|
|
תומכים בכל לב [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
שניים אוחזין בטלית. זה אומר: "'כולה שלי', וזה אומר: 'חציהּ שלי'. זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע".
תמיד הייתה לי הרגשה של חוסר צדק, למשמע החלק הזה בפסיקה התלמודית. למה מענישים את האדם הפשרן טוב הלב שמוכן לחלוק עם חברו, ונותנים לו רק רביע מהמציאה? מעבר לחוסר הצדק שבדבר יש גם חוסר תבונה בעידוד אנשים לקיצוניות. ביודעו את הפסיקה הזו מי המטומטם שיהיה מוכן להתפשר?
יש לי חברים אינטלגנטים, נעימים ותרבותיים, יודעי ספר ומלאי ידע. מעל לכל הם אנשי מוסר. המוסר מכתיב להם חיפוש פשרה כדי לנסות לחיות לצד הפלשתינים.
לצערי מתברר שהעולם המערבי מסכים עם הפסיקה של חכמי התלמוד ושופט בסכסוך בהרגשה של צדק מוסרי: "הפלשתיני אומר: 'כולה שלי', הישראלי אומר: 'חציה שלי', הישראלי יתן שלושה רבעים לפלשתיני, יסלק את כל ההתנחלויות, ימסור את ירושלים וישאיר בידו רביע - רצועת החוף הצרה".
אותו 'צדק מוסרי צר' שמניע את חברי, מניע גם חלקים נכבדים במערכות המשפט וגורם לפסקי דין שעושים צדק עם צד אחד, אך פוגעים בשני. שופטים, ובעיקר שופטי בין הדין העליון, חייבים לראות את התמונה כולה ולא רק את המקרה הצר שהובא לפניהם:
הובאה לפניהם בקשה לאיחוד משפחות, ליבם הרחום לא נותן להם לסרב לאהבה, שכלם לא יועץ לדרוש איחוד משפחות מחוץ לישראל, והתוצאה; בינתיים 350 אלף פלשתינים עוינים מתגברים את המיעוט הגדול של ערביי ישראל.
טובת הציבור
אה! כן, החברים שלי, הטענה העיקרית שלהם בזכות הפשרה ומסירת השטחים היא שאסור לשנות את המאזן הדמוגרפי ויש לשמור על רוב יהודי בישראל. אותם חברים תומכים בפסיקה הזו. הם הרי מוסריים, ולא רוצים להפריד בין בני משפחה אוהבים וגם לא רוצים שחלק מהמשפחה ירד ברמת חייו חס וחלילה.
הובא בפני השופטים חוק המסתננים ושוב חוזרת הפרדיגמה הזו של ראיה מוסרית צרה. המסתננים מרוויחים, תושבי תל אביב היהודים סובלים. מעל לכל, הפסיקה מעודדת מסתננים נוספים להציף את ישראל. ראה זה פלא, גם כאן החברים שלי שוכחים מהסכנה הדמוגרפית של מסתננים מוסלמים, ומהסכנה לביטחון האזרחים ותומכים בכל לב לאמץ את המסתננים. לתת להם עבודה משתלמת, חינוך לילדיהם ואולי גם אזרחות בעתיד. הלו הם בני אדם! הלו גם אנחנו היהודים היינו פליטים! כן, הם בני אדם וחייבים להתייחס אליהם יפה, אך חייבים גם לשקול שיקולים רחבים יותר, של טובת הציבור וקיום מדינת ישראל.
מובא לפני השופט בקשה למנוע הריסת בית של משפחת מחבל, הוא מעכב את ההריסה מתוך הרצון המוסרי לעשות צדק ולברר אם לא פוגעים בחף מפשע. ממש התנהגות למופת. אך בתוך כך הוא מעקר מראש את האפקט של ענישה והרתעה ובעצם פוסק נגד המדינה.
כך בכל הפסיקות של העליון, כך בכל המאמרים בעיתונות הכתובה והמשודרת. לכולם ראיה מוסרית צרה שמעודדת ונותנת פרס לתוקפן הקיצוני שאומר 'כולה שלי'.
החברים שלי מתהלכים בהרגשה טובה שהם מוסריים. הם לא מבינים את מי שמנסה לומר שאין זה מין החכמה להציג פשרה עוד לפני שהמשא-ומתן התחיל. אינם מבינים שמי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.
מה לעשות, התרגום של להיות מוסרי לאויב, הוא בכל שפה ובכל מקום, להיות בלתי מוסרי לנו עצמנו.
