קיצור הליכים ומשמעותם

יש תקנות שונות המתוות דרך לקיצור הליכי המשפט, ואין זה פלא כי בתי המשפט מעודדים זאת ככל שהצדדים לדיון מסכימים ללכת בדרך זו. אם אלך לשורה התחתונה של קיצורי ההליכים למיניהם, אוכל למצוא דווקא בה מכנה משותף המסביר מדוע כמעט כולם להוטים ללכת שבי אחרי הקיצור המיוחל, ומדוע יש לכל קיצור מליצי יושר כה רבים.

וזו השורה התחתונה:

- בית המשפט מרוויח זמן יקר מכל קיצור בהליכי המשפט, ואף מוכן לוותר על אגרת בית המשפט או על מחציתה במקרים כאלה; דבר המעיד יותר מכול על הלהיטות לקצר הליכים. בעניין זה אעיר כי הקיצור הכי יעיל הוא ביטול הליכים; שתותקן תקנה חדשה, המעודדת [או אף כופה] ביטול הליכי משפט, והרווח האמור רק יגדל.

- עורכי הדין של הצדדים מקצרים לבלי הכר את עבודתם המקצועית בתיק, מרוויחים זמן יקר, ולגבי שכר הטרחה - הדבר תלוי בהסכם, ויש להניח כי הוא משולם בכל מקרה ואולי אפילו ללא הנחה כשננקטת דרך קיצור, דבר שמגביר מבחינתם את כדאיות ההסכמה לקיצור ההליכים.

- אין לי כל ספק כי בכל מקרה של קיצור הליכים - פסק הדין מתרחק מהצדק, שאם לא כן, היה קבוע מראש בסדר הדין אותו קיצור פלאי שחוסך זמן וכסף מבלי לפגוע באשיות הצדק. לפיכך, לאור פסק דין שגוי ובדרך כלל גם סופי [כי אפשרות הערעור על פסק דין הניתן בקיצור הליכים היא מוגבלת או לא קיימת], צד מסוים לדיון נהנה מכך ומרוויח שלא כדין - כסף, או שווה ערך לכסף, ולפעמים - רווח בגדול.

-... אז מה אם רק צד אחד [הנגדי למרוויח] - מפסיד?

זהו חשבון קיצור ההליכים, ועתה אעבור להחלטה בעניין הנדון, כשהקיצור מתבצע שלא על דעת הלקוח - מאחורי גבו, ללא ידיעתו, ואותו לקוח שחש עצמו נפגע - מנסה לחזור ולהציל את זכויותיו:

בתי המשפט
בית משפט השלום בחיפה
ת"א 15832/01

בפני כבוד הנשיא א' קיטאי

בעניין: נחמה ניסני ע"י ב"כ עוה"ד י' הרפז התובעת
נגד עו"ד איילת פ' דגן ע"י כ"כ עוה"ד נ' ארז הנתבע

החלטה

1) התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, בטענה של רשלנות מקצועית.

2) לתובעת טענות שונות, ובין יתר הטענות, נטען כי הנתבעת התרשלה בכך שנתנה הסכמתה לדיון לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

3) על ב"כ התובעת לנמק בכתב מדוע שלא אסלק על הסף את הסעיף המתייחס לרשלנות בעניין סעיף 79 א' וזאת עד 4.11.2001.

ניתן היום כ"ד באלול תשס"א, 12 בספטמבר 2001.
א' קיטאי, נשיא

ובהמשך, כעבור זמן:

בתי המשפט
בית משפט השלום בחיפה ת"א 15832/01

בפני כבוד הנשיא א' קיטאי
בעניין: נחמה ניסני ע"י ב"כ עוה"ד י' הרפז התובעת
נגד עו"ד איילת פ' דגן ע"י כ"כ עוה"ד נ' ארז ואח' הנתבע

החלטה

1) התובעת הגישה תביעה בגין רשלנות מקצועית, כנגד הנתבעת עורכת דין במקצועה.

2) התביעה כוללת טענות שונות מטעם התובעת, לטענות אלה לא אכנס בשלב זה, פרט לטענה אחת שהיא, טענת רשלנות המתבססת על הסכמת עורכת הדין לנהל דיון לפי סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט.

3) ביקשתי תגובה בכתב מב"כ התובעת, אשר הגיב בכתב ומבקש שלא לסלק את הסף את אותו חלק מהתביעה המתבסס על רשלנות הנובעת מהסכמה לדיון לפי סעיף 79 א'.

4) עורך דין המסכים לדרך דיונית של סעיף 79 א' לא רק שאינו מגלה רשלנות, אלא שפעמים רבות, היפוכו של דבר, אי הסכמה לנהל דיון לפי סעיף 79 א' מהווה לא אומר רשלנות, אך מהווה פעמים רבות שיקול דעת מוטעה.

5) עורך דין המייצג לקוח הוא המחליט על הדרך הדיונית הנאותה, אין צורך לשאול בעל דין או לקוח על הדרך הדיונית.

6) סעיף 79 א' של חוק בתי המשפט, הוא אחד מסעיפי החוק החשובים ביותר שהתקבלו בשנים האחרונות, ככל שמדובר בחוק בתי המשפט ובדרך ניהול דיונים. זוהי דרך דיונים נאותה אשר יש לה היבט מהותי נאות, והיא מתאימה לכל התיקים האזרחיים - למעט תיקי רמאות מובהקים - ולצערי, אחוז הדיונים בכלל בתי המשפט לפי סעיף זה, הוא נמוך למדי.

7) לא רק שאין מדובר בשגיאה מקצועית, כפי שכותב ב"כ התובעת, אלא מדובר בהחלטה נבונה מקצועית ונכונה. אני מציין, כי עורך דין רשאי להסכים לדיון לפי סעיף 79 א' אף בניגוד לאי הסכמת לקוחו, כאשר הוא האיש האמון מקצועית על קביעת דרכי הדיון.

8) סיכומו של דבר, אין לבוא בטרוניה לעורך דין המסכים לנהל דיון לפי סעיף 79 א'. יש לשבח עורך דין המסכים לכך, והטענה של רשלנות מקצועית המתבססת על הסכמת עורכת הדין לנהל דיון לפי סעיף 79 א' אין מקומה בכתב התביעה, אין סיכוי שתתקבל ואני מסלק מכתב התביעה את כל הטענות הנובעות מהסכמת עורכת הדין לדיון לפי סעיף 79 א'.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים ולראש לשכת עורכי הדין במחוז חיפה והצפון, עו"ד י' אפק ולממונה מטעם לשכת עוה"ד על וועדת בתי המשפט של בית משפט השלום עו"ד ח' קינן.

ניתן היום י"ב בחשוון תשס"ב, 29 באוקטובר 2001 א' קיטאי, נשיא

קראתי את פסק הדין בעיון, קראתיו שוב ושוב, כדי לרדת לעומק ההיגיון השיפוטי של בית המשפט. לפי פסק הדין, אין בכלל צורך כי עורך הדין יתייעץ עם לקוחו, ואפילו אין כל טעם להעביר אליו מידע, האם המשפט יתנהל כרגיל או תוך קיצורי דרך ודילוג על עדויות, לרבות עדותו של הלקוח. כי מה כבר מבין הלקוח בנושאים משפטיים?! ועוד נפסק, כי למעשה סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט הוא עדיף בכל משפט אזרחי "למעט תיקי רמאות מובהקים", ולפיכך כלל לא ברור מדוע לא מצא המחוקק להכתיב הליכים מקוצרים אלו כהליכים בלבדיים בכל תיק אזרחי - למעט תיקי רמאות מובהקים, דבר שהיה מרוקן את בתי המשפט ממתדיינים, ומזכה בחופש וברווחה, בשלווה ובמרגוע את ציבור השופטים היקר מכל.

והאם בעקבות קריאת פסק הדין המובא לעיל באמת המסקנה היא להסכים להליך המקוצר, כהמלצת נשיא בית משפט השלום?

לא.

המסקנות שלי הן אחרות:

1) בעת כתיבת הסכם שכר טירחה בין לקוח לעורך דין, ראוי לכלול בו סעיף לפיו ברור לצדדים מראש כי לא יינקט שום קיצור דרך ולא תינתן הסכמה לא לבוררות, לא לגישור, לא לפשרה ולא להחלת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט - בניגוד לרצונו של הלקוח, וללא חתימתו על הסכמה כזו.

2) לגופו של עניין, רק אם גורם הזמן הוא קריטי, והלקוח מבין כי הוא לוקח סיכון של קבלת פסק דין תוך ויתור על חלק חשוב מהליך הראיות, מומלץ לשקול הסכמה לקיצורי דרך.

3) בנוסף, יש לדעת כי הסכמה לדילוג על הליכי משפט מרחיקה את פסק הדין מהדין ומהצדק, ולפיכך החלטה כזו יש בה מרכיב של הימור. מי שמטבעו אוהב להמר, בידיעה מראש ובדעה צלולה, אפשר שיסכים לקיצורי דרך אלה.

4) דווקא לאור עמדת בית המשפט בדבר היעדר הצורך בקבלת הסכמה מהלקוח בטרם החלטה על ניהול התיק לפי סעיף 79 א - צריך שעיני הלקוח יהיו פקוחות ואוזניו כרויות לכל מה שנעשה בתיק, לבל יתקבלו בו הכרעות תוך פגיעה בזכויותיו.

עוד התבשרנו בימי העיון שהתקיימו באילת לציבור עורכי הדין, כי הגימיק הבא שעל הפרק הוא תקנה חדשה, שתקבל תוקף מיד עם פרסומה - לפיה עם מינוי מומחה מוסכם בין צדדים לדיון, יסולקו חוות הדעת המקצועיות של הצדדים מן התיק, ותיוותר חוות הדעת של מומחה בית המשפט לבדה בתיק כמסמך מקצועי יחיד.

המסקנה מתקנה זו היא שאין להיעתר להצעת בית המשפט למינוי מומחה מוסכם כלל. שימונה מומחה מטעם בית המשפט, אך רק באחד התנאים כלהלן:

א) יהא ברור ורשום בגוף ההחלטה בדבר מינוי המומחה, כי חוות הדעת של מומחי הצדדים יישארו בתיק, שכן הן מהוות חלק בלתי נפרד מכתב התביעה ויש מצב בו יהא חיוני להסתמך עליהן.

ב) המומחה יתמנה ללא הסכמה - במקרה כזה, ממילא לא יוסרו חוות הדעת מן התיק.

אמנם גם תקנה חדשה זו היא בכיוון של קיצור ההליכים, אך אם כה להוט המחוקק לקצר הליכים, שוב אזכיר לו כי הקיצור הכי יעיל הוא ביטול.

לשם מה בכלל צריך בית משפט?

שיתפשרו, שיוותרו, שיסלחו, שיבלעו צפרדעים, ובלבד שציבור היקר של השופטים ירווה נחת וינותק מהמריבות המיותרות שמתגלעות בין בני אדם שלא לצורך, ורק לטורח.

אם פעם חשבנו כי המטרה העילאית היא הגעה אל פסקי דין צודקים, הנה אנו מובלים למסקנה כי המטרה היא להקל על בתי המשפט, הנאלצים בעל כורחם לחדור לענייני הפרט, לדוש בהם ולפסוק בהם, מעשה לא הכי נעים...