרק, ומדוע בעצם לא יפוטרו השופטים וייסגרו בתי המשפט לצמיתות, ותחתם ימונה דובר צה"ל לכתוב ישירות את פסקי הדין?.
קצין צה"ל "העושה ימים כלילות בהגנה על שלומם של תושבי האזור", אינו אלא פקיד הציבור, הממלא בשכר את תפקידו וחייב בהקפדה על כל תג של החוק ובהימנעות מחריגה מסמכותו. אם אזרח פלוני סבור שהפקיד או הקצין עבר על החוק, או עשה מעשה עוולה אזרחי נגדו, זכותו המלאה היא להגיש תביעה משפטית. וחובתם של היועץ המשפטי ושרת המשפטים היא, שלא להעניק הגנה אוטומטית ומראש לכל פקיד וקצין, אלא לבדוק היטב ובאורח פרטני כל תלונה ותביעה בנפרד ולגופה, כדי לוודא שהפקיד או הקצין לא חרג מסמכותו ומתפקידו.
אכן, המערכת חייבת להבטיח לשלוחיה כי תעניק להם גיבוי, גם כאשר טעו בתום-לב ואפילו חרגו מסמכותם, אך לא כאשר מעשיהם נעשו בזדון ותוך התעלמות מאזהרות מפורשות בדבר אי-חוקיות המעשה. הקביעה מה קרה בדיוק, והאם מעשי הקצין נעשו בתום-לב וללא זדון, מחייבת חקירה ודרישה ללא משוא פנים. לבטח אסור לשרה וליועץ המשפטי לגנות את האזרח על עצם הגשת תביעתו, שכן זוהי לא רק זכותו האלמנטרית, אלא גם הדרך החוקית ביותר הפתוחה לפניו, שאם תיסגר, איש את רעהו חיים בלעו והרצח ישלוט ברחובותינו (אם אינו עומד לשלוט כבר עכשיו, תחת שלטונה של ממשלה מושחתת זו). והיה אם ימצא בית המשפט, בתום משפט ממצה שייערך על-פי כל כללי הדין והראיות, שהתביעה היתה תביעת-סרק - חזקה עליו שיחייב את התובע בהוצאות המשפט, בשיעור ניכר.
ומפקד איו"ש, שדרגתו תת-אלוף, הגיעה השעה שילמד מעט אזרחות, ואזי ידע כי מסירת כתב התביעה לנתבע, באופן אישי, מהווה תנאי בל-יעבור להמשך ההליך המשפטי הסדיר והתקין נגדו, ולא הטרדת קצין צדיק לשם התענוג שבהטרדה. לבטח אין הוא, תת-אלוף גולן, מוסמך לחלק ציונים לאזרח על מעשיו בתחום זה, ולדעתי זוהי אף חובתו לסייע במסירת המסמך, אם נודע לו כי הקצין מתחמק מלקבלו.
אכן, הפגנה מול ביתו של הקצין הנתבע אינה דבר נעים, ואני מתנגד עקרונית להצקה לפקידים נבחרים וממונים בהיותם בבתיהם: למטרה זו נועד משרדו של הפקיד ולא מעונו. אך נראה כי כאן היתה זו תוצאה של שילוב מרגיז במיוחד: התנהגותו בעת פינוי המאחז והתעלמותו מהטענות בדבר אי-חוקיות מעשיו, לצד סירובו לקבל את עותק כתב התביעה שהתבקש לקבל – כפי שהיה נוהג ללא ויכוח כל אזרח סביר, שאינו מנופח ברגשי: "אני ואפסי עוד". מתברר כי, בדיוק כמו מפקדו תת-אלוף יאיר גולן, גם אל"מ בזק זקוק לשיעורים דחופים וחיוניים באזרחות.
אם זקוקה ציפורה לבני להמחשת חובתה, תבדוק נא כיצד בדקה מערכת המשפט, בשבע עיניים, את התלונות שהגישו גופים כמו שלום עכשיו ו"בצלם", שלאחריהן לא זו בלבד ששום שר או יועץ משפטי לא העזו לגנות את המתלוננים, אלא מספר ניכר של חיילי צה"ל וקציניו הועמדו לדין ואף נענשו, ושום גיבוי לא ניתן להם, לבטח לא אוטומטי וגורף.
לעומת זאת, אנשי הימין הפכו זה-מכבר לאסקופה הנדרסת, וזכויותיהם הפכו למרמס תחת מגפיה של ממשלה מושחתת וחדלת-מעש זו, המתעקשת לכלוא נערות בנות 12 למשך שלושה שבועות בשל הפגנה, ומאיימת לשסות בהן ובהוריהן את פקידות הסעד למען תוכרזנה "קטינות נזקקות".
אך מה אני מעז להשוות את פושעי הימין אל צדיקי שלום עכשיו ו"בצלם"?. הרי, כידוע, עצם היותם אנשי הימין מהווה ראיה לכך שהם מסיתים לרצוח את אריאל שרון, לפוצץ את הר הבית ולבצע פשע חמור מאין כמוהו (כלומר, להתנגד להינתקות).
כפי שבנות המתנחלים הטובות והאמיצות הן האחרונות הזקוקות להגנה כ"קטינות נזקקות", במדינה שבה בנות הנאנסות ע"י אבותיהן אינן מוכרזות ככאלו, כך נראה כי דווקא בקומת הלשכה של שרת המשפטים, ובקומת לשכתו של היועץ המשפטי לממשלה, יש בגירה ובגיר נזקקים - להדחה מתפקידיהם ולנסיעה חד-כיוונית הביתה.
