בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מהות הניצחון במלחמה נגד טרור הסכינאים
|
מאמר שביעי ואחרון בסדרה על הלוחמה בטרור הסכינאים ● במקום סיכום: מהות המלחמה מגדירה את הניצחון
|
את הטרור משווים רבים ליתושים [צילום: עבד רחים חטיב/פלאש 90]
|
|
|
|
|
במקום סיכום אדון במהות הניצחון במלחמה נגד טרור הסכינאים, שהינה רק אפיזודה אחת במלחמתנו הארוכה לחרות ישראל במולדתו. אעשה זאת בעזרת מושגים, ששאלתי מדברי אלוף (מיל') גרשון הכהן בהרצאתו ב"סדנת אלפרדו", 27 באוקטובר 2015. למרות זאת, העיבוד וההקשרים כולם שלי. את הטרור משווים רבים ליתושים, העולים מביצה. לכאורה, ייבוש הביצה ידביר את היתושים. בעיניי, הביצה אינם הדלות של ערביי ארץ-ישראל ועוד סיסמאות שהמציאו הערבים ושמאלנינו 1, תבוסות הערבים במלחמות נגדנו או חוסר ב"אופק מדיני". הביצה היא ההסתה המוסלמית הבוטה והאנטישמית, שמטופחת סביבנו ובתוכנו, כמעט מראשית התיישבותנו המחודשת בארץ-ישראל, בסוף המאה ה-19. היא מבוססת על מוטיווים איסלמיסטיים, ונשענת על כתבי הקודש המוסלמיים. לדעת גרשון הכהן, הביצה הינה רעיון "שתי המדינות". כל עוד קיימת האפשרות לקבל מדינה בין הירדן לים - לא יירגע הטרור הערבי, אלא יתחדש אחרי הצמתתו, כמו גחלים לוחשות בשריפת-יער, כיוון שיש לו סיכוי לזכות בפרס הגדול - השמדת מדינת ישראל ותושביה היהודיים. העבר מלמד, שלמרות הרטוריקה הגבוהה של מנהיגינו ושל קצינינו, יכול הטרור להבריח אותנו מחבלי ארצנו, ולכפות עלינו ויתורים בניגוד לאינטרסים שלנו 2. גם אם מסיבות מדיניות איננו יכולים כעת לדחות בריש גלי את רעיון "שתי המדינות" - חשוב לבסס ולהרחיב בכל אתר את המשילות הישראלית, המבוססת על נוכחות יהודית בכל ארץ-ישראל המערבית ובגולן. הערבים - בארץ ומחוצה לה - והעולם צריכים לדעת, שאנחנו כאן, עושים בארץ מעשה אדון, ואיננו מתכוונים לעוזבה, למרות כל מאמציהם.
|
המלחמה בינינו לערבים היא על יכולתנו לשלוט בארץ. כל ויתור חלקי על זכויותינו כאדוני הארץ מעודד טרור נגדנו 3. הוא מפיח באויב תקווה, שיוכל לנו, ומשרת את "תוכנית השלבים" הערבית להשמדת ישראל. לכן, פוגע קשות בהרתעתנו, המבוססת על יכולתנו למשול בארץ. לפיכך, למלחמתנו בטרור הערבי יש פן התיישבותי, שלא הומצא כאן ועכשיו. נראה, כי הוא נמצא בבסיס הוויכוח בין דוד בן-גוריון לזאב ז'בוטינסקי עוד בשנות ה-20 למאה הקודמת. ז'בוטינסקי צדק באבחנתו, כי יש צורך בצבא ובצבאיות, ובן-גוריון צדק בפרגמטיזם של "עוד דונם ועוד עז". התיישבות וביטחון השתלבו זו בזה, כדי להבהיר לאויב את נחישות כוונות העם היהודי להתנחל מחדש במולדתו, גם כשהכובש הבריטי ניסה לסכל את התהוות היישוב היהודי. גם כעת, צריכים ללוות את הלחימה בטרור הסכינאים במעשי התיישבות - הרחבת יישובים קיימים בכל רחבי ארץ-ישראל וחיזוקם והקמת יישובים חדשים בפריפריה. אין פלא שממשל אובמה, האיחוד האירופי והאו"ם מתנגדים להתיישבות יהודים, ורוצים להגבילה. הם מעוניינים בפתרון "שתי המדינות", שיחליש אותנו, ויבטיח לנו מלחמה אין-סופית מול אויב, השואב עידוד מוויתורינו תחת לחץ בינלאומי, כולל של עמותות (NGOs), שממשלות זרות משסות נגדנו במימונן.
|
התגובה ההולמת לפיגועים צריכה להיות צבאית - חיסול האיום - ולאחריה ענישת המפגעים, שולחיהם ומשפחותיהם; ולבסוף - התיישבות. אך הפעולה ההתיישבותית אינה מותנית בפיגועים, אלא נובעת מחובתנו להגדיל את היישוב היהודי 4 בארץ-ישראל, מדן ועד אילת, להרחיבו ולבססו. כתוצאה ממדיניות שגויה בהתיישבות ובכלכלה, אנחנו עלולים לאבד אזורים ריקים מיהודים (כמו הנגב והערבה). כיוון שאין ריק; ואם אנחנו לא נשב בהם, יישבו בהם אחרים - כלומר, ערבים. לפיכך, יש לחזק את היישובים הקיימים על-ידי ביסוס כלכלתם, שתאפשר גידול והרחבה, ותמנע נטישה. כך, גם לגבי היישובים בגליל. פיתוח הפריפריה וירושלים הינו חובה לאומית - בכל עת. אין די בפעולה צבאית טובה ככל שתהיה. כדי לייבש את הביצה, אנחנו צריכים לשלוט בארץ על כל מרחביה, ולהתנהג כאדוניה. היא שלנו מקדמא דנא, ואנחנו מממשים את בעלותנו בכוח החרב, בעלייה ובמעשה ההתיישבות. אם לא נתנהג כאדוני הארץ, אנחנו מזמינים צרות. הניצחון אינו בשום פנים ואופן "השגת שקט", כפי שצוטט רא"ל גדי איזנקוט, או גרסאות שונות של שיבה לסטטוס-קוו. קראנו בספר שופטים, "... וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז" 5; והדברים חוזרים בעקבות מעשיו של שופט זה או אחר, שאחריהם שב אי-שקט לשרור בארץ. "החזרת הביטחון" הינה סיסמה שדופה, שמכסה על הכוונה לא לנצח במלחמה. כדי לנצח, צריכים להבטיח, שלא יהיה לאויב רצון לחדש את הטרור אחרי שנצמיתו, ולא רק כשב"משמרת" של מאן-דהוא ישררו ביטחון ו/או שקט. ואזכיר כאן את דברי ז'בוטינסקי, "... כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ / הַפְקֵר דָּם וָנֶפֶשׁ ..." 6.
|
1. כמו "כיבוש", "קיפוח", "אפליה" וכיו"ב. 2. הסבר מסוים לכך ניתן במודל "השוט הכפול", הפועל בפיגועי טרור - השוט הקצר גורם להקשחה זמנית (ובעיקר, ברמה המילולית) של עמדות הציבור ומנהיגיו. השוט הארוך מפורר בסופו של דבר את עמדת הציבור נגד הטרור. 3. בעניין הוויתורים צריכים לזכור את המשנה, "שניים אוחזין בטלית" במסכת סנהדרין. לקחה - מי שמוותר על משהו, מאבד את זכותו. 4. גם באמצעות פעולה נמרצת לעודד עלייה וליצירת תשתית לקליטתה - עוד מחדל של ממשלות ישראל. 5. שופטים ג' י"א. 6. שיר בית"ר. נדלה באחרונה 28 אוקטובר 2015.
|
|
תאריך:
|
01/11/2015
|
|
|
עודכן:
|
01/11/2015
|
|
אביתר בן-צדף
|
מהות הניצחון במלחמה נגד טרור הסכינאים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
איציק סיבוש
|
1/11/15 15:44
|
|
"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל": זו אחת האמונות החשובות ביותר בחייה של נוהא חאשד, מדענית מצרית בת 51, שמתגוררת בימים אלה בישראל. חאשד היא אחת המוסלמיות המאוימות ביותר בעולם: היא סבלה עינויים ומאסר ארוך במצרים, ונמלטה לישראל בעור שיניה אחרי פרוץ האביב הערבי וחילופי השלטון במצרים.
|
|
|
רוח הקרב בחצי-האי סיני השתנתה במהלך 2015, בעקבות ההחלטה של הארגון הג'יהאדיסטי המרכזי שפועל באזור להישבע אמונים לארגון 'המדינה האיסלאמית' (דאעש). התפתחות זו מעמידה אתגרים בפני מצרים ובפני ישראל, שהיא מטרה פחות מיידית, אולם במקביל, היא מייצרת פתח להחלשת התבצרותו של הארגון בסיני.
|
|
|
1. שום תירוץ לא מתקבל לרצח יהודים. שבענו די אידיוטים שימושיים המחפשים הסברים ל"גל" הרציחות התורן המכה בנו. הסופר סלמאן רושדי כינה זאת פעם "בריגדות ה'אֲבָל'". תראו, זה לא בסדר שהם רוצחים, "אבל" יש לכך סיבות (התנחלויות, עוני וכו'). מי שעוד לא עמד על עוצמת המהפכה התודעתית שביצע ברק אובמה בארה"ב, יחזור לביקורת האמריקנית האטומה על "שימוש מופרז בכוח" מצד ישראל כלפי רוצחי יהודים; לקריאת הבית הלבן "לשני הצדדים" להימנע מאלימות; וכן להסבר המכני שסיפק ג'ון קרי לעלייה באלימות הפלשתינית - "התסכול ההולך וגובר" בשל "גידול מאסיבי של ההתנחלויות". כמובן.
|
|
|
גל האירועים האלימים שפקד את השכונות הערביות של מזרח ירושלים וגלש למדינת ישראל לא פסח גם על המיעוט הערבי בישראל. בגליל, ב'משולש' ואף ביישובים הנחשבים מעוזי הדו-קיום היהודי-ערבי, כמו יפו, נרשמו הפגנות, בחלקן התרחשו תקריות אלימות. על כך יש להוסיף מקרים בודדים של דקירה, שבוצעו על-ידי אזרחים ערבים. אלה תרמו לפחד ולזעם בקרב הציבור היהודי, שלעתים אף נשא אופי אלים, וזה מצדו הגביר את החשש בקרב הציבור הערבי מפני מעשי נקם ואת המתח בינו לבין הציבור היהודי.
|
|
|
ערבי ישראלי בן 23 תושב ג'לג'וליה חצה בשבת אחר-הצהריים את הגבול שבין ישראל לסוריה. כך הותר לפרסום (יום א', 25.10.15) לאחר איפול של שעות ארוכות. על-פי ההערכות של גורמי המודיעין ומערכת הביטחון, מדובר במהלך שבוצע באופן מתוכנן ואשר תואם, ככל הנראה, עם גורמים הנמצאים בסוריה.
|
|
|
|