היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, טובל ואתרוג בידו. הוא אינו יכול להמשיך עוד בתפקידו. הבומרנג ששלחו עופר שלח ורביב דרוקר, הטוענים שתוכניתו המדינית של ראש הממשלה נועדה כדי להסיר ממנו את האיום בהגשת כתבי אישום, מציב את מני מזוז בעמדה מכוערת במיוחד.
מעתה, כל אמירה שלו בנושא חוק ומשפט צריכה להימדד מאוד בזהירות. אריאל שרון, איש מושחת בעליל, עשה, מבחינתו, את הדבר הנכון. ערב הגשת כתב האישום נגדו, הוא נעתר להפצרות יועצו המסור, דב וייסגלס, ופרץ החוצה עם תוכנית ההינתקות שלו. אף אחד לא באמת ידע מה טיבה. לא במטכ"ל. לא בממשלה. לא בשב"כ. כל מה שעמד ביסודה היה הרצון להפיס את דעתם של ברוני מחנה השמאל. הערכתו של דב וייסגלס הייתה שמערכת המשפט, על כל גרורותיה, תתקרנף ללא תנאי.
הוא, ללא ספק, חזה נכון את הבאות. תרגיל ההינתקות מכתב האישום הצליח. שר המשפטים דאז, יוסף (טומי) לפיד, אחד מעמודי התווך של תוכנית-וייסגלס, עשה ללא דיחוי למציאת יועץ משפטי לממשלה. לא צריך להיות חכם במיוחד כדי להבין שמני מזוז הבין בדיוק מה מצפים ממנו בפורום הכבשים. יוסף לפיד בוודאי ידע כיצד צריך לנטרל את פצצת הזמן המתקתקת בחיקו של אבי-המשפחה. הוא נשא, אפוא, על כפיים, ממש כך, את עדנה ארבל, מי שכבר הכינה טיוטא של כתב אישום, לבית המשפט העליון. נחישותו, חרף ביקורת מקיר לקיר, הייתה פשוט נפלאה. ואז, משפונה השטח במשרד המשפטים, יכול היה מני מזוז, לפעול ללא מוראה של עדנה ארבל - ולעשות את הנורא מכל. לפגוע בקבוצה נכבדה ביותר של משפטנים בפרקליטות המדינה, עורכי דין עתירי ניסיון רב-שנים, אלה שעבדו ביחד עם עדנה ארבל על הכנת כתב האישום. אף לא אחד מהם תמך בהגשת כתב האישום בגלל סיבות פוליטיות.
הצוות החדש שמינה מני מזוז לבחינה מחודשת, כביכול, של כתב האישום, ידע בדיוק מה רוצים ממנו - ואמות הסיפים לא זעו. מדינת ישראל נכנסה לעידן של שחיתות שעוד לא היה כמותו. אין מדינה בעולם הנאור שבה 'קומבינה' כזאת יכולה הייתה לעבור ללא זעזוע רחב היקף. לא במחוזותינו. ראש הממשלה נשאר על כנו. גם בבית המשפט העליון לא רצו לקלקל את חגיגת-ההינתקות. החקירות האחרות נגד משפחת-החווה מתמסמסות. ההחלטה להגיש כתב אישום רק נגד עומרי שרון, באחת מפרשיות השחיתות, מעידה על כך שהיועץ המשפטי לממשלה עדיין לא סיים לשלם את המחיר שנתבע ממנו.
לא יכול להיות שהדברים שכתבו עופר שלח ורביב דרוקר אינם נכונים. אריאל שרון, בשביל הרבה פחות מזה, הגיש תביעה בגין הוצאת שם רע נגד ה- TIME. במשך חודשים רבים הוא התגורר בניו-יורק, ביחד עם דב וייסגלס, תוך שהוא נהנה ממימון נדיב של תורמים עלומי שם. עשרות אלפי הדולרים הוצאו לריק. לאחר מכן, חזר אריאל שרון ארצה והגיש תביעה נוספת נגד 'הארץ'. גם בתביעה זאת הוא הפסיד. דב וייסגלס הנאמן, מי שלא יכול היה לראות בקלונו של פטרונו, לא ינסה שוב, מן הסתם, את כוחו בפנייה לבית המשפט.
יש עיתונאים בכירים שסבורים שבעת הזאת יש לבלוע את הכל בשם: 'המהלך ההיסטורי'. זאת טעות איומה. גם אם המהלך יצלח, ואלפי יהודים שמתגוררים ביישובים שנועדו לפינוי יגורשו מבתיהם, השבר שייווצר לאחריו יהיה גדול מנשוא. מן השפל שאליו הוליכו אותנו מני מזוז ויוסף לפיד ודב וייסגלס לא תהיה כל אפשרות להתאושש.
