דממה מרחפת על המדינה, לא רק בירושלים, אלא בכל מחוזותיה. עסקים הושבתו, תיירות צנחה, עסקים קטנים כגדולים נפגעו כלכלית, והחשוב מכל – תחושת ביטחון, איננה עוד. מצב זה אינו יציר כפיו של האל, אלא יציר כפיה של
ממשלה שדנה את אזרחיה למוות, למלחמת סכינים, לחוסר ביטחון ובטיחות. ממשלה שמעסיקה את אזרחיה, כחלק ממדיניותה, רק בביטחונם האישי, ובכך מעבירה שנות קדנציה של גבורות – כמי שנלחמה ב-ט-ר-ו-ר שהיא עצמה הולידה, זוהי ממשלה שדינה חוסר אמון!.
אזרחים יקרים, פקחו את עיניכם, לא מדובר בסימפטומים של אינתיפאדה שלישית, אלא במתכונת שונה בהרבה, שעלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לנו - ערבים ויהודים כאחד. האינתיפאדה האחרונה הייתה לפני 10 שנים בערך, משנת 2000 עד שנת 2005, שגם הגורם להידלקותה היה מסגד אל-אקצה וקדושתו בדת האיסלאמית. גם שם, ממשלת ימין שלטה, רק בראשותו של "מנהיג" אחר –
אריאל שרון במקום ביבי נתניהו, דהיום. הלא הגיעה השעה להשכיל כי ירושלים הינה עיר קדושה לכל הדתות, ויש לשמור ולשמר אותה הרחק מכל חיכוכים פוליטיים ו/או מדיניים ו/או ביטחוניים?.
מאז קום המדינה, משנת 1948 ועד כתיבת שורות אלו לא נקלעה המדינה למצב מביך עם בת בריתה ארצות הברית אלא אך ורק בזמן כהונתו של ראש הממשלה הנוכחי. מאז קום המדינה לא עברה מדינת ישראל מלחמת סכינים, אלא רק בתקופת כהונתו של ראש הממשלה המכהן. מאז קום המדינה ועד יומנו זה לא עברה המדינה הידרדרות כלכלית ומחאות חברתיות אלא רק בתקופת כהונתו של ביבי נתניהו ועמיתיו. מאז קום המדינה ועד כהונתו של ביבי נתניהו היה עם מי לדבר בצד הפלשתיני. הלא הגיע הזמן להבין ולהשכיל כי אנחנו כאזרחי מדינת ישראל איננו צאן וביבי אינו רועה – וזכותנו להגיד די!.
רעננה מותקפת, תל אביב מותקפת, ירושלים מוקפת במתקפות, חדרה מותקפת, עפולה מותקפת. להילחם אין במי!, אדם על דעת עצמו קם בבוקר של יום בהיר לאחר כמה בקרים קשים בחיים ולאחר מחשבה עמוקה על הנעשה במסגד אל-אקצה מחליט כי אין דרך אחרת מלתקוף כל נע יהודי. לזה כיוון ראש הממשלה במדיניותו, כי אם לכך – אז האשם היחידי במדינה זו ולתוצאות מעשיה של הממשלה הינם אזרחיה – שנתנו ונותנים יד לממשלה המפקירה את דמם.
אני ערבי מוסלמי, אזרח מדינת ישראל, ועל שתי זהויות אלו אני לא מוותר, ורבים אחרים כמוני גם כן לא מוותרים. ברחובותיה של תל אביב אנו מטיילים, במוסדותיה של המדינה מקבלים שירות, בבתי משפטיה אני מופיע, ואת אזרחיה אני מייצג יהודים כערבים – ורבים כמוני הם כך. אנו כערבים ישראלים נמצאים בין הפטיש לסדן, היהודי "מקרית אתא" עלול לדקור אותי "כערבי" והפלשתיני בתל אביב עלול לדקור אותי "כיהודי", אני חושש לדבר עברית בעפולה וחושש לדבר ערבית בתל אביב, אנו לא דומים פחות - מתימנים לעירקים ומאשכנזים לאירופיים. כך גם הם, אלו שמפגינים, שורפים, מקללים וצועקים "מוות ליהודים" בלילה, ובבוקר יום למחרת נוסעים לעבודתם במדינה, כן – ברמי לוי, בבנקים, בחברות, במוסדות ממשלתיים וחלק לא מעט נוסעים ללימודיהם באוניברסיטאות ובמכללות של המדינה. מישהו אמור להבין שם למעלה – כי זהותנו כערבים אינה שוללת את זהותנו כאזרחי המדינה, ולהפך.
במצב שנוצר כעת, ברחובות המדינה, יש לממשלה פתרון אחד ויחיד – לפתוח ערוץ הידברות חדש, הוספת שוטרים וחיילים ברחובותיה של ירושלים הינו אמצעי מניעה וכוננות, ואין בו כדי לכבות שום שריפה, מדובר במשכך כאבים בלבד, שכן אין בכוחו של ראש הממשלה לרבות הקבינט לצאת במלחמה נגד אף גוף, ולא בכדי!, מדובר באנשים בודדים שלא משויכים לשום גופים המחליטים על דעת עצמם לפגוע, ואם ראש הממשלה שמעדיף לירות בכל הכיוונים שמא האמצעי יקדש את המטרה, אם כך הדבר - אזי סופה של מדינת ישראל קרב, ולכך אנו כאזרחים אמורים להיות ערים.
יהודים רבים התרעמו כנגד מה שקורה ברחוב ובמגזר הערבי, אני אינני בעד אלו החותרים תחת קיומה של המדינה, ואיני בעד אלו שמחמירים את המצב ברמקולים שונים מעל במות שונות, אך גם איני בעד אלו שמקבלים החלטות כה רעות גורל, שמשליכות עלינו – אזרחי המדינה ערבים כיהודים. אני בעד דו-קיום, חיים משותפים, חיי שלום תקווה ואהבה.
הערבים אינם חשובים פחות למדינה מיהודים, כן נשמע מוזר, אבל זו האמת, 55 אחוז מהמלונאות בירושלים מופעלים ע"י ערבים, רוב נהגי מוניות ואוטובוסים בירושלים הם ערבים, 70 אחוז משוק הנדל"ן במדינת ישראל מוקם ומתוחזק ע"י ערבים, ביניהם פלשתינים. כך שלקיצוניים שדורשים בגירושינו ייאמר מייד שעליכם לחשוב פעמיים.
כולנו תקווה שגל הטרור לא יהפוך לצונאמי ויעבור במהרה, כולנו תקווה כי ראש הממשלה ימצא לו פרטנר להידברות – לפני שבאמת לא יהיה עם מי לדבר!!.
