עוד בהיסטוריה הרחוקה שלנו נחשב הצבי לחיה המסמלת את ארץ ישראל, ובתנ"ך כונתה הארץ "ארץ הצבי". אך על-פי מצבם של הצבאים בארץ כיום, נראה שדרושות פעולות הצלה מיידיות כדי לשמור על בעל החיים האצילי הזה בטרם ייעשה מאוחר מדי. מעל ראשם של הצבאים מרחפות סכנות שונות, החל מציד בלתי חוקי שמתבצע בהיקף גדול, טריפה על-ידי כלביים שאוכלוסייתם גדלה וכלה בהרס וקיטוע בתי הגידול שלהם. כך, מאוכלוסייה שמנתה כ-10,000 פרטים לפני 30 שנה, הצטמצמה אוכלוסיית הצבי הארץ-ישראלי לכ-3,000 כיום ולאחרונה הוא הוכרז כמין בסכנת הכחדה.
במסגרת אכיפת החוק להגנת חיות הבר בישראל נמצא שהצבי, ובעיקר הצבי הארצישראלי, נמנה על שני המינים העיקריים הניצודים באופן בלתי חוקי. קביעת נוכחות שרידי צבאים במקרי ציד בלתי חוקי הובילה לביצוע מחקר גנטי נרחב, שכלל אפיון אוכלוסיות הצבאים בארץ ישראל. המחקר, שבוצע על-ידי ד"ר גילה כחילה בר-גל מבית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט באוניברסיטה העברית בירושלים, מצא שבישראל ישנם שלושה מיני צבאים הנתונים להשפעות אנתרופוגניות שונות, והישרדותם בעתיד מחייבת תכנון ממשק. המחקר הוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה שהתקיימה בירושלים.
שלושה, לא שניים
קיטוע בתי גידול של חיות הבר ובהם הצבאים כתוצאה מהקמת כבישים, גדרות, או תשתיות אחרות של בני האדם, גורם לפיצול של אוכלוסייה שלמה ומגוונת של בעלי חיים למספר תתי-אוכלוסיות מבודדות אחת מהשנייה, שחיות בשטח קטן כל אחת. כאשר לתתי-האוכלוסיות אין אפשרות ליצור קשר ביניהן, נוצרת מגבלה על אפשרויות הרבייה ומעבר החומר התורשתי (הגנים) ביניהן. מצב זה מוביל לירידה במגוון הגנטי של האוכלוסייה, שעלול לגרום להידרדרות האוכלוסייה עד להכחדתה.
במעבדתה של ד"ר כחילה בר-גל בוצע
המחקר הראשון שאפיין מבחינה גנטית את מצב האוכלוסייה בארץ. מטרתו הייתה לבחון את מצב השונות הגנטית באוכלוסייה, ואגב כך להגדיר את מצבה ואת מידת סכנת ההכחדה שבה היא נמצאת.
לפני המחקר של כחילה בר-גל וקבוצתה, נהוג היה לחשוב שבארץ קיימים שני מיני צבאים בלבד, צבי ארץ-ישראלי וצבי הנגב. כמו-כן, מוכר היה צבי השיטים כתת-מין של צבי ארץ-ישראלי, ולא כמין בפני עצמו. כחילה בר-גל מסבירה כי "בדיקה גנטית, שנעשתה לראשונה על ידינו, קבעה בצורה חד-משמעית כי אי-אפשר לשייך את צבי השיטים לצבי ארץ-ישראלי, ומדובר במין נפרד. הם שונים לחלוטין, והם התפצלו לפני מאות אלפי שנים". לפיכך, בישראל קיימים כיום שלושה מיני צבאים, שלרוע המזל חלה הידרדרות באוכלוסיית שלושתם.
מין בסכנת הכחדה
המין הנפוץ בישראל הוא צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella). בעבר, היה צבי זה נפוץ ברחבי הארץ, מהחרמון וראש הנקרא בצפון ועד הנגב בדרום. כיום חלה הידרדרות במצב האוכלוסייה, וצבאים אלו נעלמו מאזורים רבים שבהם חיו בעבר, כמו רמות מנשה והגליל המערבי. כאמור, בשנת 1985 מנתה אוכלוסיית הצבי הארץ-ישראלי כ-10,000 פרטים, והיום היא מונה פחות מ-3,000.
הנחה נוספת שרווחה עד למחקרה של כחילה בר-גל הייתה כי צבי ארץ-ישראלי דומה לצבי ערבי (Gazella arabica). הבדיקה הגנטית שערכה הראתה שהוא שונה לחלוטין; לגילוי חשיבות תהומית, בכך שהוא מראה כי בישראל קיימת האוכלוסייה היחידה של צבי ארץ-ישראלי בעולם כולו, ולכן נדרשות פעולות דרסטיות ומיידיות כדי להצילה. "בעקבות המחקר הזה מצאנו שצבי ארץ-ישראלי הוא נדיר מאוד בכל העולם, ואחת ההמלצות שלנו הייתה לשנות את הסטטוס שלו מבחינת שמירת טבע. ואכן, בחודש שעבר הצלחנו בכך, והוא קיבל מעמד של מין בסכנת הכחדה", אומרת כחילה בר-גיל.
להפתעתם, גילו החוקרים שלמרות חלוקת המין לתתי-קבוצות החצויות מבחינה גאוגרפית על-ידי חסמים פיזיים, כמו המוביל הארצי או כביש 6, ברמה הגנטית מדובר בעצם באוכלוסייה אחת ללא הפרדה לתתי-אוכלוסיות. אך התקווה שהמצב יישאר כך קלושה. "הצבאים חיים היום במובלעות, וזה בוודאי ייצור מצב של חוסר החלפת גנים וחלוקה לתתי-אוכלוסיות בעתיד, זה רק עניין של זמן", אומרת כחילה בר-גל. על-מנת למזער את בעיית קיטוע בתי הגידול ואגב כך חלוקה לתתי-אוכלוסיות, היא מזכירה את האפשרות של יצירת מעברים אקולוגיים מעל ומתחת לכבישים שיאפשרו מעבר של מין ממקום אחד לאחר.
גם צבי הנגב סובל
אם מצבו של הצבי הארץ-ישראלי הולך ונעשה קשה מדי ליום, הרי שמצבם של מיני הצבאים האחרים כבר מזמן קריטי. צבי הנגב (Gazella dorcas) למשל, שניתן למצוא אותו גם בצפון אפריקה, מפוזר מצפון הנגב ועד אילת וכולל כ-800 פרטים בלבד.
לעומת הצבי הארץ-ישראלי, שאוכלוסייתו שמרה על אחידות למרות קיטוע בית הגידול שלה, פעילות האדם בנגב גרמה להתחלת ניתוק בין אוכלוסיית הנגב והערבה וחלוקה של אוכלוסיית צבי הנגב לשתי תתי-אוכלוסיות, שביניהן נמצאו במחקר הבדלים גנטיים. עם זאת, כחילה בר-גל מדגישה את העובדה המעודדת כי "השונות הגנטית בצבי הנגב בישראל עדיין גדולה מהשונות הגנטית של מין זה בצפון אפריקה, שם המצב קשה הרבה יותר, הצבאים ניצודים בקצב מסחרר והאוכלוסיות נעלמות בקצב מהיר מאוד".
כיצד ניתן להתמודד עם שימור צבי הנגב לנוכח היפרדות האוכלוסיות? כחילה בר-גל מסבירה כי "תידרש החלטה לגבי תוכניות הממשק המתאימות".
לעומת שני מינים אלה, אוכלוסייתו היחידה בעולם של צבי השיטים (Gazella arabica acacia) מרוכזת כולה בגרעין רבייה אחד בערבה, וניתן למנות אותה בעזרת שתי כפות ידיים וכף רגל אחת. עד לפני כשנתיים היו בגרעין רבייה זה כ-70-60 פרטים, אך גדר ההגנה נפרצה, דבר שהביא לטריפה ולדלדול האוכלוסייה, והיא מונה כיום 15-12 פרטים בלבד בעולם כולו.
תקווה לעתיד
לאחרונה מקודמת באזור ירושלים תוכנית בינוי רחבת היקף, שעתידה לשנות את פניהם של היערות שמקיפים את העיר ממערב. הבינוי הרב, יחד עם פיתוח התשתיות הנלוות, יפגעו קשות בבית הגידול של הצבי הארץ-ישראלי שחי באזור, ונפגע ממילא מהבינוי הרב באזור ירושלים בשנים האחרונות.
למרות הנתונים הלא מעודדים, כחילה בר-גל נשארת אופטימית. "כשהכניסו את צבי השיטים לגרעין הרבייה, היו בו 12 פרטים בלבד, והאוכלוסייה גדלה ל-70-60 פרטים עם הזמן", היא מספרת. "זה אומר שאם רוצים, אפשר לשמר את המין ולשמר את גידול האוכלוסייה". מסקנות והמלצות המחקר הועברו לרשות הטבע והגנים כדי לשמש בסיס להחלטות על תוכניות ממשק להגנה ושימור, שיתאימו לכל מיני הצבאים בישראל לפי צורכיהם.
